שטח F1

נחשפה גת פשוטה חצובה במשטח סלע, ולצדה מתקנים חצובים (איורים 3, 4). הגת כוללת משטח דריכה רבוע (L107) ובור איגום מלבני (L101), המחוברים בתעלה קצרה (0.1 מ' עומק). באמצע הדופן המזרחית של משטח הדריכה נחצבה גומחה קמורה (L124; כ-0.35 × 0.50 מ', 0.6 מ' גובה), שנועדה כנראה לקיבוע קורת עץ לסחיטה משנית של הענבים (Frankel 2009:4). בחלקה העליון של הדופן המערבית של משטח הדריכה, מול גומחה 124, התגלתה חציבה רבועה (0.3 × 0.3 מ', 0.2 מ' עומק); ייתכן שהיא נועדה לאפשר הנמכה של קצה קורת העץ, וכתוצאה מכך הפעלת לחץ גדול יותר בסחיטה. על דופנות בור האיגום התגלו שרידי טיח בהיר וקשה, שהוכן מסיד, אבני חצץ קטנות וחרסים כתושים. בפינה הדרומית-מערבית של בור האיגום נחצבה גומחת שיקוע סגלגלה (L106). במרחק של כ-0.2 מ' מהפינה הצפונית-מערבית של שפת בור האיסוף נחצב ספלול רדוד (0.2 מ' קוטר, 3 ס"מ עומק), המחובר בתעלה (3 ס"מ עומק) אל הבור. על סמך עומקו של הספלול לא נראה שהוא שימש להנחת קנקן או כלי אחר לאיסוף התירוש אלא לכתישת חומרים להצללת התירוש או לשיפור טעם היין (פרנקל ואיילון תשמ"ט:29). במרחק של כחצי מטר ממערב למשטח הדריכה נחצבו אגן מעוגל (L105; כ-0.45 מ' קוטר, 0.4 מ' עומק) ולידו ספלול סגלגל (0.15 × 0.30 מ', 0.15 מ' עומק). מדרום לבור האיגום נחצב אגן מעוגל (L100; כ-0.5 מ' קוטר, 0.4 מ' עומק); מסביב לפתחו נחצבה מגרעת צרה, שנועדה אולי להנחת כיסוי. מסביב לחלקו הצפוני של האגן נחצב משטח מעוגל, ובו נחצב ספלול קטן (0.15 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). נראה שמתקן זה הוא בודדה למיצוי שמן זית.
בהצטברות אדמה שכיסתה את הגת והמתקנים לא התגלו ממצאים פרט לשבר של כלי אבן (L107, סל 1015; איור 5), ששימש כנראה לשחיקה או השחזה. מבדיקת האבן עולה שזהו סלע מטמורפי כהה, השייך כנראה לקבוצת הפירוקסנים ומקורו כנראה מאזור אנטיוכיה. הכלי נעשה על חלוק נחל שעובד חלקית: צדיו הפעילים שטוחים ורחבים וניכר שהם הוחלקו כתוצאה משימוש ממושך, ואילו פאותיו הצרות לא היו בשימוש ועל כן הן נותרו מחוספסות. דרגת הקושי של האבן גבוהה, ולכן אפשר שהיא שימשה להשחזת חפצי מתכת.
 
שטח F2
נחשפה ערמה סגלגלה של אבנים מסוקלות (5 × 8 מ', 0.6 מ' גובה מרבי; איורים 6, 7), שנתחמה בקיר (W101) שנבנה משורה אחת של אבני שדה גדולות שהונחו הישר על סלע האם. בערמה נחפרו שני חתכים ניצבים זה לזה. נחשף הפן הפנימי של קיר 101 עד לסלע האם. אבני הקיר הונחו בשיפוע קטן כלפי מזרח, באמצעות מילוי אדמה ואבני שדה קטנות שהונח מתחת לחלקו המערבי של הנדבך התחתון. מצפון לערמת האבנים נחשף קטע מקיר (W108), שנבנה משתי שורות של אבני שדה בינוניות וקטנות והשתמר לגובה של שני נדבכים (0.4 מ'). הבנייה של קיר 108 שונה מזו של קיר 101. קצהו הדרומי של קיר 108 נסמך אל קיר 101, ועל כן נראה שקיר 108 מאוחר לקיר 101, לפחות מבחינה טכנית. בחפירת ערמת האבנים התגלתה שפה מקופלת של קדרה עשויה מטין ורדרד (L102, סל 1002/1; איור 8), האופיינית לאזור יהודה במאות הח'–הז' לפסה"נ (Freud 2007: Fig. 3.30:3).
 
שטח F3
נחשפו שרידים של מבנה מלבני ושני קולומבריה חצובים, מערבי ומזרחי (איורים 9, 10). המבנה קשור אל הקולומבריום המזרחי בפיר ובמסדרון חצובים. הקולומבריום המזרחי נחצב בחלל תת-קרקעי ששימש בשלב מוקדם יותר, יחד עם המבנה, אולי לאחסון. שני הקולומבריה קשורים זה לזה במעבר תת-קרקעי חצוב.
 
המבנה (3 × 6 מ' מחוץ; איורים 11–13). קירות המבנה הושתתו ברובם על סלע האם ונבנו מאבני שדה גדולות ובינוניות (0.4 × 0.5 × 0.7 מ' בממוצע), שלוכדו באדמה. הקיר הדרומי הונח על מילוי של אבני שדה קטנות ואדמה (0.1 מ' עובי). הקירות הצפוני, המזרחי והמערבי השתמרו לגובה של 1–3 נדבכים, ואילו הקיר הדרומי השתמר לגובה נדבך אחד — נדבך היסוד. רצפת המבנה מנצלת את הסלע שפולס בחציבה; סדקים בסלע מולאו באדמה מהודקת לצורך פילוס השטח. מעל הרצפה התגלתה הצטברות אדמה אפרפרה (L110), ובה ממצאים המתארכים את שלב השימוש האחרון במבנה לשלהי תקופת הברזל 2. מעל הצטברות אדמה 110 התגלו אבני מפולת (L108) שהתמוטטו מקירות המבנה וחתמו את הצטברות 110 תחתן. מעל שרידי המבנה הצטברה אדמת סחף (L103). בפינה הצפונית-מזרחית של קירות המבנה התגלתה אבן גדולה, קבועה ביסוד, ובה חציבה (L116); אפשר שאבן זו שימשה סף פתח צר (כ-0.35 מ' רוחב) של המבנה. ממערב לקיר המערבי של המבנה (W103) נחשף קטע של קיר נוסף (W107), שנבנה משורה אחת של אבני שדה, שהונחו הישר על הסלע. בנייתו של הקיר דלה ולא נראה כי הוא נשא יותר מנדבך אחד נוסף, ולכן סביר להניח שהוא שימש קיר מחיצה נמוך. הקצה הדרומי-מזרחי של הקיר מרוחק כדי 0.1 מ' מקיר 103, ועל כן ייתכן שקיר 103 חתך את קיר 107. בחלקו הצפוני של המבנה נחשפו מתחת להצטברות אדמה 110 שתי אבנים שטוחות מגיר קשה (0.15 × 0.40 × 0.90 מ'), שהונחו על רצפת הסלע. שתי האבנים חסמו סדק טבעי בסלע (0.7 × 1.7 מ', 1.2 מ' עומק), שהורחב בחציבה בחלקו התחתון לפיר, שהוליך אל מסדרון חצוב; המסדרון הוליך לצפון אל הקולומבריום המזרחי. בסדק ובפיר הצטברה אדמה (L112).
 
הפיר והמסדרון החצובים. בפיר (0.6 × 1.5 מ', 0.6 מ' עומק; איורים 14, 15), המוליך מהמבנה למסדרון, נחצבו בחלק העליון שתי מדרגות להקלת המעבר. חלקו הדרומי של המסדרון (כ-3 מ' אורך, כ-2 מ' עומק) נחצב במדורג בזווית של כ-˚150, והוא כולל חמש מדרגות במגוון מידות. המדרגה האמצעית (0.5 מ' השלח, 0.3 מ' הרום) בולטת מאוד במסדרון ומצמצמת את המעבר במקום זה; אפשר שהיא שימשה להנחת לוח אבן לחסימת המסדרון. חלקו הצפוני של המסדרון אופקי ונמוך (2.6 מ' אורך, 0.9 מ' גובה לכל הפחות), ומחייב הליכה שפופה או זחילה. המסדרון צר בשני קצותיו (0.5–0.7 מ') ומעט רחב יותר במרכזו (1 מ' רוחב). בדופנות המסדרון ניכרים סימני חציבה אלכסוניים (איור 16); על סמך כיוון הסימנים, הנוטים בחלקם העליון לדרום, נראה כי חציבת המסדרון נערכה מדרום לצפון. הרחבת הסדק הטבעי בקרקעית המבנה לפיר מחזקת את ההנחה שכיוון החציבה היה מדרום לצפון, במטרה לחבר את המבנה אל החלל התת-קרקעי שמצפון לו.
 
הקולומבריום המזרחי. הקצה הצפוני של המסדרון החצוב מסתיים בפתח מלבני (0.5–0.7 מ' רוחב, 0.8 מ' גובה), המוליך אל הקולומבריום המזרחי (3 × 6 מ', 3.7–4.0 מ' גובה; איור 17). הקולומבריום נחצב בחלל תת-קרקעי, ששימש בשלב מוקדם יותר את דרי המבנה, אולי לאחסון. דופנות הקולומבריום ישרות וניכרים עליהן סימני חציבה אלכסוניים, שנעשו הן בחלקו הרחב (2 ס"מ) והן בחלקו הצר (3–4 מ"מ) של איזמל חציבה. תקרת הקולומבריום קמורה ולא ניכרים בה סימני חציבה, ועל כן נראה שחלל הקולומבריום היה במקורו חלל טבעי. אל הקולומבריום מוליך מפני השטח פיר מלבני חצוב (B; כ-1.0 × 2.2 מ', 1.0–1.3 מ' עומק; איור 18); חציבתו הייתה הכרחית לפינוי פסולת החציבה, לכניסה ויציאה של היונים ולחדירת אור ואוויר. בדופן המערבית של הקולומבריום נפרץ מעבר (L136; כ-0.7–1.7 × 1.5 מ', 1.3 מ' אורך; איור 19), המחבר בינו לבין הקולומבריום המערבי. לאורך דופנות הקולומבריום, בגובה של 0.8 מ' מעל קרקעיתו, נחצב מדף סלע (0.4 מ' רוחב). מעל למדף זה נחצבו בארבע הדופנות גומחות קטנות, במגוון מידות וצורות (0.17–0.20 מ' עומק). רוב הגומחות נחצבו בשורות אופקיות סדורות, אך חלקן חורגות משורות אלה. רוב הפתחים של הגומחות מעוגלים (0.10–0.17 מ' קוטר) או רבועים (0.10 × 0.11 מ'). חלק מהגומחות נפגעו כתוצאה מבליית הסלע ובחלקן החציבה לא הושלמה. בדופן דרומית השתמרו 45 גומחות, הסדורות בחמש שורות. מעל לשורת הגומחות העליונה הובחנו סימנים של שתי גומחות נוספות, המעידות כנראה על שורה שישית שלא השתמרה. הגומחות בדופן הדרומית נחצבו במסודר גם מסביב לפתח המוליך מן המסדרון החצוב; לא הובחנו גומחות שנפגעו כתוצאה מחציבת פתח זה. במסדרון עצמו לא הובחנו גומחות חצובות. בדופן המזרחית השתמרו 40 גומחות, הסדורות בשבע שורות. חלקים נרחבים מהסלע במרכז הדופן המזרחית התמוטטו, ועל כן אי אפשר לעמוד על המספר המלא של הגומחות שהיו חצובות בדופן זו; בהסתמך על מספר הגומחות שהשתמרו בדופן המערבית, נראה שבכל שורה היו 14–15 גומחות ובסך הכל 98 או 105 גומחות. מעל שורת הגומחות העליונה הובחנו סימני חציבה שנשחקו מבליית הסלע, אולי שרידים של שתי שורות נוספות של גומחות בדופן זו. בדופן מערבית השתמרו 52 גומחות, הסדורות ברובן בחמש שורות. שבע גומחות נחצבו בשורה שישית בחלקה העליון של הדופן. כתוצאה מפריצת הפתח בדופן זו המוליך לקולומבריום המערבי, נהרסו או נפגעו חלק מהגומחות. נראה כי במקור היו חצובות בדופן המערבית 100–105 גומחות. בדופן הצפונית השתמרו 30 גומחות, הסדורות בחמש שורות; החציבה של חלקן לא הושלמה. אפשר שהמספר המועט של הגומחות שנחצבו בדופן זו וחוסר השלמת החציבה של חלקן מלמדים שזוהי הדופן האחרונה שנוצלה במתקן. בסך הכול השתמרו בקולומבריום 174 גומחות, אך נראה שאפשר לשחזר עוד כ-145 גומחות נוספות.
בקולומבריום התגלו ארבע שכבות הצטברות (L104AD), זו מעל זו, שהגיעו עד לגובה של 0.5 מ' מתחת לתקרה. שכבה 104D (כ-2 מ' עובי; איור 20), התחתונה, היא הצטברות של אדמת טרה-רוסה, אבני בנייה במגוון מידות ואבני שדה קטנות על קרקעית הסלע המפולסת של הקולומבריום (L140); נראה שהאדמה והאבנים נסחפו אל הקולומבריום. שכבה 104C (כ-0.35 מ' עובי) היא הצטברות של בליית סלע, שמעורבים בה הרבה פחם ואפר. לאחר חפירת הצטברות זו במלואה נראו סימני פיח על הדופנות המזרחית, המערבית והדרומית של הקולומבריום. שכבה 104B (כ-0.3 מ' עובי) היא בלייה טבעית של הסלע מתקרת המערה ומדופנותיה. שכבה 104A (כ-0.1 מ' עובי) היא הצטברות דקה של אדמת סחף שמעורבות בה אבני שדה קטנות.
 
מעבר תת-קרקעי חצוב. קרקעית המעבר (L136; כ-0.9 מ' רוחב), שנפרץ בין שני הקולומבריה, גבוהה כדי 1.2–1.8 מ' מעל לקרקעית של שני הקולומבריה. בדופן הדרומית של המעבר נחצבו ארבע גומחות, המלמדות שהקולומבריום המזרחי המשיך לשמש גם לאחר שנפרץ המעבר.
 
הקולומבריום המערבי. זהו קולומבריום רבוע (3.5 × 4.2 מ', 2.6–2.7 מ' גובה; איור 21), שתקרתו קמורה מעט ובמרכזה פיר חצוב (A; כ-1.0 × 1.2 מ', 1 מ' עומק). חפירת הקולומבריום נערכה דרך פיר A, שהתגלה ריק מהצטברויות. לאורך הדופנות נחצב מדף סלע היקפי, הדומה במידותיו למדף שנחצב בקולומבריום המזרחי. בארבע דופנות הקולומבריום נחצבו גומחות, שמאפייניהם דומים לאלה של הגומחות בקולומבריום המזרחי. בכל דופן נחצבו ארבע עד שבע שורות של גומחות, ובכל שורה 12–14 גומחות, שחלקן חורגות מהשורות. בדופן הדרומית השתמרו 40 גומחות, הסדורות בשבע שורות. נראה שדופן זו נוצלה רק באופן חלקי, אולי בשל סדק טבעי בסלע, שהקשה על חציבתן של גומחות נוספות. בדופן המזרחית נפרץ הפתח המוליך מהמעבר התת-קרקעי שמחבר בין שני הקולומבריה. בחלק הצפוני של דופן זו השתמרו 15 גומחות, הסדורות בחמש שורות. היעדר סימני חציבה של גומחות מסביב לפתח בדופן המזרחית, מלמד כנראה שמראש אזור זה יועד למעבר חצוב. חלק מהגומחות בפינה הצפונית-מזרחית של הקולומבריום נחצבו בדופן סלע טבעית, המלמד אולי כי גם כאן, בדומה לקולומבריום המזרחי, הורחב חלל תת-קרקעי טבעי. בדופן המערבית השתמרו 52 גומחות, הסדורות בחמש שורות. מעל לשורה העליונה ניכרים בסלע שקעים מוארכים (ר' איור 21); קשה לקבוע אם הם טבעיים או חצובים, אך ייתכן שהם נוצרו כתוצאה מקריסת הדופן. בדופן הצפונית, המשופעת מעט כלפי פנים, השתמרו כ-70 גומחות, הסדורות בשבע שורות. בסך הכול השתמרו בקולומבריום המערבי כ-177 גומחות חצובות.
על קרקעית הסלע של הקולומבריום נחשפה הצטברות של אדמת טרה-רוסה (L131; כ-1.6–1.7 מ' עובי), שמעורבות בה אבני שדה במגוון מידות. מעל הצטברות 131 נחשפו אבני שדה קטנות (L127; כ-1 מ' עובי), שנזרקו לתוך המתקן במהלך סיקול אבנים; גובה האבנים הגיע עד כמטר אחד מתחת לפיר A.
 
הממצאים במבנה. בחפירת המבנה התגלה ממצא קרמי משלהי תקופת הברזל 2, הכולל שברים של קערות (איור 1:22–8), קדרה (איור 9:22), סירי בישול (איור 10:22, 11) ופערור (איור 12:22). הקערות ממגוון טיפוסים, והן עשויות ברובן מטין אדמדם או חום בהיר, ובו חסמים לבנים קטנים, ועל חלקן שרידי מירוק אבניים בחלקן הפנימי ולעתים גם על השפה וחיפוי אדום פנימי; הן נפוצות במכלולים בני התקופה בשפלת יהודה. לסירי הבישול דופנות דקות והם עשויים ברובם מטין אדמדם צרוף היטב עם ליבה בגוון בז' וחסמים לבנים קטנים. סיר שלם מטיפוס זה התגלה על רצפת הקולומבריום המזרחי (איור 4:24; ר' להלן), ואפשר שמקורו במבנה או בשלב השימוש הקדום בחלל התת-קרקעי. על ידית אחד מסירי הבישול (איור 11:22) נחרת תו יוצר דמוי צלב. שפת הפערור (איור 12:22), שהתגלתה בהצטברות אדמה מעל למבנה, מתוארכת למן המאה הח' ועד תחילת המאה הו' לפסה"נ. L110 ו-L122 (הצטברות חתומה מתחת למפולת הקירות ומעל רצפת המבנה) וכן L138 (חתך ביסוד הקיר הדרומי) הם לוקוסים חתומים, ועל כן הממצא הקרמי שהתגלה בהם מתארך את המבנה (ר' טבלות מפרט ובהן פירוט הלוקוסים שבהם התגלו שברי כלי החרס).
ברחבי יהודה התגלו מכלולי כלים דומים משלהי תקופת הברזל 2, למשל בשכבה II בתל לכיש, המתוארכת למאות הז–הו' לפסה"נ (עד שנת 586 לפסה"נ; Zimhoni 2004:1871–1888, Figs. 25.56–26.44), בשכבה I בתל בית שמש (Bunimovitz and Lederman 2016a:132–149, Figs. 5.72–5.79), בשכבה V ברמת רחל (Freud 2016:254–265, Figs. 16.1–16.3) ובשכבות 11–10 בעיר דוד בירושלים (Gitin 2015).
עוד התגלו במבנה שתי משקולות נול מחרס, שבר צלמית חרס של בעל חיים, שתי אבני שחיקה מבזלת ושבר כלי אבן מעוטר. שתי משקולות הנול (איור 1:23, 2) התגלו על רצפת הסלע של המבנה והן אופייניות לתקופת הברזל. המשקולות עגולות וניכר שעוצבו בגריעה בסכין בעת שהטין היה קשה כעור. בשני קצותיו של החור המפולש שעובר במרכז המשקולות יש חריצים שנעשו בעזרת כלי חד ודק. משקולות דומות נמצאו בתל לכיש (רובן מיוחס לשכבה III; ר' הפניה בטבלה) ובתל בית שמש (רובן התגלה בשכבה II, המתוארכת למאה הח' לפסה"נ; ר' הפניה בטבלה). שבר צלמית החרס התגלה בהצטברות אדמה בפיר 112 שברצפת המבנה. זהו שבר דמוי חרוט, השייך כנראה לרגל של צלמית בעל חיים (סוס? איור 3:23). שברים דומים נמצאו בתל בית שמש ותוארכו לתקופות הברזל 2ב'–ג' (ר' הפניה בטבלה). שתי אבני השחיקה מבזלת התגלו על רצפת המבנה: האחת במרכז המבנה ליד משקולות הנול (L110; איור 4:23) והשנייה על האבן החצובה ביסוד המבנה, ששימשה אולי סף הפתח (L116; איור 5:23). שתי האבנים שטוחות ושבורות; צדן הפעיל הוחלק בשימוש ממושך. אבני שחיקה דומות רבות התגלו בשכבות מתקופות הברזל 2ב'–ג' בתל בית שמש (ר' הפניה בטבלה). שבר כלי האבן המעוטר (כ-4 × 4 ס"מ, 1 ס"מ עובי; איור 6:23) התגלה בהצטברות האדמה בפיר 112. האבן מעוטרת בצד אחד בעיגולים חרותים. הצד הצר של הכלי מוחלק. מבדיקה של השבר נראה כי הוא עשוי משיש שמקורו מאזור אסיה הקטנה או כרתים. ייתכן ששבר זה שייך לכלי שחיקה (לוח או קערה).
 
הממצאים בקולומבריה. על קרקעית הקולומבריום המזרחי (L140), מתחת להצטברות עבה של אדמת טרה-רוסה ואבנים (L104D), התגלו זה לצד זה שלושה כלי חרס שלמים — קערה, סיר בישול ופכית — שנשברו לשברים גדולים וחוברו ברפאות (איור 1:24, 4, 5), וכן כמה שברי כלי חרס נוספים, המתוארכים לשלהי תקופת הברזל 2ב'. עוד התגלו על קרקעית הקולומבריום המזרחי שברים אחדים של כלי חרס מהתקופות ההלניסטית והרומית. הממצא משלהי תקופת הברזל 2 כולל קערה שלמה (איור 1:24), שדומות לה התגלו בשכבה II בתל לכיש; שבר קערה נוספת (איור 2:24), שדומה לה מחופה באדום התגלתה במבנה (ר' איור 3:22); שפת קדרה (איור 3:24), הדומה לזו שנמצאה בערמת האבנים המסוקלות משטח 2F; סיר בישול שלם (איור 4:24), שדומים לו התגלו במבנה (ר' איור 10:22, 11); ופכית שלמה (איור 5:24). מהתקופה ההלניסטית התגלתה שפה של סיר בישול (איור 6:24), האופייני לאתרים ביהודה במחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ; סירים מטיפוס זה נמצאו גם בתל גזר (ר' הפניה בטבלה). מהתקופה הרומית התגלו שפה של סיר בישול (איור 7:24) ושפת קנקן (איור 8:24) המתוארך לסופה של המאה הא' ועד למאה הב' לסה"נ.
על הסלע במרכז המעבר התת-קרקעי שנפרץ בין שני הקולומבריה נמצא ספל שלם (L136; איור 9:24) מטיפוס Fine Byzantine Ware. דופנות הספל ישרות ובסיסו שטוח, והוא מתוארך למן המחצית השנייה של המאה הו' עד למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ.
בהצטברות אדמה 131 מעל לרצפת הקולומבריום המערבי התגלו שפת סיר בישול (איור 5:25), האופייני למחצית השנייה של המאה הז' ולראשית המאה ו' לפסה"נ, פערור (איור 6:25), שלו מקבילות משכבה III בלכיש המתוארכת למאות הח'–הז' לפסה"נ, ושפת סיר בישול מהתקופה ההלניסטית (איור 7:25). בין אבני השדה הקטנות שהושלכו לתוך הקולומבריום המערבי (L127) נמצאה ידית מדף בהונה של קנקן מתקופת הברונזה הקדומה (איור 1:25) ושפות של קערות מתקופת הברזל 2ב' (איור 2:25–4), שדומות להן נמצאו במבנה (ר' איור 1:22–3).
 
שלבי הבנייה והחציבה. בהיעדר הצטברויות משוכבות בשרידים שהתגלו בשטח F3, אפשר לנסות לעמוד על זמנם היחסי על סמך השלבים שהובחנו בהם והיחס ביניהם. נראה כי מתחילה נבנה המבנה, שחובר אל חלל תת-קרקעי טבעי, שהורחב בחציבה ושימש אולי לאחסון. המבנה וחלל זה שימשו במהלך אותו פרק זמן, שכן יש ביניהם זיקה ברורה: הם חוברו בפיר ומסדרון חצובים וכן מידותיו של המבנה (3 × 6 מ') זהות למידות החלל. לאחר שהמבנה יצא מכלל שימוש, הוכשר החלל לשמש קולומבריום. המפלס האחיד של קרקעית המסדרון ושל מדף הסלע ההיקפי בקולומבריום המזרחי, מלמד כנראה כי היה זה המפלס המקורי של קרקעית החלל הטבעי, ואילו קרקעית הקולומבריום הועמקה בחציבה. בשלב זה נחצב גם פיר B, המוליך מפני השטח אל תקרת הקולומבריום המזרחי.
המאפיינים של שני הקולומבריה דומים, ולכן נראה כי הם נחצבו באותו פרק זמן או בהפרש לא גדול זה מזה. עם זאת, נראה כי הקולומבריום המזרחי נחצב קודם לזה המערבי. הפגיעה בגומחות בדופן המערבית של הקולומבריום המזרחי כתוצאה מחציבת המעבר התת-קרקעי, והיעדר הגומחות בדופן המזרחית של הקולומבריום המערבי אליה מוליך מעבר זה, מלמדים כי הקולומבריום המזרחי נחצב תחילה ובשלב כלשהו נחצב המעבר, שנועד לקשר בין שני הקולומבריה. אפשר גם שבמהלך חציבת הדופן המזרחית של הקולומבריום המערבי קרסו חלקים מדופן הסלע וכתוצאה מכך נפסקה חציבת הגומחות בדופן ושני הקולומבריה חוברו. פירים A ו-B, המאפשרים גישה לכל קולומבריום בנפרד, מלמדים אולי כי אלה שימשו בזמנים שונים.
 
שטח F4
נחשפה ערמה מלבנית של אבנים מסוקלות (1.5 מ' גובה מרבי; איור 26), רובן אבני שדה קטנות. בחתך שנערך בצד המערבי של הערמה התגלה הפן המערבי של קיר (W20), התוחם את הערמה ממערב. הקיר נבנה באבני שדה בינוניות והשתמר לגובה של 1–3 נדבכים (0.3–0.8 מ'). בחתך שנערך בצדה המזרחי של הערמה נחשף חלק משֶקע טבעי בסלע, שבו נערמו האבנים. לא התגלה כל ממצא.
 
שטח F5
נחשפה ערמה מעוגלת של אבנים מסוקלות (1 מ' גובה מרבי; איור 27), התחומה מדרום בקיר (W21). הקיר הושתת הישר על סלע האם ונבנה מאבני שדה בינוניות; הוא השתמר לגובה של חמישה נדבכים (1.8 מ'). ארבעת הנדבכים התחתונים נבנו מאבני שדה שטוחות, ואילו הנדבך העליון נבנה מאבנים גדולות. לא התגלה כל ממצא.
 
שטח F6
נחשפה גת חצובה במחשוף סלע (איורים 28, 29), שמרכיביה הם משטח דריכה (L221; כ-2.5 × 3.1 מ') ובור איגום (L206; כ-1.15 × 1.20 מ', 1.6 מ' עומק), המחוברים בתעלה קצרה (0.25 מ' אורך, 8 ס"מ רוחב). בפינה הדרומית-מזרחית של בור האיגום נחשפה מדרגה (1.1 מ' גובה) להקלת הכניסה והיציאה. בפינה הדרומית-מערבית של קרקעית הבור נחצבה גומחת שיקוע עגולה (L206; כ-0.4 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). על הדופן הצפונית של בור האיגום, עד לגובה של 0.9 מ' מעל קרקעית הבור, השתמרה שכבה של טיח אפור. במחשוף הסלע מדרום וממזרח לפתח בור האיגום נחצבה מגרעת (8 ס"מ עומק), ששימשה אולי להנחת לוח עץ לסגירת הבור. לא התגלה כל ממצא.
 
שטח F7
נחשפו מתקנים חצובים במחשוף סלע (איור 30): שני משטחי סלע (L206 ,L201), בור (L200), מערה (L256), שאליה מוליכים פיר מלבני (L205) וגרם מדרגות (L208), ופיר מלבני (L209) המוליך אל בור מים. משטחי סלע 201 ו-206 הופרדו בדופן סלע חצובה. בור 200 צמוד למשטח סלע 201, וחלקו הצפוני של המשטח קרס כתוצאה מבליית הסלע אל תוך הבור. אפשר שמשטח 201 ובור 200 הם חלק מגת. ייתכן שגם משטח 206 היה חלק מגת זו, בשל קרבתו אליה, אם כי הוא לא מחובר אליה בתעלה וקרקעיתו נמוכה בסנטימטרים אחדים מזו של משטח 201. מערה 256 היא מערה טבעית שהורחבה בחציבה (3.5–7.0 × 4.5 מ', 1.2–2.0 מ' גובה). פיר 205 (1.1 × 1.3 מ', 0.5–0.8 מ' עומק) נחצב בתקרת המערה ומוליך אליה מפני השטח. גרם מדרגות 208 נחצב מדרום-מזרח למערה, והוא כולל חמש מדרגות המוליכות אליה (איור 31); נראה שגרם המדרגות היה חלק ממסדרון סגור. מסביב לפתחו של פיר 209 (0.65 × 0.85 מ', 0.6 מ' עומק) נחצבה מגרעת, שנועדה אולי להנחת לוח עץ לסגירה. בור המים שאליו מוליך פיר 209 עגול (2.6 מ' קוטר, 3.3 מ' עומק), דופנותיו זקופות ותקרתו קמורה. על דופנות בור המים השתמרו שרידי טיח אפור בהיר (4 ס"מ עובי). בדופן המזרחית של הבור נחצבו גומחות מעוגלות להקלת הכניסה והיציאה. הבור היה מלא בהצטברות אדמה ואשפה בת ימינו (כ-2 מ' עובי). מתחת להצטברות זו, הישר מעל קרקעית בור המים, נחשפה הצטברות של אדמת טרה-רוסה, שמעורבות בה אבני שדה קטנות ואבני בנייה אחדות (0.9 מ' עובי); לא התגלה ממצא מתארך. אי אפשר לקבוע את זמנם של המתקנים. הם לא ביטלו זה את זה, וייתכן שהם היו חלק ממכלול אחד, שכלל גת, מערת אחסון ובור מים. אפשר שהמתקנים קשורים לחווה החקלאית מהתקופה ההלניסטית שנחשפה בקרבת מקום (יוגב תשמ"ב).
 
שטח F8
נחשף מתקן חצוב, הכולל משטח דריכה (L210; כ-1.1 × 1.5 מ'; איור 32), המשופע קלות אל ספלול דמוי חרוט קטום (L211; כ-0.75 מ' קוטר, 0.65 מ' עומק). במרחק כ-0.8 מ' מצפון לספלול נחשף ספלול חצוב נוסף, שחתכו רבוע (L212; כ-0.3 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק). נראה כי מתקן זה הוא בודדה למיצוי שמן זית.
 
סיכום
בחפירה התגלו שרידי מבנה משלהי תקופת הברזל 2, שני קולומבריה, גתות חצובות, בודדה חצובה, ערמות אבנים מסוקלות, בור מים ומערה. במתקנים, בערמות האבנים ובמערה לא התגלו ממצאים מתארכים. אפשר שהשרידים שהתגלו בחפירה היו קשורים לבית החווה שהתגלה בעבר בקרבת מקום ותוארך לתקופה ההלניסטית, אך אולי אפשר לתארך את הקמתו לתקופת הברזל 2 על סמך הממצא הקרמי בתיק החפירה. ייתכן גם שהשרידים בחפירה היו קשורים לח' אום טונס הסמוכה, שנפגעה קשות בפעולות פיתוח.
על סמך הממצאים שהתגלו במבנה בשטח F3 אפשר לקבוע כי הוא יצא משימוש בשלהי תקופת הברזל. תכולת המבנה נחתמה מתחת למפולות קירותיו, והממצאים שעלו בחפירה מעידים על פעילות היומיום, כמו למשל טחינת דגנים, אריגה ובישול. היעדר שרידי מבנים נוספים בסביבת המבנה עשוי ללמד כי היה זה מבנה מבודד, ששימש לפעילות חקלאית עונתית, למשל בזמן בציר הענבים או קציר הדגנים. אפשר שהגת שנחשפה בשטח F1, סמוך למבנה, מחזקת הנחה זו. החלל התת-קרקעי שאליו המבנה היה מחובר שימש כנראה מחסן לתוצרת חקלאית, שכן הטמפרטורות בתת-הקרקע נמוכות באופן ניכר מאלה בפני השטח. בנוסף, אפשר היה לחסום את המסדרון המוליך לחלל ולמנוע כניסת מכרסמים. לשמירה בקירור על תוצרת חקלאית ומוצרי משנה, כמו ענבים וחלב, הייתה חשיבות מרובה, וזו מסבירה את ההשקעה בחציבת חלל כזה. אפשר שגם שני הקולומבריה היו קשורים לחווה מהתקופה ההלניסטית שבקרבת מקום, אם כי קשה לתארכם. מציאתם של שלושה כלי חרס, שבורים לשברים גדולים, משלהי תקופת הברזל על קרקעית הקולומבריום המזרחי מעלה את השאלות האם כלים אלו נמצאו באתרם והאם הם מתארכים את הקולומבריה.
מקובל כיום במחקר לתארך את ראשית הופעת הקולומבריה למאה הג' לפסה"נ (טפר תשמ"ו; 2000). בשנת 1986 העריך טפר שישנם כ-1000 קולומבריה בארץ, ומתוכם כ-900 נמצאים בשפלת יהודה (טפר תשמ"ו:177). במחקר מאוחר יותר מנה קלונר כ-600 קולומבריה בעשרות אתרים בשפלת יהודה. כ-85 מתקנים נמצאו במרשה ובחמישית מהם לערך נערכו בדיקות וחפירות חלקיות, שהניבו ממצאים מהמאות הג'–הב' לפסה"נ (Kloner 2003:45). נראה אם כן שבמהלך המאות הג'–הב' לפסה"נ נחצבו מתקני קולומבריה בעיקר בשפלת יהודה ובמישור החוף הדרומי (טפר תשמ"ו:180; טל תשס"ז:133; קלונר תשנ"ז:29). מרבית הקולומבריה שנמצאו באזורים אחרים בארץ, תוארכו בעיקר לשלהי ימי הבית השני (המאה הא' לפסה"נ עד המאה הא' לסה"נ; קלונר תשנ"ז:29). בשנים האחרונות נחשפו באזור ירושלים (רגב ושפירא תשע"ג), סמוך לעמאן (Kakish 2012) ובעתלית (סארי 2010) קולומבריה, שחופריהם העלו את האפשרות שראשית השימוש בהם החל בתקופת הברזל או בתקופה הפרסית/ההלניסטית. בכמה חפירות שנערכו באזור ירושלים נחשפו קולומבריה ובהם ממצאים רבים מתקופת הברזל (זילברבוד 2015; עדוי 2016; שור 2016). בשל הקושי לתארך מתקנים על סמך הממצא הקרמי שהצטבר בהם, עדיין קיים קושי לתארך מתקני קולומבריה בשלב זה של המחקר.
אני סבור שמקורם של שלושת הכלים השלמים שנמצאו על רצפת הקולומבריום המזרחי במבנה או בשלב השימוש הקדום בחלל התת-קרקעי, טרם הסבתו לקולומבריום. השתמרות הכלים מקשה להניח שהם נסחפו מהמבנה דרך הפיר או המסדרון אל החלל התת-קרקעי, מכיוון שאז וודאי היו מתנפצים לשברים קטנים. עם זאת, ייתכן שכלים אלה הגיעו בשלב השימוש במבנה אל הפיר או המסדרון, ולאחר הסבת החלל לקולומבריום וחציבת פיר B, בעת שהתאפשרה גישה אל המסדרון והפיר מלמטה, הם חולצו משם והובאו לקולומבריום.הספל השלם המתוארך למן המחצית השנייה של המאה הו' ועד למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ, שנמצא במעבר התת-קרקעי שבין שני הקולומבריה, מעיד על פעילות כלשהי במכלול התת-קרקעי גם בפרק זמן זה.