תשתית הפסיפס הייתה אדמה חומה שלתוכה שוקעו אבנים (10–25 ס"מ; איור 2). על גבי שכבה זו הונחה שכבה של טיט סידי ועליה שכבת טיח שלתוכה שובצו אבני פסיפס בשלושה צבעים: לבן, כחול-אפור ואדום. מרבית האבנים הן אבני גיר אולם בקטעים קטנים בשוליים נראות אבני פסיפס עשויות חרס שלהן גוון כתום בהיר. לפסיפס (איור 3) מסגרת חיצונית ברוחב של אבן אחת, שיוצרה מאבנים בצבע כחול-אפור. במרחק 8 ס"מ ממנה יש תשליב (כ-20 ס"מ רוחב) ובמרחק של 8 ס"מ ממנו יש מסגרת נוספת, פנימית, היוצרת מדליונים שבמרכזם עיגול המחולק לארבעה פלחים, שניים לבנים ושניים אדומים. מחוץ למסגרת החיצונית, בשטח הלבן המקוטע כיום, שהשתרע כנראה עד הקירות שלא השתמרו, יש שיבוץ של דגמים גיאומטריים בצבעים אדום וכחול-אפור. צפיפות אבני הפסיפס 56 אבנים ב-10 סמ"ר. ברצפה שלושה קטעים של תיקונים עתיקים באבני פסיפס גדולות, אם כי ניכר ניסיון לחקות את הדגם המקורי. בקטעים אלה צפיפות האבנים היא 36 אבנים ב-10 סמ"ר.

מדרום לפסיפס, סמוך לקיר המודרני, בפינה הצפונית-מזרחית של החפירה נתגלו שברי רליקווריום מעוטר עשוי מאבן גיר (14 ס"מ אורך מרבי, 21 ס"מ אורך מלא משוער, 13 ס"מ רוחב, 11 ס"מ גובה, 1.5 ס"מ עובי הדפנות; איור 4; Aviam and Shalem 2012). לאחר רפאות נשתמרו ממנו דופן אחת קצרה במלואה (איור 5) ומחצית של אחת הדפנות הארוכות (איור 6). בדופן הקצרה נקב קטן (1 ס"מ קוטר) שמעליו צלב ולידו שתי ציפורים ושני ענפים. בדופן הארוכה עיטור של צלב גדול בתוך מעוין. החפץ קטן למדי ומעוטר לפחות משני צדדיו שהשתמרו. סביר להניח שגם שתי הדפנות שלא השתמרו היו מעוטרות. גודל החפץ, הסבירות שהיה מעוטר מכל צדדיו והנקב שנועד למזיגת נוזלים מתוכו מעידים בסבירות גבוהה כי זהו רליקווריום נייד.
 
רצפת הפסיפס והרליקווריום נתגלו בראש גבעה שממערב לה שתי כנסיות (איור 1), דרומית (Prausnitz 1967) וצפונית (אביעם תשס"ב). קטע הפסיפס והרליקווריום מעידים על מכלול כנסייתי או מכלול מנזרי בתקופה הביזנטית, נוסף על שתי הכנסיות.