נחפרו כ-30 ריבועים בשלושה שטחים (CA; איור 2), ונחשפו בהם שרידי מבנים מהתקופות האסלאמית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית, וכן חרסים רבים ושברי כלי זכוכית מהתקופות הפרסית, ההלניסטית והביזנטית, ללא הקשר אדריכלי.

 
התקופות הפרסית-הלניסטית והביזנטית. התקופה הפרסית-הלניסטית מיוצגת באתר בחרסים פזורים, בעיקר במפלסים עמוקים, מעורבים בחרסים מתקופות מאוחרות. החרסים כוללים מגוון של כלים מקומיים ומיובאים, בהם ידיות חתומות של אמפורות יבוא. בנקודה אחת נחשפה מעל הסלע הטבעי שכבת אפר ובה עצמות שרופות, רובן של בעלי חיים ואחדות שלא זוהו בבירור. לאחר התקופה ההלניסטית ניכר במקום פער יישובי. התקופה הרומית, שבמהלכה הצטמצם מאוד שטחה העירוני של יפו (Arbel 2017:70), אינה מיוצגת כלל. בממצא מהתקופה הביזנטית לא נותרו מבנים, אם כי נמצא מכלול קרמי משמעותי, שבלטו בו שברים רבים של קנקני שק. קנקנים אלה שכיחים יותר בחלקו המערבי של הרחוב, בואכה רחוב המגדלור, שם נחשף כאמור ריכוז קנקני שק מתקופה זו. סביר להניח שהממצא הנוכחי מייצג את שולי הופעת המכלול.
 
התקופה האסלאמית הקדומה. בקצהו המזרחי של הרחוב התגלו חלקים של שני מבנים סמוכים, אולי בתי מגורים, שביניהם חצר; נראה כי הוקמו בתקופה העבאסית (איורים 2, 3). הקירות הצדדיים של החדרים נבנו מאבני שדה קטנות מלוכדות בעפר, ואילו בחזיתות, שבהן נקבעו הפתחים, שימשו אבנים גדולות יותר, מסותתות בחלקן (איור 4). רצפות המבנים והחצר נסללו מעפר מהודק, מלבד משטח קטן בלב החצר, שם התגלה ריצוף ששולבו בו שברים של מטחנות יד עגולות מבזלת (איור 5). המכלול הקרמי מרצפות המבנים ומהחצר כולל בעיקר חרסים מן התקופה האסלאמית הקדומה, אם כי הופיעו בו גם חרסים אחדים מן התקופה הצלבנית. אלה מעידים על המשך השימוש במבנים בתקופה זו, לפחות בשלביה המוקדמים. המשכיות קרמית כזו זוהתה גם במבנים דומים שנחשפו במתחם בית החולים הצרפתי הסמוך. בשני האתרים נמצאו המבנים מכוסים במפולות.
 
התקופה הצלבנית. בשטח A נחשפו קטעים מיסודות של שני קירות (W141 ,W126) שנבנו מאבני כורכר קטנות, לא מסותתות וללא חומר מליטה. הקירות, שהשתמרו לגובה נדבך אחד, התגלו בנקודות שונות ובהפרשי גבהים, כך שלא ניכר ביניהם קשר אדריכלי. בממצא הקרמי מהצטברויות המתייחסות אליהם לא הופיעו חרסים המאוחרים לתקופה הצלבנית. בשטח B נחשפו שני קירות (W220 ,W209; איור 6) הבנויים מאבני כורכר לא מסותתות או מסותתות בחלקן, דומים במידותיהם, בחומרי הבנייה ובסגנונם לקירות של מבני מגורים מהתקופה הצלבנית שהתגלו באתרים אחרים ביפו. בפינה שבין הקירות נמצאה שכבת אפר, ובה שברים של סירי בישול מכוסים בזיגוג חום האופייני לתקופה הצלבנית (איור 7). בקצה המערבי של שטח C נמצאו יסודות של קיר רחב (W318; איור 8), הבנויים מאבני שדה בינוניות וקטנות מהודקות היטב; הם רחבים ביחס ליסודות של מבני מגורים המוכרים מהתקופה הצלבנית ביפו, אך צרים מלשמש ביצור, ולכן אולי השתייכו לבית אמידים או למבנה ציבורי. בחתך המזרחי של הריבוע שבו נחשף הקיר זוהתה תעלת שוד המיוחסת לפירוק הקיר. במרכז שטח C נמצאו שרידי מתקן עגול (L325) הבנוי מאבנים ומכוסה באפר. בתוכו נמצאו שברים רבים של כלי חרס וזכוכית ושלושה ראשי חצים מהתקופה הצלבנית. כן נמצאו סיגים אחדים העשויים להצביע על תעשייה; ייתכן שיוצרו או מוחזרו כאן ראשי חצים. לצד מכלולים קרמיים של כלי אגירה, שולחן ובישול הנפוצים בתקופה זו, נמצאו קרוב ל-40 שברים של כלים עשויים ביד, המעוטרים בדגמים הנדסיים בצבע אדום-חום. תחילת הופעתם של כלים אלה במאה הי"ב לסה"נ, ותפוצתם גברה בתקופה הממלוכית. מרביתם נמצאו בקצה המזרחי של שטח A, לצד שברים של קערות יבוא מזוגגות מהתקופה הצלבנית, המאפשרים לתארכם לתקופה זו. זהו המספר הגבוה ביותר של חרסים כאלה שנמצא עד כה באתר אחד בחפירות ביפו, והוא אף גבוה מהסך הכולל של פריטים כאלה שתועדו עד כה בכל אתרי העיר.
בחלקו המערבי של שטח B נחשף קיר יוצא דופן (W218; כ-3 מ' גובה; איור 9), שנבנה בשיפוע כנגד מילוי עפר מסיבי (איור 2). הקיר נבנה בעיקר מאבני כורכר בינוניות בסיתות גס (0.2–0.4 מ' אורך ממוצע), אם כי בחלקו הדרומי נדבך של אבנים גדולות יותר ומסותתות היטב. ייתכן שאיכות האבנים הייתה הסיבה לשוד הנדבכים העליונים של חלק זה, כפי שניכר בתעלת שוד שנראתה בחתך. מהקיר שרדו עד 14 נדבכים, הנמוך הושתת על הסלע הטבעי, והגבוה תומך במשטח הבנוי מאבני שדה קטנות, ומציין אולי את גובהו המקורי של הקיר. שכבות העפר החותמות את הקיר ממזרח הן כנראה מילוי מכוון שחתם את הקיר לאחר שיצא משימוש. בממצא משכבות עפר אלה חרסים המתוארכים לתקופות שלמן ההלניסטית ועד הצלבנית, רובם מן התקופות האסלאמית והצלבנית. מעל המילוי נחשפו קטעים של מבנים צלבניים (לעיל).
לאור הדמיון הבולט לחלקלקה שנחשפה במתחם בית החולים הצרפתי (ראם 2010), נראה כי הקיר הוא קטע מביצור — חלקלקה או דופן של חפיר. ללא ממצא חתום, אי אפשר לתארך את הקיר במדויק. שבר כותרת קורינתית ששולב בקיר וחרסים מהמאה הי"ג לסה"נ ממכלול הבנייה החותם את הקיר מצביעים על מסגרת זמן שבין סוף התקופות הקלסיות למאה הי"ג לסה"נ. עם זאת, מיקומו הסטרטיגרפי והדמיון הרב לקטעי הביצור הצלבני בבית החולים הצרפתי המתוארכים למאה הי"ב לסה"נ תומכים בתיארוך כזה גם לביצור ברחוב לואי פסטר.
 
התקופה העות'מאנית המאוחרת. לאורך שטחים A ו-B אותר קטע מקיר התוחם את מתחם כנסיית סנט ג'ורג', שקטע ממנו נחשף בחפירות רחוב המגדלור (הדד 2015). הקיר (0.5 מ' רוחב מרבי; איור 10) נבנה ברישול מאבני שדה במגוון גדלים מחוזקות בחומר, שיטת בנייה שנפוצה בתקופה העות'מאנית המאוחרת ביפו. בתפר בין שטחים B ו-C יוצרים שני חלקי הקיר זווית קהה המשתקפת היטב גם בתוואי הקיר כפי ששורטט במפת זנדל משנת 1878 (ר' העתק של חלק מהמפה אצל Kark 1990:299, ותמונה שלמה אצל Shacham 2011:158). מהתוואי שנחשף עולה שבמקורו השתרע מתחם הכנסייה אל תוך שטח רחוב פסטר העתידי, ועם סלילת הרחוב הוסג מתחם הכנסייה מעט דרומה. בצילומים היסטוריים נראים קברים בחצר, אך בחפירה לא נמצאו כלל שרידי קבורה. מצבה בשטח החצר מציינת קבר אחים שעל פי הכתובת שעליה, שימש להטמנה מחדש של עצמות מקברי יחידים שנכרו במקום בשנים 1840–1916. סביר להניח שאם היו קברים בשטח שנסלל בו הרחוב, הם פונו בשנת 1916, במסגרת הפעילות העות'מאנית שאסרה את המשך הקבורה בבתי העלמין הישנים שחסמו את פיתוח העיר, ואף הרסה חלק מהם כדי לחבר בינה לבין השכונות שהתפתחו בשוליה (Kark 1990:299).
בקצה המערבי של שטח A התגלו שרידים של קיר תמך משופע (W144), שלו פן אחד. מעבר לקיר נמצא מילוי מכוון של חמרה ועפר מהודק ובו נמצא שבר גדול של רעף מתוצרת מפעל האחים Roux שליד מארסיי. רעפים כאלה נפוצו בארץ ישראל בעיקר בעשורים האחרונים של המאה הי"ט ובעשורים הראשונים של המאה הכ' לסה"נ (איילון 2002). סמוך למפלס הרחוב, לא הרחק מקיר התמך, נמצא מתקן רבוע (L141), אולי בור ספיגה, הבנוי מאבני בנייה מסותתות בשימוש משני. בהצטברויות העפר שנמצאו בתוך המתקן ולצדו נמצאו חרסים משלהי המאה הי"ט או מראשית המאה הכ' לסה"נ.
בממצא מהשכבה העות'מאנית מגוון של כלי חרס מקומיים וכן שברים של קערות יבוא, בהן קערות פורצלן או מחומר קרמי מצופה בזיגוג המדמה פורצלן מאירופה; על חלק מהבסיסים חותמות ייצור של מפעלים צרפתיים. במכלול נמצאו גם מקטרות אחדות מן המאות הי"ח והי"ט לסה"נ, רעפים, אריחים ולבנים מתוצרת מפעל האחים Roux שפעל בסן הנרי שליד מרסיי, שברים של צמידי זכוכית, חרוזים, משקולות דיג מעופרת, פריטי עצם ומתכת, כדורי מוסקט ושברים של כדורי תותח. המכלול אופייני לשכבות התקופה העות'מאנית המאוחרת ביפו.
 
תרומתה העיקרית של החפירה במידע הנוסף שהתקבל על התפשטות העיר דרומה לאורך קיומה. הממצא הקרמי מהתקופה הפרסית-הלניסטית דומה בכמותו ובאופיו לזה שבאתרים רבים ביפו שמעבר לתחומי התל, ומתאים למיקום הרחוב בשולי הנקרופוליס שבגבעת אנדרומדה וסביבותיה. השברים הרבים של קנקנים ביזנטיים, בעיקר בחלקו המערבי של הרחוב, קושרים את האתר לפעילות בנמל. בתקופה האסלאמית הקדומה התפשט שטח המגורים של העיר לתחומי הרחוב, בחלקו הגבוה יותר שבמזרח, והתיישבות זו נמשכה בתקופה הצלבנית. במאה הי"ב לסה"נ שולב שטח הרחוב בביצורי העיר ובמאה הי"ג בוטלו הביצורים והוקמו מבני מגורים. לאחר פער ארוך בתקופות הממלוכית והעות'מאנית הקדומה, במחצית השנייה של המאה הי"ט שולב חלק מהרחוב במתחם כנסיית סנט ג'ורג'. בשלהי התקופה העות'מאנית צומצם מתחם הכנסייה ונסלל נתיב הרחוב, כנראה דרך עפר. בימי המנדט הבריטי נסלל לראשונה כביש שנועד לייעל את התנועה אל הנמל.