קיר תמך של מדרגת עיבוד (שטח A). נחשף קיר (W1; כ-6.5 מ' אורך חשיפה, 0.3–0.4 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה מרבי; איור 3), שנבנה בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח מאבני שדה במגוון מידות; הוא הושתת על אדמה שהצטברה מעל סלע האם. הקיר נמשך כנראה לשני הצדדים מעבר לגבולות החפירה. אפשר כי קיר 1 תמך מדרגה חקלאית שהשתרעה ממערב לו, במדרון המשתפל לצפון-מזרח אל נחל רקפות. ממזרח לקיר (L107 ,L106) וממערב לו (L105) נחשפו מילויי עפר חום כהה (כ-0.6 מ' עובי) מעל סלע האם. ממזרח לקיר 1 התגלו שני קטעי קירות נוספים (W3 ,W2), שהושתתו גם הם על אדמה שהצטברה מעל סלע האם. קיר 2 (1.5 מ' אורך חשיפה) נבנה מנדבך יחיד של אבני שדה; אפשר שהוא נמשך למזרח מעבר לתחום החפירה. קיר 3 נבנה מאבנים מסותתות, ונראה כי הוא שימש לתמיכה וחיזוק של קיר 1. ממזרח לקיר 1 ומעל מילוי 107 התגלתה מפולת אבנים, שמקורן כנראה בקירות הסמוכים.

במילויי עפר 105–107 ובמפולת האבנים התגלה ממצא קרמי (ר' להלן, דולינקה), המתוארך לתקופות הברזל 2 (איור 1:4–4) וההלניסטית (עיקר הממצא; איור 5:4–12). כן נתגלה באדמה שהצטברה מעל לראש קיר 1 (L103) שבר יחיד של קערה מהתקופה הרומית הקדומה (איור 13:4). נראה כי הממצא מתקופת הברזל נסחף למקום טרם בניית הקיר. שבר הקערה היחיד מן התקופה הרומית הקדומה התגלה ללא הקשר סטרטיגרפי. הממצא הקרמי מהתקופה ההלניסטית הוא המאוחר ביותר שהתגלה במילויים הנצמדים אל הקיר, ולכן נראה כי הוא מתארך את זמן בנייתו.
 
מערת בית בד (שטח C; איור 5). התגלה בית בד חצוב בתוך מערה קרסטית (6 × 9 מ' מידות מרביות, 2.3 מ' גובה); המערה הייתה פתוחה טרם החפירה, ובמרוצת השנים חדר אליה סחף לרבות פריטים בני ימינו. קרקעית המערה פולסה לשם הכשרתה לבית הבד. במערבה של המערה התגלו על קרקעיתה ארבעה לוחות ריצוף מאבן במגוון מידות, סמוכים זה לזה, ונראה כי הם היו חלק מרצפת המערה. במערה נחשפו שני מתקנים להפקת שמן: מתקן פריכה (ריסוק) ומתקן כבישה (סחיטה; המונחים של מתקני בית הבד על פי מחקרו של ר' פרנקל 1984; ר' גם בן-דוד 1998; פורת, פרנקל וגצוב 2012).
מתקן הפריכה נמצא בחלקה הצפוני-מערבי של המערה (איור 6), והוא כולל אגן ריסוק (אבן ים) ומרסק (אבן ממל). אגן הריסוק דמוי קונוס (1.8 מ' קוטר עליון, 1.4 מ' קוטר תחתון, 0.8 מ' גובה) ונחצב מגוש סלע אחד גדול; הוא התגלה באתרו. בחלקו העליון של האגן נחצבו שוליים מוגבהים (0.2 מ' רוחב, 0.10–0.15 מ' גובה) ובמרכזו נחצב שקע עגול (0.2 מ' קוטר עליון, 0.15 מ' קוטר תחתון, 0.1 מ' עומק), שלו מסגרת מלבנית שקועה. המרסק עגול (1.00–1.05 מ' קוטר, 0.3 מ' עובי) ונחצב גם הוא מגוש אבן אחד. הוא התגלה במרחק כ-1 מ' מדרום-ממערב לאגן הריסוק. במרכז המרסק נחצבו חור רבוע (כ-0.20 × 0.22 מ') ומסביבו מסגרת רבועה שקועה (0.35 × 0.35 מ'), שנועדו לקיבוע קורת יצול. מסביב לאגן הריסוק הוכשר מסלול מעגלי (L303; כ-1 מ' רוחב), שבו צעד בעל חיים או אדם ודחף את קורת היצול וזו הניעה את אבן המרסק בסיבוב בתוך אגן הריסוק.
מתקן הכבישה פעל כנראה בשתי שיטות. תחילה נעשה שימוש בשיטת 'משקולת גלילית, קורה ובורג' או 'משקולת גלילית, מכבש קורה ובורג' (Frankel 1999:107–118; Magen 2008:314). מתקן זה עמד כנראה במרחק כ-2 מ' מדרום למתקן הפריכה, והשתמרו ממנו שני מרכיבים: גומחה לקיבוע קורת עץ (L302; איור 7) ושקע למשקולת (L305). גומחה 302 (כ-1.0 × 1.3 מ', 0.5 מ' עומק) נחצבה בצד הדרומי של דופן המערה. היא נועדה לקיבוע קצה של קורת עץ, שבקצה האחר שלה נקשרה אליה משקולת אבן. שקע 305 (1.5–1.6 מ' קוטר, 0.35 מ' עומק) נועד לקליטת משקולת אבן שנקשרה אל קורת העץ. משטח הכבישה ובור האיגום משלב שימוש זה לא השתמרו. המשקולת, כנראה דמוית גליל, וקורת העץ גם הן לא השתמרו. שקע 305, משטח הכבישה וגומחה 302 נחצבו בציר אחד. בשלב מאוחר יותר הוסב מתקן הכבישה לשמש בשיטת 'בורג בלחץ ישיר' (Frankel 1999:130–131; Magen 2008:323).ממתקן זה השתמרו משטח הכבישה (1.2 מ' קוטר; איור 8) ובור איגום 304. משטח הכבישה קעור והוא נחצב בקרקעית המערה; נחצבו בו תעלות (5–7 ס"מ רוחב, 5–7 ס"מ עומק), המוליכות את השמן אל בור איגום 304. משני צדי המשטח נחצבו בורות (L307 ,L306; כ-0.35 × 0.50 מ', 0.5 מ' עומק), שנועדו כנראה לקיבוע קורות עץ או עמודי אבן לתמיכה ולייצוב של העקלים (הסלים שבהם הונחו הזיתים שרוסקו). בור האיגום (0.8 מ' קוטר, 1.15 מ' עומק; איור 9) נחצב בסלע האם וטויח בטיח אפור הכולל גריסי חרס דקים.
על קרקעית המערה, מתחת להצטברות סחף, התגלו ממצאים, ובהם שברי כלי חרס ממגוון תקופות (ר' להלן, דולינקה): הרומית הקדומה (איור 1:10, 2), הביזנטית (איור 3:10), האסלאמית הקדומה (איור 4:10–6) וימי הביניים (איור 7:10–9); שברי כלי זכוכית אחדים, השייכים כנראה לבקבוק האופייני לתקופה האומיית וממשיך מעט לתקופה העבאסית (איור 11; גורין-רוזן, מידע בעל פה); כמה חפצי מתכת לא מזוהים (לא אוירו); ופלס מימי נור א-דין מחמוד שנטבע במטבעת דמשק (1146–1174 לסה"נ; ר"ע 143647). הממצאים במערה לא התגלו בהקשר סטרטגרפי ברור.
 
קיר התמך של מדרגת העיבוד נבנה כנראה בתקופה ההלניסטית. הממצא מתקופת הברזל 2 שהתגלה בחפירת הקיר נסחף כנראה לשטח ומלמד כי בקרבת מקום שכן יישוב מתקופה זו שטרם התגלה. מדרגת עיבוד זו הייתה חלק ממערכת נרחבת של מדרגות עיבוד במדרונות הסמוכים, שראשיתה כנראה בתקופה ההלניסטית. במדרגות אלה גודלו עצי זית וגפנים — שני ענפי הכלכלה הבסיסיים של החקלאות העתיקה.
חלקי בית הבד שהשתמרו במערה אינם מתארכים את בית הבד, שכן מתקני בית בד כאלה שימשו למן התקופה ההלניסטית ועד ימינו כמעט ללא שינוי (פרנקל 122:1984; בן דוד 47:1998). שני טיפוסי המתקנים שהתגלו במערה נפוצים בכל רחבי הארץ בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (פרנקל 156:1984). שכיחותם גבוהה באתרים שבהם יש המשכיות מהתקופה הביזנטית לתקופה האסלאמית הקדומה בארץ ומחוצה לה (Magen 2008:314–329).למרות שהממצא הקרמי על קרקעית בית הבד לא התגלה בהקשר סטרטיגרפי, נראה כי הוא מתארך את תקופות הפעילות במערה. הממצא הקרמי מימי הביניים מלמד כנראה על שלב שימוש מאוחר בבית הבד. ממתקני בית הבד מהשלב הקדום נוצלו כנראה אלה שהשתמרו היטב, ומתקן הכבישה הוסב לשמש בשיטת 'בורג בלחץ ישיר'. בית הבד היה חלק מהכלכלה שעיקרה גידולי עצי זית וגפנים, והוא מצטרף לבית בד נוסף שנחשף בעבר בשכונת בית הכרם הסמוכה, ממערב לנחל רקפות (ביליג 2007).
 
ממצא כלי החרס
בנימין ג' דולינקה
 
בחפירה בנחל רקפות נחשף מכלול קטן של שברי כלי חרס, ובהם קערות, סירי בישול, קנקנים, פכים ונרות, המתוארכים למן תקופת הברזל ועד לימי הביניים. מקורם של שברי כלי החרס בשני שטחים נפרדים (A ו-B); בשטח A נחשף קיר תמך של מדרגת עיבוד (איור 4), ובשטח C נחשפה מערת בית בד (איור 10).
 
בשטח A נחשף ממצא קרמי מועט אך ראוי לציון מתקופת הברזל 2, הכולל קערות שמוכרות היטב (איור 1:4, 2), פערור (איור 3:4) ופך שלו לפחות ידית אחת (איור 4:4). עיקר הממצא משטח A תוארך לשלהי התקופה ההלניסטית, והוא כולל מגוון נרחב של קנקנים (איור 5:4–12), לרבות ידית שעוטרהבתביעה של כוכב מחומש (איור 7:4). עוד התגלתה בשטח A קערה שדופנה דקה והיא שחוקה קלות, המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה (איור 13:4).
הממצא משטח C מאוחר ברובו מהממצא בשטח A. שברי כלי החרס הקדומים ביותר בשטח C מתוארכים לתקופה הרומית הקדומה וכוללים קערה מחומר עדין (איור 1:10) ופך (איור 2:10). שברי כלי החרס מהתקופות המאוחרות בשטח C כוללים קנקן מהתקופה הביזנטית (המאות הה'–הו' לסה"נ; איור 3:10); כלים מהתקופה האסלאמית הקדומה, ובהם טיפוס מאוחר של קערת FBW (איור 4:10), בסיס שטוח של פך עשוי מטין צלהב מהתקופה עבאסית (איור 5:10) ונר המתוארך לאמצע המאה הח'–המאה הי' לסה"נ (איור 6:10); קערה מחופה בצבע ומזוגגת בצהוב (איור 7:10), המוכרת ממכלולים מקומיים בתקופות הצלבנית–האיובית (אמצע המאה הי"ב עד אמצע המאה הי"ג לסה"נ); וכן קערה עשויה ביד ומעוטרת בדגמים גאומטריים צבועים (איור 8:10) וסיר בישול (איור 9:10), המתוארכים לתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ).