בחודש מרס 2010 נערכה חפירה בבית וינשטיין שבשבי ציון, בפינת הרחובות הדקל והוורד (רישיון מס' 2/2010-G; נ"צ 20823/76544; איור 1), לבקשת בעל הבית במטרה לחשוף בשנית ולשמר קטע פסיפס שבחצר הבית. החפירה, מטעם המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, נוהלה על ידי ד' שלם, בסיוע מ' אביעם וכן י' דריי (שימור פסיפס, רפאות וצילום רליקווריום). בחפירה השתתפו, מטעם מכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית, סטודנטים מאוניברסיטת מיאמי.
הבית נבנה בשנת 1938 והפסיפס נתגלה אז לראשונה, במהלך עבודות שביצע בעל הבית הראשון זאב ברלינגר בחצר הבית. הפסיפס נותר חשוף כמה שנים, ולאחר מכן היה מכוסה תקופה ארוכה. בשנת 1998 טופלו שולי הפסיפס והוא כוסה שוב (אביעם תשס"ב). במהלך החפירה נבדקו האזורים הסמוכים לפסיפס. מדרום לו נמצא קיר, שהסתבר כי הוא מודרני. סמוך לקטע הפסיפס נתגלתה תשתית, אך בדיקה בה לא העלתה דבר היכול לסייע בתיארוך מדויק של הפסיפס. גם בדיקה בגלאי מתכות בשטח הסמוך לפסיפס לא העלתה דבר. במהלך החפירה נמצאו חרסים מן התקופות ההלניסטית והביזנטית. נראה שהחרסים מן התקופה הביזנטית מתארכים את הפסיפס ואילו החרסים מן התקופה ההלניסטית מרמזים על שרידים קדומים שהיו במקום.
תשתית הפסיפס הייתה אדמה חומה שלתוכה שוקעו אבנים (10–25 ס"מ; איור 2). על גבי שכבה זו הונחה שכבה של טיט סידי ועליה שכבת טיח שלתוכה שובצו אבני פסיפס בשלושה צבעים: לבן, כחול-אפור ואדום. מרבית האבנים הן אבני גיר אולם בקטעים קטנים בשוליים נראות אבני פסיפס עשויות חרס שלהן גוון כתום בהיר. לפסיפס (איור 3) מסגרת חיצונית ברוחב של אבן אחת, שיוצרה מאבנים בצבע כחול-אפור. במרחק 8 ס"מ ממנה יש תשליב (כ-20 ס"מ רוחב) ובמרחק של 8 ס"מ ממנו יש מסגרת נוספת, פנימית, היוצרת מדליונים שבמרכזם עיגול המחולק לארבעה פלחים, שניים לבנים ושניים אדומים. מחוץ למסגרת החיצונית, בשטח הלבן המקוטע כיום, שהשתרע כנראה עד הקירות שלא השתמרו, יש שיבוץ של דגמים גיאומטריים בצבעים אדום וכחול-אפור. צפיפות אבני הפסיפס 56 אבנים ב-10 סמ"ר. ברצפה שלושה קטעים של תיקונים עתיקים באבני פסיפס גדולות, אם כי ניכר ניסיון לחקות את הדגם המקורי. בקטעים אלה צפיפות האבנים היא 36 אבנים ב-10 סמ"ר.
מדרום לפסיפס, סמוך לקיר המודרני, בפינה הצפונית-מזרחית של החפירה נתגלו שברי רליקווריום מעוטר עשוי מאבן גיר (14 ס"מ אורך מרבי, 21 ס"מ אורך מלא משוער, 13 ס"מ רוחב, 11 ס"מ גובה, 1.5 ס"מ עובי הדפנות; איור 4;
Aviam and Shalem 2012). לאחר רפאות נשתמרו ממנו דופן אחת קצרה במלואה (איור 5) ומחצית של אחת הדפנות הארוכות (איור 6). בדופן הקצרה נקב קטן (1 ס"מ קוטר) שמעליו צלב ולידו שתי ציפורים ושני ענפים. בדופן הארוכה עיטור של צלב גדול בתוך מעוין. החפץ קטן למדי ומעוטר לפחות משני צדדיו שהשתמרו. סביר להניח שגם שתי הדפנות שלא השתמרו היו מעוטרות. גודל החפץ, הסבירות שהיה מעוטר מכל צדדיו והנקב שנועד למזיגת נוזלים מתוכו מעידים בסבירות גבוהה כי זהו רליקווריום נייד.
רצפת הפסיפס והרליקווריום נתגלו בראש גבעה שממערב לה שתי כנסיות (איור 1), דרומית (
Prausnitz 1967) וצפונית (
אביעם תשס"ב). קטע הפסיפס והרליקווריום מעידים על מכלול כנסייתי או מכלול מנזרי בתקופה הביזנטית, נוסף על שתי הכנסיות.
אביעם מ' תשס"ב. שבי ציון.
חדשות ארכיאולוגיות 8:113–9.
Aviam M. and Shalem D. 2012. A Decorated Portable Reliquarium from Shave Zion. Liber Annuus 62:363–366.
Prausnitz M. 1967. Excavations at Shave Ziyyon. Rome.