בחפירות א' און וי' מג'אר (1983) זוהו שרידים השייכים לחמש שכבות ארכיאולוגיות:

 
לשכבה V שייכים 30 קברי ארגז בנויים, שהתגלו מופרעים. בשטח A (איורים 3, 4) התגלו 12 קברים ובשטח B – 18. הקברים מלבניים (2.0–2.6 מ' אורך, כ-1 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה), מסודרים בשורות של עד חמישה תאים זה בצד זה. קירות תאים סמוכים משותפים לשני תאי הקבורה. קירות הקברים בנויים אבני שדה ומטויחים בשני הפנים והקברים מקורים בלוחות אבן. בין הקברים התגלו שניים הבנויים זה מעל זה, לוחות הכיסוי של הקבר התחתון שימשו קרקעית הקבר העליון (איור 5). כל הקברים מכוונים צפון-מערב–דרום-מזרח, והיו מקבילים כנראה לדרך שהובילה לשער העיר, או לפרט טופוגרפי בולט כגון קו החוף של הכנרת. בדרך כלל לא התגלה ממצא בתוך הקברים, ואולם הצורה של הקברים, ומטבע מימי הקיסר אלגבלוס (218–222 לסה"נ, ר"ע 884/4) שהתגלה בתוך הטיח שציפה קיר של אחד הקברים, מלמדים שבית הקברות היה ככל הנראה בשימוש בתקופה הרומית המאוחרת, המאות הג'–הד' לסה"נ.
 
לשכבה IV, שזמנה המחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, שייכים שמונה קברים שלהם תא קבורה מלבני, דומה במידותיו לקברי שכבה V, שהיו חתומים אף הם בלוחות אבן. מעל כל אחד מהקברים נבנה מונומנט מלבני, מותאם בגודלו לתא הקבורה (קברים 127–129; 0.4–0.7 מ' גובה; איור 3, חתך 1–1), ראשו שטוח או קמור. המונומנט, שנבנה באבנים קטנות שחוזקו בחומר מליטה, בלט כנראה מעל פני השטח, ונועד לציין את מקום הקבורה. לקברים מטיפוס זה תא קבורה יחיד או שהיו ערוכים בקבוצות שבהן עד שלושה תאים מלבניים צמודים. הקברים והמונומנטים שמעליהם טויחו בטיח עבה (3 מ"מ עובי). מונומנט קמור מעל אחד הקברים עוטר ברכס בולט (0.1 מ' גובה) שנמשך לאורך שיא הקמרון. חוסר התאמה מסוים בין המונומנטים הבנויים לבין הקברים תחתיהם העיד לדעת החופר שהמונומנטים נוספו לקברים במועד מאוחר, וכי קברים אלו הותקנו לראשונה בשכבה V, ונעשה בהם שימוש חוזר בשכבה IV. בשלב זה נעשה גם שימוש חוזר בחלק מקברי הארגז הפשוטים של התקופה הקודמת, ובחלק העליון של אחד מהם (קבר T8) התגלה מכלול של ממצאים מיוחדים מהמחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, בהם נר שמן מטיפוס Channel nozzle lamp, שני מטבעות אומיים פרה-רפורמיים, חותם מתכת נושא כתובת ביוונית (איור 6) ושבר של דיסקית eulogia – דיסקית חרס גדולה שעליה הוטבע עיטור פולחני נוצרי, שאותה רכשו עולי הרגל באתר קדוש למזכרת ולברכה (איור 7).
החותם הוא חותם מתכת מלבני גדול (51 × 95 מ"מ, 6 מ"מ עובי, 301.23 גרם), שלו ידית טבעת (21 מ"מ קוטר פנימי), עשוי ברונזה מעורבת בעופרת. על גחונו חרותה משמאל לימין כתובת יוונית בת שתי שורות, שבראשיתה ובסופה צלב קטן: U QEODOTOY / KOMHTOCU המציינת את שמו ותוארו של בעל החותם: [של] תאודוטוס הקומס. שתי האותיות האחרונות בשמו של בעל החותם מחוברות בליגטורה אופיינית לתקופה הביזנטית (Onn, Weksler-Bdolah and Di Segni, In Press). דיסקית ה- eulogiaוהחותם מצביעים על קבורה נוצרית, מהמחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ. את העדות לכך מחזק נר השמן מהמאה הז' שהתגלה עִמם במכלול.
 
שכבה III. מעל הקברים נחשפה שכבה דקה של אפר, ומעליה שרידי קירות ורצפות חלוקים. שכבה זו מייצגת התיישבות אסלאמית קדומה שראשיתה במחצית השנייה של מאה הח' לסה"נ, ככל הנראה לאחר רעש האדמה של שנת 749, ושיאה במחצית הראשונה של המאה הט' לסה"נ. שכבת חורבן שנגרמה אולי ברעש אדמה בשנת 853 חתמה את מבני השכבה.
 
שכבה II. שלב הבנייה העיקרי באתר מיוחס לשכבה II, שראשיתה במחצית השנייה של המאה הט' והמשכה במאות הי'–הי"א, וזוהו בה שלושה שלבים (IIא, IIב, IIג). נבנו מבני מגורים פרטיים רחבי ידיים, שביניהם סמטאות רחבות וכיכר מרכזית (איורים 8, 9). מתחת לרצפות המבנים והסמטאות התגלתה מערכת ניקוז מפותחת של תעלות מים, בורות אגירה למים ובורות שופכין. יסודות המבנים הושתתו מעל הקברים של שכבות IV ו-V, ומעל שרידי הבנייה של שכבה III. במהלך התקופה חלו במבנים שינויים וחלקם יצאו משימוש ונבנו אחרים תחתיהם.
שלב IIא. בשטח A (איור 3) התגלו שני מבנים ובהם חדרים הסדורים סביב חצר מרכזית. גרם מדרגות חיצוני באחד המבנים מלמד שהמבנה היה בן שתי קומות. בין המבנים הפרידה סמטה (2 מ' רוחב), הנמשכת מצפון לדרום. מתחת למפלס הרחוב התגלתה תעלת ניקוז חצובה, מקורה בלוחות אבן, שהתנקזה לבור שניקז מי גשמים גם מגגות הבתים. בין המבנים הייתה כיכר מרכזית שכל הרחובות והתעלות התת-קרקעיות הובילו אליה.
בשטח B (איור 8) התגלו שני מבנים: מבנה גדול (3) שבמרכזו חצר מרוצפת בלוחות אבן, ובה שלושה בסיסי עמודים שתמכו כנראה במרפסת. מתחת לרצפת המבנה התגלו תעלות ניקוז. סביב החצר היו חדרים שנפתחו לחצר. מצפון למבנה ובמרחק מה ממנו היה מבנה רבוע, שמראהו כשל מגדל (מבנה 5; 8 × 8 מ' שטח פנימי), קירותיו בנויים אבני גזית ומטויחים טיח אפור בשני פניהם. מהכניסה המרכזית (1.3 מ' רוחב) הוביל פרוזדור רחב למרכז המבנה, שחללו נחלק לארבעה חדרים; באחד מהם התגלה גרם מדרגות העולה לקומה שנייה.
שלב IIב. במאה הי' חלה התפתחות בחלק מהמבנים. שטחו של מבנה 3 גדל (8.5 × 14.0 מ'), קירותיו נבנו מעל קירות השלב הקדום, או הישר מעל הקברים. הם בנויים אבני גזית ומטויחים בשני פניהם. הכניסה למבנה שולבה בקיר הצפוני והובילה דרך פרוזדור מרוצף לחצר מרכזית (7.2 × 6.3 מ') שרוצפה בטיח. על הרצפה נבנה טבון. גרם מדרגות ששרידיו התגלו לאורך הקיר המערבי מעיד על קומה עליונה. מתחת לרצפות המבנה התגלתה מערכת ניקוז מפותחת.
במבנה 5 (איורים 8, 9) נבנו אגפים חדשים מצפון ומדרום למבנה הרבוע (20.5 × 12.5 מ' גודל כללי). קירותיו בנויים אף הם אבני גזית ומטויחים בשני פניהם. המבנה כלל חצר מלבנית בדרום וטור חדרים במערב. בחצר היו ארבעה בסיסי עמודים שתמכו כנראה במרפסת. מתחת לרצפת החצר הייתה מערכת ניקוז.
בסופו של שלב IIב חרבו כל המבנים, כנראה ברעש אדמה כבד שפקד את האזור בשנת 1033/4, המוכר מהמקורות ההיסטוריים ומערים אחרות. לאחר הרעש חלק מהמבנים נותרו הרוסים וחלק שוקמו. המבנים בשטח A למשל, נותרו הרוסים, והעמודים שהתמוטטו ברעש, התגלו נפולים על רצפות חצרות המבנים משלב IIב.
שלב IIג. מבנה 5 בשטח B (איור 8) שוקם והמשיך לשמש בשינויים ובתוספות. קירות חדשים נבנו במקום הקירות ההרוסים, רצפות חדשות הונחו במפלס גבוה יותר, ומערכת המים תוקנה. שלב זה תוארך למחצית השנייה של המאה הי"א, לאחר הרעש של שנת 1033/4.
 
שכבה I כוללת שכבת אפר שכיסתה את מבני שלב IIג, ללא שרידי מבנים. השכבה תוארכה על סמך שברי כלי חרס למאה הי"א לסה"נ, 1033–1070. לדעתו של און, נראה שהכיבוש הסלג'וקי החריב את היישוב הפאטימי.
 
השטח שנחפר השתרע מדרום לטבריה ובתקופות הרומית והביזנטית שימש לקבורה. אין אפשרות לקבוע בוודאות לאיזו עיר השתייכו הקברים שהתגלו – אם לטבריה או לחמת. קברי הארגז סדורים בשורות מקבילות, הם צמודים ומקבילים זה לזה, ומעידים על בית קברות מאורגן, עירוני, או כזה השייך למנזר (לדיון בקברים אלו ר' בצר 69:2013).
המונומנטים שנבנו מעל שמונה קברים שויכו על ידי החופר לשכבה IV, בשלהי התקופה הביזנטית, או לתקופה האומיית. סגנון קברים זה אופייני לקברים אסלאמיים. הם בני זמנה של הקבורה הנוצרית של תאודוטוס הקומס, ומכאן ייתכן שבבית הקברות נקברו בשלב זה נוצרים ומוסלמים זה בצד זה. הקברים נושאי הנפשות לא נחפרו ולפיכך אי אפשר לאשש את ההנחה שאלו אכן קברי מוסלמים.
בתקופה האסלאמית הקדומה (המאה הח' לסה"נ) נושב השטח בבנייה עירונית מאורגנת, ששיאה במאות הט'–הי"א. המבנים שהתגלו רחבי ידיים, ולהם חצרות מוקפות חדרים, עמודים לנשיאת גלריות, גרמי מדרגות לקומה עליונה, ומערכות ניקוז מפותחות, למים נקיים ולמי שופכין. מבנים דומים לאלו שהתגלו בחפירתו של און, התגלו בשטחים סמוכים – ממערב לבית הכנסת בחפירה שערך אורן, כ-200 מ' מצפון לגני חמת, סמוך לחוף הכנרת (פרסטר 1992), ולאחרונה גם מעל התיאטרון הרומי בטבריה (אטרש 2010).