מערה A (איור 3). הקצה הצפוני של המערה נהרס כולו בעבודות הכלי המכני, ולכן אי אפשר לשחזר את תכניתה במלואה. הכניסה למערה הייתה בדופן הצפונית, והיא הובילה אל חלל מרכזי מלבני (L101; כ-2.5 מ' רוחב, 2.75 מ' אורך השתמרות, 1 מ' גובה), שתקרתו שטוחה ובמרכזו בור עמידה מלבני (L107; כ-0.95 × 1.30 מ', מעל 0.3 מ' עומק) שנמצא מלא בסחף. בדופן הדרומית חצובים שלושה כוכים (L104–L102; כ-0.4–0.5 × 2.0 מ', 1 מ' גובה; איור 4), ואילו בדופן המזרחית נחצב כוך אחד (L105; כ-0.75 × 1.05 מ', 1 מ' גובה; איור 5); תקרות הכוכים קמורות. מצפון לכוך בדופן הדרומית נחשפה גומחה שמתארה אינו סדור (L106; כ-0.95 × 1.05 מ', 1 מ' גובה), אולי כוך שמלאכת החציבה בו לא הושלמה.  

 
מערה B (איור 3), שנפגעה אף היא מהכלי המכני, שרדה כמעט בשלמותה, אולם נפגעו בה רק הדופן הצפונית וחלקים מהחדר המרכזי. אף על פי כן אי אפשר לשחזר את תכניתה במלואה. גם הכניסה למערה זו הייתה בדופן הצפונית והובילה לחלל מרכזי (L111; כ-1.75 מ' רוחב, 2.75 מ' אורך השתמרות, 1 מ' גובה), שבמרכזו בור עמידה מלבני (L115; כ-0.80 × 1.05 מ', 0.25 מ' עומק עד ראש הסחף). בדופן הדרומית נחצבו שלושה כוכים (L114–L112; כ-0.4–0.5 × 2.0 מ', 1 מ' גובה; איור 6) שתקרתם קמורה.
 
במערות לא נמצאו ממצאים מתארכים, אולם על פי תכניתן נראה כי יש לתארכן לתקופה הרומית הקדומה (ימי הבית השני). מערות אלה ודומות להן נתגלו בעבר בסביבה הקרובה, והשתייכו כנראה לשדה קבורה של אחד האתרים שהתקיימו בסביבה בתקופה זו (קלונר תשס"א:49, אתר 87 והפניות שם).