דרך F2 (כ-150 מ' אורך השתמרות, 2.5–3.0 מ' רוחב; איורים 4–7). נחשפה תשתית (L109) עשויה משכבה של אבנים קטנות שהונחו מעל מילוי עפר מהודק (0.5 מ' עומק מרבי) שכיסה מדרגת סלע טבעית. המילוי נתחם בקירות (W8 ,W7), הבנויים מאבני שדה גדולות שביניהן מילוי של אבנים קטנות ועפר שהושתתו על סלע האם. ראשי הקירות בלטו (0.5–0.9 מ' גובה) מעל מפלס הדרך ושימשו לה אבני שפה. במילוי נמצאו שברי קנקנים מן התקופה הביזנטית (איור 5:8–7) ומטבע מן השנים 383–395 לסה"נ (ר"ע 102006).

 
דרך F4 (כ-70 מ' אורך, 3–4 מ' רוחב) ניצבת לדרך F2 וייתכן שאלה קטעים מדרך אחת. הדרך נסללה במדרון, בקו גובה אחיד למדי. השטח פולס במילוי של שכבת עפר ואבנים קטנות, שנתמך בצד הנמוך בקיר תמך (W9) ובצד הגבוה בשורת אבנים (W10).
 
ערמת סיקול F3 מורכבת מאבני שדה שנתמכו בקיר מתעגל (W5; איור 9). בתוך ערמת הסיקול (L10) נמצאו חרסים שחוקים מן התקופות הרומית הקדומה והביזנטית.
 
בור מים F5. כ-5 מ' מדרום-מערב לדרך F2 נחשף בור מים שמתארו פעמוני (כ-2 מ' עומק חשיפה), חצוב בסלע האם. על דופנות הבור זוהו שרידי טיח אפור. במילוי שנחפר בחלק העליון של הבור נמצאו חרסים שחוקים מן התקופות הרומית הקדומה והביזנטית ושבר של ספל מדידה מאבן מן התקופה הרומית הקדומה (איור 2:8). ממערב לבור, באזור שבו פני הסלע גבנוניים ויש בהם שקעים קרסטיים רבים, נחצבה שוקת מלבנית (0.7 × 1.3 מ', 0.45 מ' עומק).
 
שומרה F7. צמוד לקיר התמך הצפוני של דרך 2F נבנתה שומרה שמתארה חצי עגול (כ-2.5 מ' קוטר, כ-0.5 מ' רוחב הקיר, 0.4 מ' גובה), ובתוכה נחשפה רצפה (L114; כ-0.15 מ' עובי; איור 4) עשויה מאבנים קטנות ומילוי עפר מהודק בין קטעים בולטים של סלע האם. לא נתגלה ממצא מתארך.
 
שומרה F8 נחשפה כ-30 מ' מצפון-מזרח לשומרה 7. השומרה בנויה מקיר ישר (W10; כ-2.5 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב, כ-1 מ' גובה; איורים 10, 11) ומקיר מתעגל (W9; כ-1.5 מ' אורך, 0.75 מ' רוחב, כ-1.2 מ' גובה), ובתוכה נמצאה שכבה של עפר מהודק (L204; עובי 0.15–0.20 מ') שפילסה את פני הסלע הגבנוניים. לא נתגלה ממצא מתארך.
 
גת F10 חצובה בסלע גיר קשה, ולה משטח דריכה (L207; כ-2 × 2 מ', 0.25 מ' עומק מרבי; איורים 12, 13); לא נמצאו עליו שרידי טיח. בדופן הצפונית-מערבית של המשטח חצובה תעלה צרה ורדודה (L209; כ-0.2 × 0.2 מ', כ-1 ס"מ עומק), שנועדה להזרמת תירוש אל בור האיסוף (L208; כ-1 × 1 מ', 0.8 מ' עומק). בדופנות הבור וברצפתו נותרו קטעים משתי שכבות של טיח: שכבה מקורית שגונה לבן-אפור ומעליה שכבה שגונה לבן-צהוב. צמוד למרכז הדופן הדרומית של משטח הדריכה נמצאה מעגלה שבורה (L241; כ-0.5 מ' קוטר, כ-1 מ' אורך), ששימשה אולי לסחיטת ענבים לאחר הדריכה. כ-0.4 מ' ממזרח למשטח נמצא שקע (L240), כנראה טבעי, ששימש אולי להנחת קנקן. לא נתגלה ממצא מתארך. גתות דומות נחצבו ושימשו בסוף התקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית הקדומה. הגת, החצובה כולה בסלע הגיר הקשה, נשתמרה בשלמותה עד ימינו, ונראה שהייתה בשימוש עד הדורות האחרונים, אולי לייצור דבש ענבים בידי פלחים ערביים שגרו בסביבה.
 
לגת F11 משטח דריכה רבוע (L218; כ-4 × 4 מ', כ-0.5 מ' עומק מרבי; איורים 14–16) חצוב בסלע הגיר הקשה. בשל זווית השיפוע של מדרון הסלע, גובה הדפנות משתנה (0.05–0.75 מ'). בחלקו הדרומי של משטח הדריכה, על הרצפה והדפנות נתגלו שרידי טיח שגונו אפור. מעל הדפנות השתמרו קירות (W24–W22), הבנויים משתי שורות של אבנים גדולות ובינוניות ועליהם שרידי טיח שגונו אפור, ששרדו מהם שני נדבכים. מעל הדופן הצפונית לא שרדו אבנים, אך זוהו שרידי טיח. סמוך לפינה הצפונית-מערבית של משטח הדריכה נחצב בור שיקוע (L222; כ-0.8 × 0.8 מ', כ-0.5 מ' עומק) שבתחתיתו נחצבה גומת שיקוע (L228; כ-0.25 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). בדפנות של בור השיקוע נותרו קטעים של שכבת טיח שגונו אפור. תעלה רדודה (L223; כ-0.25 מ' אורך, כ-0.15 מ' רוחב ועומק) הזרימה את התירוש ממשטח הדריכה אל בור השיקוע. תעלה דומה (L229; כ-0.2 מ' אורך, כ-0.15 מ' רוחב ועומק) — מבור השיקוע לבור איסוף (L221; כ-1 × 2 מ', כ-1.5 מ' עומק). על רצפת בור האיסוף נותרו שרידי פסיפס לבן ובמרכזה נחצבה גומת שיקוע סגלגלה (L234; כ-0.4 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). לצורך הזרמת התירוש ממשטח הדריכה הישר אל בור האיסוף שימשו שתי תעלות צמודות (L225 ,L224). נראה שהזרימה הישירה נעשתה כאשר לאחר הדריכה נסחטו הענבים שנעטפו ביריעת בד (למשל שק), שסיננה את התירוש והפרידה אותו מהפסולת, כך שלא היה צורך בהזרמתו דרך בור השיקוע. מצפון-מזרח לגת נמצאו שני ספלולים שכנראה קדמו לגת וייתכן שהגדול נוצל להצבת קנקן. כ-2 מ' ממזרח למשטח הדריכה נחשף ספלול חצוב בסלע (L236; כ-0.25 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). צמוד לדופן המזרחית של משטח הדריכה נמצא שבר של סיר בישול מהתקופה הרומית הקדומה (איור 1:8) ומטבע שנטבע בשם אלכסנדר ינאי (ר"ע 102007). במילוי של עפר ואבנים שכיסו את משטח הדריכה ואת בור האיסוף נמצאו שברי קנקנים מן התקופה הביזנטית (איור 3:8, 4).
 
מחצבה F12 נחפרה חלקית (3.5 × 3.5 מ'; איורים 17, 18). בין שני מצוקי סלע טבעי נחשפו סימנים של חציבה וניתוק של אבנים מלבניות גדולות (L117; כ-0.5 × 1.1 מ') שנחצבו במקום. לא נתגלה ממצא מתארך.
 
קבר שוחה F13 חצוב בסלע האם (L301; כ-0.65 × 1.80 מ', כ-1 מ' עומק; איורים 19, 20), נמצא שדוד ובתוכו מילוי של עפר, אבנים ומעט חרסים מהתקופה הביזנטית. בקרקעית הקבר נותר מילוי עפר חום כהה. לא נמצאו עצמות אדם.
כ-2 מ' מדרום לקבר נחשפו שקעים קרסטיים (L303 ,L302). כ-5 מ' מערבה נחשף ספלול חצוב בסלע (L304; כ-0.5 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). ספלול נוסף נחשף כ-10 מ' מדרום-מערב (L508; כ-0.45 מ' קוטר, 0.15 מ' עומק). בספלולים לא נתגלה ממצא מתארך.
 
למערת קבורה F15 חצר (L501; כ-2 × 4 מ'; איורים 21, 22) ובה פתח (L502; כ-0.8 מ' רוחב, כ-1 מ' גובה) שהוביל אל חדר מרכזי (L503; כ-4 × 4 מ'). בדפנות המערבית והדרומית של החדר נחצבו כוכים (L505 ,L504) ובדופן המזרחית גומחה (L506). לאורך הדפנות המזרחית והדרומית זוהו שרידי דרגש. המערה לא נחפרה.
 
מכלול המתקנים והמבנים שנמצא בשטח החפירה קשור ברובו לפעילות חקלאית האופיינית ליישובי השפלה: הכשרת קרקע וסיקול אבנים; האבנים הגדולות נוצלו לבניית שומרות. הגתות מלמדות כי החקלאות בסביבה התבססה על ענף הגפן, המאפיין את האזור לאורך כל התקופות ההיסטוריות. הדרך הצמודה למתקנים הייתה כנראה דרך שדה שקישרה בין השטחים החקלאיים ליישוב. הגתות והממצא מתוכן מתארכים את ראשית הפעילות באתר לתקופה הרומית הקדומה. שבר ספל המדידה מרמז על אוכלוסייה יהודית שפעלה במקום.