מחצבה 100 (איורים 3, 4). מחצבה נרחבת (27 מ' אורך חשיפה, כ-12 מ' רוחב), שמעמיקה לכיוון צפון (1.3 מ' עומק החציבה בקצה הדרומי, 3.3 מ' עומק החציבה במרכז, 4 מ' ויותר עומק החציבה בצפון); המחצבה נמשכת לצפון-מערב מתחת למבנה ועל כן חשיפתה לא הושלמה. נראה שהחציבה החלה בחלקה הצפוני של המחצבה והתקדמה לכיוון דרום, עד שהיא פרצה דופן של בור מים (L102; להלן), וכתוצאה מכך נעקף הבור ממזרח והחציבה נמשכה הלאה לדרום. בשטח המחצבה הובחנו סימני חציבה של אבנים (0.35 × 0.35 × 0.70 מ' מידות האבנים בממוצע) ותעלות לניתוק האבנים מן הסלע. בחלקה הדרומי של המחצבה נחצבו 2–5 מדרגות חציבה רחבות ומתונות (איורים 5–7), ואילו במרכז המחצבה ובצפונה נחשפו בדרך כלל 6–8 מדרגות חציבה צרות ותלולות (איור 8). במקום אחד במרכז המחצבה, בצדה המזרחי, התגלו מדרגות חציבה רחבות ורדודות (איור 9). קרקעית המחצבה בחלקיה המרכזי והדרומי (2.9–3.8 מ' רוחב) חצובה במפלס אחיד למדי. על רוב שטח הקרקעית התגלתה שכבה של רסק אבנים ופסולת חציבה, שנדבקה לסלע ויצרה משקע גירני (L103); שכבה זו עבה יותר בצפון המחצבה (1 מ' עובי ויותר) מאשר במרכזה (כ-0.7 מ' עובי; איור 10). מעליה הצטברה ברוב השטח שכבת אדמה חומה (כ-0.4 מ' עובי). בשכבה 103 התגלו מעט שברי כלי חרס מהתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, ובהם קנקן (איור 1:11), פך (איור 2:11) ומכסה (איור 3:11). כן נתגלה בשכבה 103 מטבע רומי פרובנציאלי מהשנים 218–235 לסה"נ, שנטבע במטבעת קיסריה (ר"ע 157664). בשוליים המערביים של המחצבה ניכרים סימנים של קידוח אנכי בסלע, שלתוכו הוכנס חומר נפץ במטרה לפוצץ את הסלע.

בור מים 102 הוא בור חצוב קטן, דמוי פעמון ומטויח (0.85–1.70 × 2.90 מ', 2.4 מ' עומק; איורים 12–14). חלקו העליון של הבור צר (0.8 מ' רוחב). קרקעית הבור צרה בחלקה הדרומי (0.85 מ' רוחב) ורחבה בחלקה הצפוני (1.7 מ' רוחב). דופן הבור וקרקעיתו טויחו בשכבה אחת של טיח לבן (2.5 ס"מ עובי). תקרת הבור לא השתמרה, ועל כן לא ברור אם במקור היא הייתה חצובה בסלע או בנויה. בבור התגלתה הצטברות של אדמה חומה והרבה אבנים שטוחות, גדולות, בשיפוע יורד מדרום לצפון. בהצטברות זו התגלו חרסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, ובהם קערות (איור 1:15, 2) ופכית (איור 3:15). במשטח הסלע מעל לבור, במרחק כ-2 מ' ממזרח לו, נחשף אגן סגלגל רדוד חצוב בסלע (L104; מידות 0.68 × 0.78 מ', 9 ס"מ עומק; איור 16). לא ברור אם יש קשר בין האגן לבור המים.
 
מחצבה 200 (איורים 17, 18). מחצבה קטנה (9 מ' אורך חשיפה, 3–4 מ' רוחב, 1.4 מ' עומק מרבי), ובה שלוש מדרגות חציבה; המשכה לצפון לא נחשף. במחצבה הובחנו סימני חציבה של אבנים (0.35 × 0.35 × 0.70 מ' בממוצע). קרקעית המחצבה שטוחה ומפלסה אחיד למדי. לא התגלה כל ממצא.
 
מחצבה 300 (איור 17). מחצבה קטנה (7 מ' אורך חשיפה, כ-4 מ' רוחב, 2 מ' עומק מרבי), ובה חמש מדרגות חציבה; המשכה לצפון לא נחשף. גם במחצבה זו התגלו סימני חציבה המלמדים כי נחצבו בה אבנים במידות דומות לאלה שנחצבו במחצבה 200. קרקעית המחצבה שטוחה ומפלסה אחיד למדי. על קרקעית המחצבה התגלתה שכבה של רסק אבנים ופסולת חציבה, שנדבקה לעתים לסלע. לא התגלה כל ממצא.
 
שלוש המחצבות שהתגלו בחפירה מצטרפות לעשרות מחצבות שנחשפו בצפון ירושלים, מנחל צופים וצפונה וממערב לקו פרשת המים. זמנם של החרסים המעטים שהתגלו במחצבה הגדולה (100) — התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית — דומה לזמנם של הממצאים שהתגלו במחצבות אחרות בצפון ירושלים, ומלמד כנראה על תיארוכן של המחצבות. אפשר שבאזור היו שטחים טרשיים רבים שלא אפשרו חקלאות, ועל כן הם הוחכרו על ידי בעליהם לקבלני חציבה. נראה שלאחר סיום החציבה פיזרו בשטח המחצבה את פסולת החציבה ורסק הסלע יחד עם עפר, במטרה להכשירה לעיבוד חקלאי. כך נעשה שימוש כפול בשטח והבעלים יצאו נשכרים.