שטח A (איורים 3, 4)

נחשף קטע מקיר איתן (W144; כ-10 מ' אורך חשיפה), שנבנה בכיוון כללי צפון–דרום באבני גזית מלבניות מכורכר. מחלקו הצפוני של הקיר (איור 5) נשתמרו שניים–שלושה נדבכים שנבנו בקפידה; מעליהם התגלתה מפולת של הנדבכים העליונים. מחלקו הדרומי של הקיר (איור 6) השתמר נדבך יחיד של אבנים — יסוד הקיר. על צדן הצר של אבני הקיר הובחן טיח, ועל כן נראה כי אבנים אלו פורקו ממבנה אחר בקרבת מקום ושימשו בשימוש משני. בצדן התחתון של אבני הקיר, בצדו המערבי, הובחן חומר מליטה עשוי מטיט לבנבן, שמטרתו ייצוב האבנים בקרקע ומניעת חדירה של מים לבסיס הקיר. ממערב לקיר לכל אורכו, במפלס גבוה מנדבך היסוד של הקיר, התגלתה אדמה חולית חומה בהירה (L129), ואילו ממזרח לקיר התגלתה אדמת חרסית (L146 ,L115). בחפירה בשטח נמצאו מעט שברי כלי חרס, רובם שחוקים; זוהה רק חרס אחד מלוקוס 129: שפת סיר בישול (איור 1:7) מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ). בשלב כלשהו, אולי בתקופה הביזנטית, יצא הקיר משימוש ואבניו נשדדו ברובן. מעל קיר 144 התגלה קיר שדה (W131; איור 3: חתך 2-2), שנבנה בבנייה מרושלת מאבני קיר 144 בשילוב עם דבש של אבני שדה קטנות. בצפון השטח, במרחק כ-4 מ' מצפון לקיר 131, התגלה קטע קיר נוסף (W141) שבנייתו מרושלת; קיר 141 נמצא באותו ציר של קיר 131, ועל כן אפשר שהוא המשכו לצפון. המשכם של קירות 144 ו-131 לדרום נקטע, כנראה כתוצאה מפעילות חקלאית מאוחרת. מתחת לפני השטח נמצא שבר קטן של פריט אבן (איור 2:7), מעט קעור, שעל אחד מצדיו סימני איזמל; ייתכן ששבר זה שייך למכסה גלוסקמה.
 
שטח  C1(איורים 8, 9)
בחמישה משמונת הריבועים שנחפרו בשטח נחשף מכלול של מערכת השקיה מהתקופות הרומית–הביזנטית (המאות הב'–הד' לסה"נ), שנבנה בקרקע חרסיתית כהה וכולל קטע מבאר אנטיליה (W359), שרידי אומנות של מתקן אנטיליה (W377 ,W261), יסוד של תעלת מים (W326) ומאגר מים רבוע. השתמרות המכלול גרועה.
 
באר אנטיליה. התגלה חלקו הצפוני-מזרחי של קיר של באר אנטיליה סגלגלה (W359; כ-2.7 מ' קוטר פנימי, 2.5 מ' עומק חפירה; איור 10). הקיר נבנה מפן חיצוני של אבני כורכר בינוניות, מהוקצעות למחצה, ופן פנימי של אבני גזית (0.25 × 0.40 × 0.60 מ') ובתווך מילוי של אבני שדה קטנות שלוכדו בטיט. חלקו העליון של הקיר לא השתמר. מהפן הפנימי של אבני הקיר הבנויים גזית נחשפו רק שני נדבכים, ונראה כי יתר אבני הגזית נשדדו לאחר שהבאר יצאה משימוש. בתוך הבאר התגלו מפולות של אבני גוויל בינוניות וקטנות (L362; איור 8: חתך 1-1) ואדמה כהה ולחה ובה שברי כלי אנטיליה (L375; להלן). החפירה בבאר הופסקה בשל מגבלות טכניות.
 
שרידי מתקן אנטיליה. מצפון ומדרום לבאר התגלו שרידי אומנות אבן של מתקן אנטיליה (L377 ,L361), שהיה עשוי כנראה מעץ ולא השתמר. מאומנה 361 הצפונית השתמר נדבך אחד של שתי אבני כורכר מהוקצעות למחצה (0.13 × 0.40 × 0.45 מ'). אל אומנה זו ניגש ממערב ריצוף של אבני כורכר מוחלקות (L370), שהונח על תשתית של אבני חצץ מכורכר מעורבות בטיח ובאדמה. על הרצפה התגלה קנקן שבור, מתפורר, באתרו (L378). מתחת לתשתית הרצפה נחשף רובד של טין, הדומה לחומר לבנים (L383); לא ברור מה מקורו או שימושו. מאומנה 377 הדרומית השתמרה רק אבן כורכר אחת מהוקצעת. אל האומנה ניגשת ממזרח תשתית של אבני חצץ מכורכר מעורבות בטיח אפרפר וקטעי טיח ורדרד, צדפים וחרסים (L356). קטע נוסף של תשתית זו (L376) התגלה מדרום-מזרח לאומנה 377, והוא ניגש אל הקיר המערבי של מאגר המים (W320). מעל לתשתיות 356 ו-376 התגלו שברי כלי אנטיליה ושברי כלי חרס אחרים (L350 ,L347; להלן).
 
יסוד של תעלת מים (איור 11). בין קיר באר האנטיליה למאגר המים נחשף יסוד של תעלת מים (W326; כ-2 מ' אורך), שנבנה מארבע אבני כורכר גדולות, מהוקצעות; מפלס יסוד התעלה גבוה כדי מטר אחד מעל קיר 359 של הבאר. היסוד התמוטט למערב, לכיוון הבאר, ולכן חלקו המערבי נמוך מחלקו המזרחי. נראה כי התמוטטות היסוד למערב לחצה על הצד המזרחי של דופן הבאר וזו קרסה לתוך הבאר. שתי אבני היסוד המזרחיות של התעלה (0.5 × 0.5 מ' כל אחת) התגלו באתרן צמוד לקיר מאגר המים (W320). המים שהועלו מן הבאר במתקן האנטיליה זרמו לתעלה שהוליכה אותם אל מאגר המים. מצפון ליסוד התעלה נחשף מפלס חיים (L232), הכולל חרסים, כלי אנטיליה, צדפים, טיח ומטבע רומי אימפריאלי מהרבע האחרון של המאה הג' או מהרבע הראשון של המאה הד' לסה"נ (ר"ע 156155).
 
מאגר מים. נחשף מאגר רבוע (6 × 6 מ'; איור 12), שרוצף באבני שדה קטנות (L315) שטויחו בטיח לבן (5 ס"מ עובי). השתמרות הריצוף גרועה והיא סדוקה ומבוקעת. המאגר תחום בארבעה קירות (W330 ,W320 ,W316 ,W309; כ-0.6 מ' רוחבם), שנבנו מאבני שדה קטנות (0.12 × 0.16 מ') ולוכדו בחומר מליטה לבן; הם השתמרו לגובה 0.2–0.3 מ'. קיר 330 נשבר בכמה מקומות, ופינתו עם קיר 316 קרסה לצפון-מערב; רצפת המאגר בפינה זו שקעה (איור 13). בבדיקה ממערב לקיר 320 (L327) נחשף יסוד הקיר לעומק של 0.3 מ'; הוא נבנה מאבני שדה קטנות, בגודל דומה לאבני הקירות, ללא חומר מליטה (איור 14). הקירות טויחו בטיח לבן, הפן הפנימי חלק ואילו הפן החיצוני מחוספס. פינות הקירות עובו ויושרו מצדן הפנימי, כנראה לחיזוק הקירות בפני לחץ המים (א' איילון, מידע בעל פה), והן משוות למאגר מראה מתומן. בחיבור בין קירות המאגר לרצפה 315 יש עיבוי מעוגל ('רולקה') לשיפור האיטום וחיזוק המגע בין דפנות הבאר לרצפת המאגר. בחלק החיצוני של קירות 316, 320 ו-330 נחשף בסיס אומנה, שנבנה מאבני שדה קטנות שלוכדו בטיט לבן. בקיר 309 נחשפו שני בסיסי אומנות וכן תעלה (L369) ליציאת מים. התעלה טויחה בטיח זהה לזה של רצפת המאגר. מחוץ למאגר לא נחשפו תעלות השקיה, ועל כן נראה כי תעלות כאלה היו חפורות באדמה ולא השתמרו. במרכז הבריכה הותקן בור שיקוע רבוע (L384; כ-0.48 × 0.64 מ', כ-0.65 מ' עומק; איורים 15, 16), שטויח גם הוא באותו טיח לבן.
בשלב מאוחר טויח הבור בשכבה נוספת של טיח הידראולי ורדרד, האופייני לתקופה הביזנטית; במטרה להצמידו היטב לדופנות הבור נחרצו חריצים בטיח הקדום. בחלק הדרומי של רצפת המאגר הובחן תיקון, שנעשה אולי גם הוא בשלב זה יחד עם טיוח בור השיקוע. הדופן המזרחית של בור השיקוע בולטת מעט מעל גובה רצפת המאגר, והטיח הוורדרד מכסה בליטה זו.
לאחר שהמאגר יצא משימוש, כנראה בראשית התקופה הביזנטית, נפלו שברים של הטיח מדופנות בור השיקוע, ובעיקר מהדופן הדרומית, אל קרקעית הבור. מעל לשברי הטיח נמצאה שכבת אדמה שרופה (L352), ובה עצמות בעלי חיים (מרום, להלן) ושברי כלי חרס, המלמדים שהבור שימש בשלב זה לבישול.
בשלב האחרון מולא בור השיקוע באבני שדה קטנות ללא חומר מליטה ופולס לגובה רצפת המאגר. מעל אבני השדה נמצאו עצמות בעלי חיים שרופות וחרסים, המלמדים על שלב נוסף של בישול במקום (L344).
על פני השטח במרחק של 10 מ' מדרום-מערב למאגר המים התגלה מטבע מהתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ; ר"ע 156156).
 
במכלול מערכת ההשקיה התגלה ממצא קרמי, המתוארך ברובו לתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית (המאות הב–הד' לסה"נ) ובמקצתו לתקופה הביזנטית (המאות הד–הו' לסה"נ). הממצא מהמאות הב'–הד' לסה"נ כולל סיר בישול שלו שפת מרזב (איור 1:17), המתוארך למאות הב'–הג' לסה"נ, שני מכסים (איור 2:17, 3), שפת קנקן (איור 4:17) ושפת פכית (איור 5:17) וכן 18 שפות של כלי אנטיליה, שנמצאו ברובן בבאר, ומתוכן צוירו 12 (איור 6:17–17). איילון (Ayalon 2000:221–225) מבחין בין כלי אנטיליה מאמצע התקופה הרומית (סוף המאה הב'–תחילת המאה הג' לסה"נ) לכלי אנטיליה מהתקופה הרומית המאוחרת ותחילת התקופה הביזנטית (המאות הד'–הה' לסה"נ). נראה שכלי האנטיליה שנמצאו בחפירה שייכים לטיפוס מן המאות הד'–הה' לסה"נ, שלו זיווי לקראת תחתית הגוף, בדומה לכלים שהתגלו בתל קסילה הסמוך.
הממצא מהמאות הד'–הו' לסה"נ כולל קערה קטנה (? איור 1:18), שני סירי בישול (איור 2:18, 3), מכסה (איור 4:18) ושני קנקני עזה (איור 5:18, 6), שנתגלו מעל רצפת המאגר לאחר שזה יצא משימוש והם שכיחים במאות אלה.
 
מכלול הצור
מיה אורון
 
בשטחים A ו-C1 התגלו פריטי צור מסותתים (טבלה 1; 90=N), רבים מהם שחוקים ומכוסים בפטינה עבה, ונראה כי הם נסחפו למקום ולא התגלו באתרם. עיקר המכלול (80%) כולל פסולת סיתות, רובה נתזים ופריטים ראשוניים לא אינדיקטיביים, ומקצתה פריטים שסותתו בטכניקת לבלואה, האופיינית לתקופה הפליאוליתית התיכונה, ופסולת גרעין שמקורה בייצור להבונים ואפשר ליחסה אולי לתקופה האפיפליאוליתית. במכלול גם 12 גרעינים (אחד מהם שבור), רובם גרעיני להבונים האופייניים לתקופה האפיפליאוליתית (9=N; איור 1:19–3) ומקצתם גרעינים לנתזים שלא ניתן לשייך לתקופה או לתרבות מסויימת (2=N; איור 4:19), כלים (6=N), ובהם כלי אד הוק (נתזים משובררים ולהב משוברר), מגרד (איור 5:19) ושני נקרים.
בחפירה שנערכה בשנת 1996 באתר הסמוך על גדות נחל אחיה נחשפו שכבות ובהן כלי צור האופייניים לתרבויות הכבארית והכבארית גאומטרית מהתקופה האפיפליאוליתית (Marder et al. 2001). יש להניח כי מקורם של רוב פריטי הצור במכלול, ובהם גרעיני הלהבונים, פסולת הגרעין, המגרד והנקרים, בשכבות אלה. מקורם של פריטים אחרים, ובהם נתזי הלבלואה, אינו ידוע.
 
טבלה 1. פריטי צור
טיפוס
N
%
גושים
6
6.7
שבבים
10
11.1
פריטים ראשוניים
18
20
נתזים
27
30
להבים
5
5.6
פסולות גרעין
3
3.3
נתזי לבלואה
3
3.3
סך הכל פסולת
72
80
גרעינים
12
13.3
כלים
6
6.7
סה"כ
90
100

 

ארכיאוזואולוגיה

נמרוד מרום
 
במילוי מאגר המים בשטח C1 התגלו מעט עצמות בעלי חיים, כנראה מהתקופה הביזנטית, המייצגות את הפעילות שנערכה במאגר לאחר שהוא יצא מכלל שימוש. העצמות (7=N) שייכות ברובן לבקר (5=N; ב-L352 ,L351 ,L339): שני שברי רדיוס (קצה דיסטלי מאוחה ומעליו סימן חיתוך בסכין), שבר של מטאפודיאל ושן קבועה מהלסת העליונה. עצמות אלה מייצגות פרט אחד או יותר. כן התגלו שן של צאן (L342) ושבר לסת של כלב (L402). צורת השבירה של עצמות הבקר מלמדת כי רובן (ארבע מתוך חמש) פוצחו בעודן טריות; רק עצם אחת נושאת שבר שנגרם אחרי התייבשותה. בכל העצמות פרט ללסת הכלב לא ניכרים סימני בלייה כתוצאה מחשיפה לתנאי האקלים ולשמש — עדות לקבורתן המהירה. סימן הקצבות על עצם הבקר והשבירה של העצמות הטריות מלמדים כנראה שעצמות אלה היו שרידי ארוחה שנזרקו לבור.
 
בשטח A התגלו שרידי מבנה מהתקופה הרומית המאוחרת שנשדד ברובו. נראה כי הוא נבנה באבנים בשימוש משני שנלקחו ממבנה בקרבת מקום. לאחר שהקיר יצא משימוש ונשדד (בתקופה הביזנטית?) נבנה מעליו קיר שדה, שנועד כנראה לתחום שטח חקלאי. בשטח C1 נחשפה מערכת השקיה, הכוללת באר אנטיליה, מהתקופות הרומית–הביזנטית (המאות הב'–הד' לסה"נ). בארץ פעלו בארות אנטיליה רבות למן התקופה הרומית ואילך, אך רק מעטות נחקרו. מהתקופה הרומית המאוחרת פורסמו עד כה שתי בארות אנטיליה, שתיהן נחצבו בסלע (מילוא 2001: טבלה 2): בח' אבריכטאס (Kletter and Rapuano 1998) ובכפר מנדא (ח"א תשכ"ב); הבאר בכפר מנדא תוארכה על ידי חופריה לתקופה הממלוכית, אך לאחר בדיקה תוארכו כלי האנטיליה של הבאר לתקופה הרומית המאוחרת (Ayalon 2000:223). מהתקופה הביזנטית התגלו בארות אנטיליה בכפר סבא (איילון תשנ"ח:109–110), ביבנה ים ובתל אשדוד (איילון ודריי 245:2005). מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה התגלתה לאחרונה באר אנטיליה ברמת החייל (הדד, יטאח ושיף 2017). מהתקופה האסלאמית הקדומה נחשפו לאחרונה בארות באזור רמלה (א' גורזלזני, מידע בעל פה). כלי החרס השכיחים ביותר בחפירה הם כלי אנטיליה, ששימשו במתקן שעמד מעל הבאר לצורך דלית המים. המים שנדלו מהבאר נשפכו אל תעלת מים שהובילה אותם אל בריכת אגירה סמוכה. מערכת זו שימשה את הציבור להשקיית גידולים חקלאיים ולאספקת מי שתייה. מערכת מים זו מרוחקת רק 300 מ' מצפון-מערב לבית הקברות מהמאות הא'–הד' לסה"נ. קפלן (תשי"ד: 163) שחפר את בית הקברות הציע לקשור אותו עם היישוב הקרוב מצפון-מזרח בח' אל-עורה שטרם נחפר. לא מן הנמנע כי גם הבאר הייתה שייכת לתושבי יישוב זה. מהחפירה עולה כי מפעל המים יצא משימוש בתחילת התקופה הביזנטית, אולי בשל מחסור במי תהום ואולי בשל הזנחת המערכת. נראה כי לאחר שהמערכת פסקה לשמש שימש מאגר המים, ובמיוחד בור השיקוע שבו, עוברי אורח להבערת אש ולבישול. השתמרותה הגרועה של רצפת מאגר המים — סדקים רבים ורחבים, שקיעה בכמה מקומות וקיר נטוי — וכן התמוטטות קיר היסוד של תעלת המים נבעו אולי מחוסר יציבותה של קרקע החרסית ונטייתה להתנפח בתנאי חום ויובש ואולי מרעידת האדמה של שנת 363 לסה"נ.