בשטח החפירה, כ-50 מ' מצפון-מזרח למסגד, נפתח ריבוע (איור 2) ונמצאו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה 1 (שכבה IV) מתחת לשרידי בנייה מן התקופה האומיית (שכבה III), קיר ורצפת טיח. שרידים אלה שולבו במבנה מן התקופה הממלוכית (שכבה II) שממנו שרדו שני קירות מקבילים. בשלב מאוחר נוספה למבנה רצפת חצר (שכבה I). כמו כן הוגדרו שני בורות אשפה המתוארכים למאה הי"ט.

 
שכבה IV. בהצטברות אדמה בקטע בדיקה מצומצם (L119), מתחת לרצפות של שכבה III, נמצאו חרסים אחדים המתוארכים לתקופת הברונזה הקדומה 1, ללא שרידים ארכיטקטוניים: קערות (איור 1:3, 2), פערור (איור 3:3) וקנקן (איור 4:3).
 
שכבה III. נחשפו שרידי מבנה שבו קיר (W110), בנוי מאבנים מהוקצעות בשיטת ראשים ופתינים וביניהן אבנים קטנות, שהשתמר לגובה של כ-1 מ'. הדופן הדרומית מטויחת בחלקה בטיח הידראולי והדופן הצפונית מצופה באבנים קטנות. מצפון נראה קטע קטן של רצפת טיח הניגשת לקיר (L122, כ-2–4 ס"מ עובי; איור 4). קטע נוסף של הרצפה (L123) התגלה ממזרח, ללא שכבת טיח, רק מצע אבנים שטוחות.על גבי הרצפה נמצאה הצטברות של אדמה ושברי כלי חרס המתוארכים למן סוף התקופה הביזנטית ועד האומיית, בהם קערות מודפסות מיובאות מאפריקה (LRRW; איור 5:3–7) קערית מעוטרת באדום (איור 8:3), סיר בישול שלו שפה מחורצת (איור 9:3), נר שלו עיטור צלב בתחתית (איור 10:3) וקנקני אגירה (איור 11:3–13).
 
שכבה II. נחשף חלק ממבנה נוסף (W114 ,W103). קיר 114 (0.7–1.2 מ' גובה השתמרות) בנוי בנייה יבשה, יסודותיו מונחים על גבי רצפת הטיח האומיית. מרכז הקיר נפגע משני בורות פסולת (L116, L115). קיר נוסף (W108), הנראה כקיר התוחם את המבנה, והשתמר ממנו רק נדבך אחד ויסוד, הונח על קיר 110 בחלקו המזרחי. חלקו הצפוני נחתך גם הוא מבור הפסולת 115. בקיר שולבה אבן כותרת עתיקה (איור 5), ייתכן שנלקחה מאזור בית הכנסת מן התקופה הביזנטית שמצפון לשטח. ממצא כלי החרס בשכבות ההצטברות בשטח מתארך שכבה זו לתקופה הממלוכית: קערות מזוגגות בירוק (איור 14:3, 15), קערת בישול מזוגגת מיובאת מבֵּירות (איור 16:3), קדרה עשויה ביד (איור 17:3), פכית (איור 18:3), וקנקן Buff ware (איור 19:3).
 
שכבה I. נראה כי ייעוד המבנה משכבה II השתנה ואל קיר 103 נוספה ממערב רצפת אבן מאבני בזלת עגולות (L113; איור 6). חלקו העליון של קיר 110 נהרס בחלקו המערבי ושולב גם הוא ברצפה, הגבוהה מיסודות הקיר בכ-0.4 מ' (ר' איור 2, חתך 1–1). על גבי הרצפה נראים שרידי קיר נוסף (W112) הניגש לקיר 103 ממערב ויוצר פינה. מצב השתמרותו של הקיר ירוד ונראה ממנו בקושי נדבך אחד. בפינה הדרומית-מזרחית, על גבי הרצפה, נמצאה הצטברות אפר של מוקד שרפה (כ-5 ס"מ עובי) וממצא החרסים בה מעיד על תאריך שאינו קודם לתקופה הממלוכית. נראה לפיכך שתוספות אלו נבנו גם הן בתקופה הממלוכית, בשלב מאוחר יותר.
 
במאה הי"ט, בעת הקמת הכפר, על פי בעל השטח, נבנה במקום בית אבן דו-קומתי ובו מכלאה לבעלי חיים בקומה הראשונה ובית מגורים בשנייה. סמוך לבית נחפרו בורות ספיגה 115 ו-116 ששימשו לאחר הריסתו בורות להשלכת פסולת. נמצאו חלקי עגלת קציר, כלים חקלאיים מברזל, נעליים, פרסות ועוד. הבורות חדרו דרך כל השכבות הארכיאולוגיות ונמצאו במרכז השטח הנחפר. נמצא בהם עושר של ממצא חרסים שזמנו למן התקופה האומיית ועד ימינו, בהם קערה מעוטרת באדום מבית היוצר ראשייה אל-פוחאר (איור 20:3), קערה מזוגגת בירוק (איור 21:3), קנקן מכלי עזה (איור 22:3) וכן כמה שברים של רעפי סנט הלן (איור 23:3–25).
 
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
 
בחפירה התגלו שלושה פריטי זכוכית ראויים לציון: בקבוק תרופות ושני תכשיטים.
בקבוק התרופות (B1023 ,L101, לא אויר) קטן וגלילי ועשוי מזכוכית חסרת צבע. בבסיס הבקבוק נטבעה הכתובת RAFA. 'רפא' היא חברת תרופות שנוסדה בשנת 1937 בידי דר' ברוך שמואל לוין. נראה כי הבקבוק שהתגלה בחפירה הוא אחד מבקבוקי התרופות המוקדמים שייצרה החברה. בקבוקים רפואיים הם כנראה הקבוצה הגדולה והמגוונת ביותר של בקבוקי זכוכית שיוצרו במהלך המאה הי"ט ועד אמצע המאה הכ' לסה"נ. בקבוקים אלה כוללים מגוון רחב של צורות ומידות והם נחקרו בעבר (ר' למשל Fike 1987).
תכשיט אחד (B1016 ,L107; איור 1:7) הוא חרוז גדול ועגול עשוי מזכוכית כחולה (טבעת?). הוא יוצר כנראה בחברון, מרכז ייצור הזכוכית הגדול ביותר בלבנט בתקופה העות'מאנית (Spaer 2001:146–147). חרוז דומה נמצא באוסף מוזיאון ישראל והוא מתוארך למחצית הראשונה של המאה הכ' (Spaer 2001:147, Pl. 22:271).
תכשיט שני (B1030 ,L107; איור 2:7) הוא שבר צמיד עשוי מזכוכית כמעט אטומה וכהה מאוד, שעוטרה בזכוכית אדומה אטומה ועליה פסים בצהוב וירוק. אפשר שגם פריט זה יוצר בחברון. צמיד דומה נמצא באוסף מוזיאון ישראל (Spaer 2001:204, Pl. 36:477).
נוסעים ועולי רגל רבים שביקרו בארץ ישראל במאות הי"ח והי"ט לסה"נ לא הסתפקו בהתייחסות כללית למלאכת ייצור הזכוכית ארוכת השנים בחברון אלא ציינו בפרט את צמידי חברון על צבעיהם החיים, כמותם הרבה ותפוצתם הרחבה (Spaer 2001:196–198).
 
בחפירה התגלו שרידי מבנה שנבנה בתקופה האומיית ועל שרידיו מבנה מן התקופה הממלוכית שרוצף באבן לקראת סוף התקופה. מבנים מתקופות אלו מוכרים באזור מחפירות קודמות בכפר.
החרסים מצביעים על נוכחות בשטח כבר בתקופת הברונזה הקדומה 1, חידוש של חפירה זו, חידושו בתקופה האומיית (ושברים אחדים מן התקופות הרומית והביזנטית) ולאחר מכן פער יישובי עד התקופה הממלוכית שבסופה ננטש היישוב שנית עד להקמתו של כפר מצר במאה הי"ט.