בשטח A נחשפו שרידי מבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (מבנה 1; איור 2). השתמרו הקיר התוחם את המבנה ממערב לכל אורכו (514W; איור 3) וקטע מהקיר התוחם את המבנה מדרום (W545; איור 4). הקירות התוחמים את המבנה מצפון וממזרח לא השתמרו כלל. קיר 514 הושתת על סלע הכורכר ונבנה מיסוד של בטון, שמעורבים בו שברי צדפים, ומעליו נדבכים של אבני כורכר, שסותתו גס ולוכדו בחומר מליטה עשוי חמרה. בחלקו הצפוני של המבנה התגלו כמה קטעי קירות (W539 ,W519 ,W518), התוחמים לפחות שני חדרים (חדרים 1, 2). קירות אלה נבנו מאבני כורכר מסותתות גס, שהושתתו הישר על סלע האם, ללא יסודות בטון.

 
בשטח B, המרוחק כ-10 מ' מצפון-מזרח לשטח A, נחשפו שרידים דלים של מבנה (מבנה 2; איור 5). נחשף קיר (W510; איור 6), שנבנה בכיוון מזרח–מערב מאבני כורכר מסותתות, שלוכדו בחומר מליטה עשוי חמרה; אבני הקיר הושתתו הישר על סלע הכורכר, המשתפל באזור זה בחדות כלפי מטה ממערב למזרח. בחלקו המזרחי השתמר הקיר לגובה שישה נדבכים. חמשת הנדבכים התחתונים נבנו מאבנים בינוניות וקטנות, רובן לא מסותתות, שלוכדו בחומר מליטה רב. לעומת זאת, הנדבך העליון נבנה מאבנים מלבניות מסותתות היטב, ועל כן ייתכן כי זהו הנדבך הראשון מעל למפלס של רצפת המבנה (איור 7). מדרום-מערב לקיר 510 נחשפו כמה קטעי קירות שנבנו בשיטה דומה (W562 ,W552 ,W543 ,W542), ונראה כי הם תחמו כמה חדרים במבנה.
 
בשני המבנים שנחשפו ובסביבתם התגלו שברי כלי חרס (ר' נספח), שברי כלי זכוכית (אונונה, להלן) ומטבעות (קריספין, להלן), המתוארכים למן סוף המאה הי"ט ועד לאמצע המאה הכ' לסה"נ. כלי החרס וכלי הזכוכית אופייניים לשימוש יום-יומי ומלמדים שהמבנים שימשו למגורים.
 
ממצא הזכוכית
בריג'יט אונונה
 
פריטי הזכוכית המעטים שנמצאו בחפירה שייכים לטיפוסים מוכרים היטב מראשית המאה הכ' לסה"נ (Gorin-Rosen, In press; Ouahnouna 2019; In press). שישה מהם מוצגים כאן (איור 8).
כלי מס' 1 הוא בקבוקון כמעט שלם, השייך לקבוצת בקבוקי תרופות, ככל הנראה הקבוצה הגדולה והמגוונת ביותר של בקבוקים שיוצרו בתקופה זו. בקבוקים אלה, על מגוון הצורות והגדלים שלהם, זכו לכמה מחקרים (למשל, Fike 1987). הבקבוקון עשוי מזכוכית בצבע הענבר, צבע שכיח בקבוצת בקבוקים זו שכן הוא מבטיח את ההגנה הטובה ביותר מפני גלי אור באורך האחראי לרוב התגובות הפוטוכימיות. בבסיסו מוטבע נפחו של הבקבוק, כמקובל בבקבוקי תרופות.
כלי מס' 2 הוא בקבוק ישן של בובריל (Bovril) — סימן מסחרי של ציר בקר אנגלי מרוכז —המתוארך לשנות השלושים של המאה הכ'. חזית הבקבוק וגבו נושאים את הכיתוב "2oz. Bovril Limited" (שתי אונקיות של בובריל בע"מ) בתבליט; בצד אחד נוסף המספר 317 מתחת למילה "Limited". על היקף הבסיס מופיע בתבליט הכיתוב "Bottle made in England" (בקבוק תוצרת באנגליה) ובמרכז — "By FGC" (על ידי FGC), שמשמעו חברת Forsters Glass Company בע"מ, שפעלה בלנקשייר שבאנגליה. בדומה לבקבוק מס' 1, הכלי עשוי בצבע הענבר. בקבוקים זהים נמצאו בחפירה ברחוב יהודה הימית ביפו (Ouahnouna 2019) ובכפר גבירול/קוביבה (Ouahnouna, In press).
כלי מס' 3 הוא קסת דיו שלמה, הנושאת את הסימן המסחרי "Waterman S.A.". את חברת ווטרמן ייסד לואיס אדסון ווטרמן בשנת 1884 בעיר ניו יורק, וגם כיום היא אחת החברות המובילות לייצור דיו ועטים נובעים ואחת החברות הספורות שנותרו מאז ראשית הייצור של עטים נובעים. פריט זה מאוכל מאוד, ועל כן קשה לקרוא את הכיתובים על גוף הכלי ובבסיסו.
כלי מס' 4 הוא שבר ממסחטה לפרי הדר. הוא עשוי מזכוכית עבה וחסרת צבע, וכמה זיזים נותרו מחלקו העליון של הפריט. מס' 5 הוא צלחת קטנה, העשוי מזכוכית עבה וחסרת צבע, שפניה החיצוניים מעוטרים ברצועת משטחים מרובעים. מס' 6 הוא שבר שטוח של זכוכית ירוקה — חלק מצלחת או מזגוגית חלון. השבר נושא עיטור בדגם צמחי של גבעולים ופרחים, שביניהם נקודות קטנות.
מכלול צנוע זה של כלי זכוכית, מייצג פן בחיי היומיום של ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ. אף שאין בהם כלי פאר או פריטים יקרי ערך, הם חשובים משום שנמצאו בהקשר ארכיאולוגי ברור.
 
מטבעות
שחר קריספין
 
בחפירה התגלו 12 מטבעות, רובם מברונזה או נחושת, מהם זוהו עשרה (1–10; טבלה 1). המטבעות תוארכו למחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ, פרט למטבע אחד (מס' 1) עשוי מכסף, המתוארך לימי שלטונו של הסולטאן מחמוד הב' (1808–1839 לסה"נ). המטבע נוקב, כנראה כדי לענוד אותו כתכשיט. סביר להניח שהמטבע נוקב לאחר יציאתו משימוש. חמישה מטבעות (מס' 4–8) הוטבעו על ידי השלטון הבריטי בימי המנדט הבריטי (1927–1947 לסה"נ). יוצא דופן במכלול הוא מטבע של הרפובליקה של סין (מס' 3), שהוטבע בשנת 1920; לא ידוע מהן נסיבות הגעתו לאזור. המטבע המאוחר במכלול (מס' 10) הוטבע בשנת 1949 לאחר קום מדינת ישראל.
 
טבלה 1. המטבעות
מס'
שליט/שלטון
סגסוגת
תאריך (לסה"נ)
1
הסולטאן מחמוד הב', עות'מאני
כסף
1829
2
הסולטאן עבד אל-חמיד הב', עות'מאני
ברונזה
1909
3
הרפובליקה של סין
נחושת
1920
4–8
המנדט הבריטי
ברונזה
1927–1943
9
המלך פארוק הא', מצרים
נחושת–ניקל
1938
10
מדינת ישראל
ברונזה
1949
  
שרידי המבנים שנחשפו בחפירה מתוארכים לימי המנדט הבריטי בארץ-ישראל, על סמך היסודות של חלק מהקירות, שנבנו מבטון שמעורבים בו צדפים. עיקר הממצא החומרי מתוארך גם הוא לתקופה זו. שרידי המבנים שייכים לבתי הכפר הערבי סומייל, ששכן במקום עד שנת 1948. הממצאים מאפיינים את התרבות החומרית בארץ ישראל בתקופה זו, אך השתמרותם הדלה של המבנים אינה מאפשרת הבנה של השימוש שנעשה בהם.