המילוי בחדרי הסוגרים (L116 במערב; L117 ו-L118 בצפון) נחפר לעומק של 0.2–0.3 מ'. מקירות החדרים (W57–W50) נחשפו שני נדבכים נוספים; הקירות נבנו בבנייה יבשה, מאבני גיר בינוניות, עם מילוי של אבנים קטנות ביניהן. כן נחשף מעט מחלקם התחתון של עמודי התמך שבמרכז חדר 116 (איור 3). חדר 118 נחפר אל מתחת למפלס אבן סף ששימשה מעבר אל החצר. אף שלא אותרו רצפות בחדרים, זוהו בהם מפלסי חיים עם שברי כלי חרס שזמנם המאות הי"א–הי' לפסה"נ. נראה על כן שהכלים נחו על רצפות עפר, שמפלסן תואם למפלסי החיים שנחשפו בחפירות קודמות.

כל שטח חצר המצודה נחפר (L120 ,L119 ,L115 ,L114). בחלקה הצפוני-מערבי נחשף מפלס אדמה מעורבת באפר (L120 ,L119; איור 4); נראה שהיה זה מפלס חיים. בלוקוס 119 נחשפה קדרה תמימה, מחופה אדום וממורקת במירוק אנכי, המתוארכת למאה הי' לפסה"נ (איור 5). בסביבת הקדרה נמצאו כארבעים חרצני ענבים, רובם פזורים סמוך לקדרה וחלקם בתוכה. בבדיקות פחמן 14 תוארכו חרצני הענבים למאות הי"א–הי' לפסה"נ. בחרסים שנאספו מחצר המצודה הובחנו בבדיקות פטרוגרפיות סיגי נחושת. בדיקות תיארוך בשיטת TL למשקע שהצטבר על שברי כלים גסים מן הטיפוס ה'נגבי', העשויים ביד, לא הניבו תוצאות ברורות.
 
הממצא הקרמי ממפלסי החיים בחדרי הסוגרים, הקדרה התמימה וחרצני הענבים מן החצר מתארכים את השימוש במצודה לתקופת הברזל 2א' (המאות הי"א–הי' לפסה"נ).