התקופה הרומית הקדומה, המאה הא' לפסה"נ (שכבה 16)

השרידים הקדומים ביותר שהתגלו קשורים למבנה מונומנטלי מימי הורדוס (מבנה B; איורים 2; 3: 21–23, 112; 4; 5; און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011). המבנה נבנה כמשוער מדרום לדרך שהובילה לשער המערבי בחומת הר הבית הקדם-הרודיאני (שער קיפונוס), ודרך זו הוגבהה מאוחר יותר, על קיר מסד של בטון יצוק (הבנוי בשיטת האופוס קאימנטיקיום opus caementicium; להלן, W5006). בעבר שויכו המבנה המונומנטלי B וקיר מסד 5006 לשכבה 16.
 המבנה המונומנטלי B (מידות פנימיות: אורך 24.5 מ', רוחב 10–11 מ') כולל שני אולמות (21, 23) וביניהם מאגר מים בנוי (112) ומזרקה הבולטת דרומה (22). האולם המזרחי של המבנה (23) התגלה לראשונה על ידי וורן בשלהי המאה הי"ט ונודע בכינויו 'אולם הבונים החופשיים' (Wilson 1880; Warren and Conder 1884). במאה הכ' נחקר אולם זה שוב על ידי סטיינספרינג (Stinespring 1967), בן-דב (1982: 178–180), בהט ומאיר (Bahat 2013:113–128) ונודע כ'אולם החשמונאי' או 'האולם ההרודיאני'. בשנים 2007–2008 חשף און את האולם המערבי של המבנה (21), (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011: אולם 21), ובחפירה הנוכחית נחשף החלק המרכזי של המבנה הכולל מאגר מים (112) ומזרקה (22), מבנה שבעבר הועלתה האפשרות כי שימש נימפאון (און ווקסלר-בדולח תשע"ב; שטיבל תשע"ד). לאחרונה הצענו לשחזר את המבנה כטריקליניום הרודיאני מורכב, שבמרכזו מזרקה (און, וקסלר-בדולח ופטריך תשע"ו; Patrich and Weksler-Bdolah 2016). פתח הכניסה למבנה שולב בחלק הדרומי של הקיר המזרחי של אולם 23. קירות המבנה הפונים לחלל המבנה בנויים אבני גזית ומעוטרים בחלקם התחתון בכרכוב בולט שראשו גבוה כ-1.25 מ' מעל הרצפה, ומעליו בולטות מפני הקירות אומנות רבועות שטוחות – פילסטרים – הנושאות כותרות קורינתיות חלקות עלים, ומעליהן שקעים רבועים לעיגון קורות הגג (איור 6).
 
המזרקה. קיר המזרקה בחדר 22, במרכז המבנה המונומנטלי (W2203 ; אורך חשיפה 6 מ', כ-10.5 מ' אורך מלא, כ-7 מ' גובה; איורים 3, 6–8) נמשך מערבה ומזרחה ומפריד בין מאגר המים 112 מצפון, לחדר 22 מדרום. מעליו נשמרו שני נדבכי אבן נוספים שפניהם שקועים מעט בהשוואה לפניו, והם שייכים לקומה עליונה של המבנה. פני הקיר הפונים דרומה עוטרו בחלקם התחתון, בדומה לקירות אולם 23, בכרכוב בולט; מעליו עוצבו שישה פילסטרים ששלושה מהם נחשפו בחפירה. בראש כל אחד כותרת קורינתית ובמרכזה נקב (כ-5 ס"מ קוטר; איור 9) שממנו ניגרו כנראה מים שהובלו בצינורות עופרת. בדיקה במגלה מתכות לימדה על צינור עופרת הנמשך לכל אורך הקיר ובו שישה פתחי יציאה של המים; הוא נמשך לאורך קיר המזרקה, מהקצה המערבי לקצה המזרחי. הצינור קבוע בעובי הקיר, במפלס הפתחים שבמרכזי הכותרות הקורינתיות. שקעים רבועים לעיגון קורות הגג (שקע אחד מעל כל כותרת) וראש קיר המזרקה שנשמר לגובה 2 מ' מעל שקעים אלו מעידים שחלל המזרקה היה מקורה בגג שטוח ונשא קומה עליונה, אולי מרפסת תצפית.
 
בשלב כלשהו טויח הפודיום של קיר המזרקה (מתחת לכרכוב הבולט) למלוא אורכו בטיח הידראולי אפור (L22061). נבדקה אפשרות שהטיח קשור להתקנה של בריכת דלייה צרה (1 מ' רוחב) בקדמת המזרקה, ושלבריכה זו שייכת אבן מעקה – לוח אבן ניצב עגול שפה, שנשמר כמטר אחד מדרום ובמקביל לקיר המזרקה, חתום חלקית מתחת לקיר הנושא המערבי של קמרון (W2202; גובה 1.2 מ' , 0.4 מ' עובי, אורך לא ידוע). ואולם האפשרות של בריכת דלייה נשללה מהסיבות הבאות: א. מעטה הטיח שעל קיר הפודיום נמשך עד קצהו המערבי, כך שנפסלת כל אפשרות לקיומו של קיר ניצב לפודיום המזרקה שתחם את הבריכה המשוערת במערב. ב. קרקעית הבריכה והדופן הפנימית של אבן המעקה לא מטויחים, והגימור של הדופן הפנימית של אבן המעקה אינו מושלם. במבנה כה נאה אפשר לצפות לגימור נאה. סביר להניח שאבן מעקה זו אינה באתרה. לפיכך, בהיעדר עדויות לבריכת דלייה בחזית המזרקה, ההשערה היא שמי המזרקה ניגרו לאגני אבן ניידים שהוצבו על רצפת האולם (L22033), למרגלות פתחי יציאת המים. מים עודפים שניגרו לרצפה נוקזו בתעלה רדודה, מעט פתלתלה, שנחצבה באבני הריצוף, הנמשכת לאורך קיר המזרקה ממערב למזרח, ומעבר לקיר המזרקה; הקצה המזרחי שלה נשמר והוא גלוי לעין כיום באולם 23 (L22080; כ-7 מ' אורך שָמור, 0.10–0.15 מ' רוחב, 0.1 מ' עומק מרבי; איורים 7, 8). מזרקות שבהן ניגרו מים מפתחים שנקבעו גבוה בקירות המזרקה מוכרות בציורים על פכים יווניים (Glaser 2000:414–416) שבהם נראים מים הבוקעים מפיותיהם של ראשי בעלי חיים שנקבעו בקיר, ונערות הממלאות את הפכים הישר מזרם המים הניגר מהמזרקה. במזרקה שנחשפה בחפירה בקעו המים מכותרות קורינתיות שנקבעו בראשי פילסטרים.
 
בתוך ליבת קיר המזרקה (W2203; רוחב 1.4 מ') שולבו שני מתקנים הקשורים ככל הנראה לפעילות המזרקה: תעלה מטויחת צרה (L22015; כ-8.5 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 1 מ' גובה; איורים 3, 4), ומעל ראשה, במרכז הקיר, פיר אנכי רבוע (L22011; כ-1  1 × מ', 5.5 מ' גובה; איור 3). צינורות עופרת דקים שלובים בדופן הצפונית של הפיר האנכי, בינו לבין מאגר המים 112. צינור עופרת נוסף (כ-15 ס"מ קוטר, יותר מ-1 מ' אורך), שבקצהו הצפוני מסנן, נמשך מצפון לדרום, מקרקעית מאגר המים 112, לעבר תעלה L22015 (אי אפשר לראות את הקשר ביניהם בשל פִּרצה מאוחרת, להלן). ייתכן שצינור העופרת קשור לפעילות המזרקה. הספקת המים למזרקה ואופן פעולתה עדיין נחקרים.
 
מאגר המים. מצפון לקיר המזרקה 2203, בינו לבין אולמות 21 ממערב ו-23 ממזרח, הותקן מאגר מים מלבני, סגור ומקורה בקמרון חביתי בציר מערב–מזרח (חדר 112, 8 × 4 מ', 6 מ' גובה; איורים 3, 4, 10). קירות המאגר בנויים אבני גזית שהושתתו על המסד היצוק בטון שמפלסו כאן גבוה בכ-1 מ' ממפלסו תחת רצפת המזרקה (L22046 – בטון רומי [opus caementicium] תחת מאגר המים, L22049 – בטון רומי תחת רצפת המזרקה; איור 4) ככל הנראה מסיבות הקשורות ללחץ מים. על דופנות המאגר וקרקעיתו נשמרו כמה שכבות של טיח שהונח בין התקופה ההרודיאנית לתקופה הרומית או הביזנטית. בתוך המאגר נבנה גרם מדרגות צר (כ-0.8 מ' רוחב) היורד מראש מאגר המים, בפינתו הדרומית-מזרחית, לאורך הדופן המזרחית והדופן הצפונית, אל קרקעיתו של מאגר המים. שכבת טיח עבה (משכבה 8 או 7) שציפתה את הדפנות של מאגר המים (112), חתמה וכיסתה את צינורות העופרת שבלטו מפניו של הפיר האנכי (L22011) שתואר לעיל.
 בשלב מסוים נפרץ פתח מלבני גדול בחלק המזרחי של קיר המזרקה 2203 (רוחב 1.2 מ', גובה 1.9 מ'; איורים 6–8) שמראהו מסודר ונאה. פריצת הפתח פגעה בחזית קיר המזרקה וקטעה את מהלך תעלה L22015 שבעובי הקיר. דופן מאגר המים 112 שמצפון לפִּרצה נותרה שלמה ונפרצה במהלך החפירה הנוכחית (0.4 מ' עובי, כולל שכבות הטיח). בהיעדר אבן סף או משקוף נראה שהפתח לא שימש דלת כניסה. עולה לפיכך אפשרות שהפתח נועד להצבת דבר מה, אולי מתקן שמתארו מלבני כגודל הפִּרצה. בתשתית הפִּרצה התגלה באתרו צינור העופרת הרחב שתואר לעיל. ייתכן שצינור העופרת קשור לפעילות המזרקה או למתקן ששולב בתוך הפִּרצה המלבנית.
אי אפשר לקבוע בדיוק מתי ולשם מה נפרץ קיר המזרקה 2203. צורתו היפה תומכת בשיוכו לימי הבית השני, עת היה המבנה עדיין בשימוש.
 
התקופה הרומית הקדומה, המאה הא' לפסה"נ (שכבה 16א או 15)
זמן מה לאחר שנבנה המבנה המונומנטלי, הוגבה מפלס הדרך שהובילה להר הבית, בבניית קיר רחב ומסיבי שנשא על ראשו כמשוער את הדרך המוגבהת. הקיר הרחב (שבפרסומים קודמים כונה 'קיר מסד' או 'קיר הסכר' 5006; איורים 2–4) נסמך על הקיר הצפוני של המבנה המונומנטלי והסתיר את פניו. הוא בנוי בשיטת האופוס קאימנטיקיום – בולדרים ואבני שדה במגוון גדלים, המלוכדים בחומר מליטה קשה מאוד. אורכו המוכר לעת עתה כ-70 מ', מציר רחוב הגיא במערב, שם תועד בעבר (Hamilton 1933:34, 36), ועד חדר 10 של הגשר הגדול במזרח (להלן), ורוחבו 14 מ' ממערב למבנה המונומנטלי, וכ-6 מ' מצפון למבנה המונומנטלי (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011: קיר מסד 5006, מבנה A). הקיר נמשך מדרום-מערב לצפון-מזרח, בניצב לציר של עמק הטירופיאון. המשכו ממזרח למבנה המונומנטלי אינו מוכר עדיין.
 
בחפירה הנוכחית התגלה ראשו של קיר המסד 5006 בחדרים 9 ו-10 צפון, שמצפון למאגר מים 112 של המבנה המונומנטלי, ומפלס ראשו שם (כ-730 מ' מעפה"י) מתאים למפלסו בתחומי חדר 8 (צפון), מצפון לאולם 21 של המבנה המונומנטלי (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011; איור 2). בתוך ליבת הקיר, מתחת לחדר 8 (צפון) של הגשר הגדול, שלובים בקיר הסכר שני קמרונות מאורכים (איורים 3, 5: 230, 240), שנחפרו חלקית. ראשם במפלס שגובהו כ-726 מ' מעפה"י, ומעל ראשם יצוק בטון רומי (4 מ' גובה). בעבר הצענו שקיר 5006 נשא דרך מוגבהת שהובילה לשער קיפונוס – השער המערבי בחומת הר הבית הקדם-הרודיאני. קיר 5006 חצה כמשוער את אפיק הטירופיאון ולפיכך זוהה כקיר סכר (און ווקסלר-בדולח תשע"א:112; לשחזור הדרך ר' און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011: איור 6). הממצאים החדשים, המעידים שקיר מסד 5006 נבנה מעט מאוחר מהמבנה המונומנטלי, מעלים אפשרות שהקיר קשור להרחבה ההרודיאנית של הר הבית, ולהתקנה של דרך חדשה שתוביל לעבר השער ההרודיאני שנקבע מעל קשת וילסון (בשכבה 15). אי אפשר בשלב זה להכריע בין שתי האפשרויות.
 
התקופה הרומית הקדומה, המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ, עד שנת 70 לסה"נ (שכבות 15–13)
בשלבים אלו חלו שינויים גדולים במערך המבנים. חלל המבנה המפואר נחלק לשלושה חללים נפרדים שקורו כל אחד בקמרון ובתוכם הותקנו מתקני מים (איור 3: 21–23). אי אפשר לתארך במדויק את שלבי הבנייה שהתרחשו בזה אחר זה בשלהי ימי הבית השני, לפני שנת 70 לסה"נ. נראה שהשינויים קשורים להרחבת הר הבית ההרודיאני ולבניית קשת וילסון, וכן למרד הגדול בשנים 66–70 לסה"נ (ר' גם און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011).
 
קיר הסכר והמבנה המפואר. בחזית קיר מזרקה 2203, שכבר לא פעלה בשלב זה (הפִּרצה המרובעת מהשלב הקודם פגעה במזרקה), נבנה קמרון 2202 התוחם כיום את חדר 22 (1.8–3.0 מ' אורך, 6 מ' רוחב פנימי, 6.5 מ' גובה מעל מפלס הרצפה). חלקו הדרומי נפגע מהמבנה הרומי המאוחר. הקירות הנושאים של הקמרון הושתתו על רצפת לוחות האבן L22033 או על מסד האופוס קאימנטיקיום שבתשתיתה L22049. על פני קיר 2203 נחרט קו מעוגל דק – הכנה לבנייתו של קמרון 2202 (איור 11). הקמרון נסמך בפאתו הצפונית על קיר 2203 ללא התייחסות לפילסטרים או לפתחי המזרקה, הוא חותם ומסתיר שלושה פילסטרים וסותם את תעלת הניקוז הרדודה החצובה ברצפת המבנה לאורך קיר המזרקה (L22080).
 
בתוך חדר 22 הותקן מתקן מטויח בטיח הידראולי אפור, נראה שזוהי בריכה שמתארה השלם אינו ידוע (L22034). טיח הבריכה ציפה את קיר הפודיום 2203 בשכבת טיח שנייה (מעל טיח L22016; איור 6), והוא ציפה כנראה גם את המתקן ששולב בפִּרצה (לעיל). טיח 22034 כיסה גם את רצפת האבן 22033 שבחזית קיר הפודיום, וסתם ומילא את תעלה 22080. הטיח נשבר כשהמתקן נעקר ממקומו בשלב מאוחר (איור 6). בפינה הצפונית-מערבית של חדר 22 התגלה קטע קטן מטיח L22034 המטפס מרצפת החדר על הפודיום של קיר המזרקה 2203 ועל הקיר הנושא המערבי של קמרון הגג 2202. נראה שהבריכה השתרעה למלוא רוחבו של חדר 22. אורכה אינו ידוע. בתוך טיח L22034 התגלה מטבע מימי נירון (58/59 לסה"נ). בפרק זמן זה (לאחר 59 לסה"נ) הותקן גם מקווה טהרה גדול בחדר 21 שבתשתיתו התגלו שני מטבעות מפרק זמן זה (ר' און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011, L20059).
 
בראש קיר הסכר 5006, מצפון ומחוץ למבנה המפואר, נחצבו שתי בריכות רבועות (כ-4 × 4 מ' כל אחת, כ-1.5 מ' עומק): אחת התגלתה בחלל חדר 9 צפון של הגשר הגדול (L9008) ושנייה בחלל חדר 10 צפון של הגשר (L10022; איורים 3: 9, 10; 4: L10022 בחדר 10). הבריכות נחצבו ברישול מסוים ופינותיהן אינן ישרות. הן טויחו בטיח הידראולי עבה, אפור-חום בהיר, שציפה את קרקעיתן ואת דופנותיהן. מעל הבריכות נבנו קמרונות הגשר הצפוני 9 ו-10 של הגשר הגדול (איור 4). על קרקעית הבריכה בחדר 10, הצטבר עפר ובתוכו שברי כלי חרס מימי הבית השני (המאה הא' לסה"נ) ומהתקופה הרומית המאוחרת, המאות הב'–הג' לסה"נ (ימי אליה קפיטולינה). אי אפשר לקבוע בוודאות אם הבריכות הותקנו בשלהי ימי הבית השני, או בתקופה הרומית המאוחרת.  
 
התקופה הרומית, לאחר חורבן שנת 70 ועד המאה הד' לסה"נ (שכבות 11–8)
בתקופה זו נבנו מעל ראשו של קיר הסכר 5006 קמרונות 9 ו-10 בגשר הגדול (איור 2). 'הגשר הגדול' (Giant Viaduct) הוא גשר קשתות ארוך (כ-100 מ' אורך) בין הר הבית ממזרח לרחוב הקרדו המזרחי במערב, הכולל את קשת וילסון המונומנטלית השלובה בנדבכים ההרודיאניים של הר הבית, וממערב לה שני טורי קשתות, צפוני ודרומי, שנבנו זה לאחר זה. קודם נבנה טור הקשתות הצפוני, ששימש גשר צר בין הר הבית לגבעה המערבית, ואחר כך הורחב הגשר הצר בטור קשתות נוסף, דרומי, ועל ראש הגשר המורחב נסלל רחוב שהוביל להר הבית (לתולדות מחקר המבנה ר' און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011).
 
קמרונות הטור הצפוני שבחללם הפנימי נערכו חפירות כעת (איור 2: 9, 10) היו ידועים כבר במאה ה-19 ולאחר 1967 פונו חלק ממילויי העפר שהצטברו בהם והוכשר מעבר דרכם. החפירה הנוכחית בחללי הקמרונות החלה במפלס שגובהו כ-731.50 מ' מעפה"י והעמיקה כ-3 מ'. קמרונות 9, 10 הושתתו על ראשו של קיר הסכר. הם בנויים בהתאמה מעל הבריכות החצובות L9008 ו-L10022 אך ארוכים מהן בכמטר נוסף לדרום (כ-5 מ' אורך הקמרונות מצפון לדרום, כ-4 מ' אורך הבריכות). האומנה המשותפת לקמרונות 9 ו-10 הושתתה על המחיצה המטויחת המפרידה בין שתי הבריכות. טיח הבריכות לא נמשך מדופן הבריכה אל אומנות הקמרון.
 
מעל קרקעית בריכה 10022, בחדר 10, הייתה כאמור הצטברות של עפר ובו שברי גוף של כלים מהתקופה הרומית הקדומה והמאוחרת (עד המאות הב'–הג' לסה"נ), שהיה חתום תחת ריצוף אבן ביזנטי (שכבה 7, להלן).
 
בדומה לקמרונות הצפוניים בחדרים 5, 6, ו-8 (איור 2) שבחללם הפנימי נערכו חפירות בעבר (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011), קמרונות 9 צפון (9N) ו-10 צפון (10N) הם חלק מטור הקשתות הצפוני של הגשר הגדול, בנייתם תוארכה לתקופה הרומית. ייתכן שטור הקשתות הצפוני נבנה כגשר צר בשנים 70–130 לסה"נ, במטרה לאפשר גישה נוחה ממחנה הצבא, שחנה כמשוער על הגבעה הדרומית-מערבית של ירושלים, להר הבית (וקסלר-בדולח תשע"ה). טור הקשתות הדרומי נבנה סמוך לטור הצפוני זמן מה מאוחר יותר ועל ראשי שני הגשרים, הצפוני והדרומי, התגלו אבני ריצוף של רחוב שזוהה כדקומנוס בעיר הרומית אליה קפיטולינה (אבו ריא 1991; גרשוני 1991; קוגן-זהבי 1995).
 
לא התגלו בחפירה ממצאים המאפשרים לקבוע את מועד הבנייה המדויק של הקמרונות הדרומיים. קשתות הטור הדרומי בחדרים 9 ו-10 הושתתו על קמרון הגג של מאגר המים 112 מימי הבית השני, והן מאוחרות לו (W1002; איור 4). בעבר הצענו לתארך את טור הקשתות הדרומי לימי אליה קפיטולינה (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011).
 
המבנה המונומנטלי. בחלק הדרומי של חדר 22 נשדדו אבני הריצוף ההרודיאני ונחשף מסד המבנה המונומנטלי (העשוי אופוס קאימנטיקיום), שעליו התגלו שרידי טבון ולידו מטבעות אחדים, המאוחר נטבע בימי אספסיאנוס (79–81 לסה"נ, ר"ע 138650). נראה שזמן קצר לאחר שנת 70 פורקו שרידי המבנה ההרודיאני.
 
מדרום לגשר הגדול ולמבנה המונומנטלי נבנה בתקופה זו מבנה גדול, התוחם את שטח החפירה הנוכחי בדרום (F ,E; איור 2). הקיר הצפוני של המבנה (W2201; איור 3) נשמר לגובה כולל של יותר מ-10 מ' מעל יסוד בולט. מבנה E נחפר חלקית בעבר והסתבר שהיו בו שתי קומות לפחות. בקומה התחתונה הותקנה לטרינה רומית (און, וקסלר-בדולח ובר-נתן 2011, חדר 31, מבנה F ,E; ר' Bahat 2013:L334, L554, pp. 163–186, Plan 6.06, Fig. 6.21), ועל קומה עליונה במפלס מעבר הסתרים מלמד פתח מסודר המשולב בקיר 2201 – כניסה ממעבר הסתרים לתוך המבנה. רצפת הקומה העליונה לא השתמרה.
 
בחפירה התגלה כי בניית קיר 2201 פגעה בקמרון הגג 2202 מימי הבית השני ולפיכך הקיר מאוחר לו. קמרון 2202 תוקן בראשו בחלקו הדרומי. 
בשטח 13 (מעבר הסתרים), מעל ראש קמרון 2202 נחשפה רצפת טיח לבנה דקה שנשמרה במקוטע ותעלת ניקוז צרה ורדודה המשולבת בה. התעלה, הנמשכת לאורך קיר 2201, בנויה אבני שדה, מטויחת ומקורה בלוחות אבן.
 
חדר 22. עם בנייתו של קיר 2201 נוצר חלל קטן, וסגור מתחת לקמרון 2202 שהיה תחום בקיר 2203 בצפון, קיר 2201 בדרום, והקירות הנושאים של קמרון 2202 במזרח ובמערב. נראה שלשלב זה שייכת פריצה של פתחים צרים בקירות הנושאים, המערבי והמזרחי, של קמרון 2202, שאפשרו מעבר בין חדרים 21, 22 ו-23.
בתוך חדר 22, מעל מסד האופוס קאימנטיקום (L22049), רצפת אבן (L22033) וטיח בריכה L22034 (משכבות 16–13), הצטבר עפר (0.5–0.6 מ' גובה). מעליו, במערב החדר נשמר בדל רצפת לוחות אבן קטנים, ומעליה עפר ומפולות אבנים.
 
התקופות הביזנטית והאומיית, המאות הו'–הח' לסה"נ (שכבות 7, 6)
חדרים 9 ו-10. בתוך שתי הבריכות הרבועות (L10022 ,L9008; איור 3) הונח ריצוף חדש עשוי לוחות אבן רבועים, חלקם בשימוש חוזר (L9007 בחדר 9, L10014 בחדר 10; איורים 3, 4, 12). למרבית אבני הריצוף פנים מוחלקים ולחלקם פנים חרוצים בקווים מקבילים. הלוחות המחורצים הונחו ללא כיוון אחיד של החריצים (חלק נמשכים מצפון לדרום ואחרים ממזרח למערב) ונראה לפיכך ששולבו כאן בשימוש חוזר. מפלס ריצוף האבן L10014 גבוה בכ-0.15 מ' מהקרקעית של בריכת המים (L10022; בבריכה 9008 לא נערכה חפירה מתחת לריצוף). ארבעה מטבעות ביזנטיים מהמאה הו', שנתגלו מתחת לאבני ריצוף אלו (המטבע המאוחר ביותר נטבע בשנת 594–595 לסה"נ) קובעים את מועד הנחתם לשלהי המאה הו' או מאוחר יותר. מעל אבני הריצוף נשמרה רצפת טיח מאוחרת ומעליה הצטברו עפר ומפולות אבנים שהכילו שברים של כלי חרס מהתקופה האומיית.
 
בחדר 22 נבנתה בשלב זה תעלה שחצתה את החדר בציר אלכסוני, לעבר פתח דמוי חלון צר בקיר 2201. אפשר שתעלה זו הובילה מים ממאגר המים שבחדר 112, דרך חדר 22, למבנה הרומי המאוחר F/E, שבעבר נתגלו בו לטרינות, והוא אולי חלק מבית מרחץ.
בתוך מאגר המים 112 הונחה בשלב זה, או מעט קודם, רצפת טיח חדשה, שחתמה תחתיה את פתחי צינורות העופרת הקדומים הקשורים למזרקה.
 
התקופה העבאסית, המאות הח'–הי' לסה"נ (שכבה 5)
בחדר 22 הצטבר עפר לגובה 3 מ' מעל מפלס תעלה L22014 ובתוכו נמצאו שברי כלים בני תקופה זו.