בשוליים המזרחיים של האתר נחפרה מערת קבורה עגולה ובה 13 כוכי קבורה. תקרת המערה נתמכה בעמוד מרכזי, שחקוק בו ראש פר, והיא מתוארכת למאה הג' לסה"נ. במערה נוספת שנחפרה במזרח התל נחצבו שלושה מקמרים שהותקנו בהם קשתות. המערה תוארכה למאות הג'–הד' לסה"נ (בדחי תשנ"ז).

בשנים 1973–1976 נערכו באתר ארבע עונות חפירה ונחשפו בהן שרידי מצודה מלבנית מתחילת תקופת הברונזה התיכונה 2, שרידי יישובים משלבים ב', ג' של התקופה, שרידי יישוב ומקדש מתקופת הברונזה המאוחרת, שרידי מבנה ארבעה מרחבים מתקופת הברזל 1–2, ומבנה גדול, כנראה מרכז מנהלי, מן התקופה הפרסית, שהוקף בחומת סוגרים וכיסה את מרבית התל (Stern 1978).
בשנים 2006 ו-2009 נערכו שלוש חפירות בשוליים הצפוניים, המזרחיים והדרומיים-מזרחיים של התל ונחשפו ממצאים מהתקופות הרומית, הפרסית והברזל 2; בשרידי התקופה הרומית נמצאו שלושה שלבים באמת המים הגבוהה (שדמן 2014).
מדרום לתל, בשולי היישוב בית חנניה וכ-70 מ' מדרום לחפירה הנוכחית, נראים שרידים של אמת המים הגבוהה לקיסריה. אמת המים והקברים הסובבים את התל הם הממצאים היחידים מן התקופה הרומית ונראה כי התל לא היה מיושב בתקופה זו.
 
בשטח שנפגע נפתחו שני ריבועי חפירה בציר צפון–דרום. כ-0.3 מ' מתחת לפני השטח נחשף שריד של קיר מסיבי (W13; כ-9.9 מ' אורך מרבי, 1.1 מ' רוחב מרבי; איור 2), הבנוי משני פנים, מערבי ומזרחי, של אבני גיר גדולות, חלקן מסותתות למחצה, שביניהן מילוי של אבני גוויל במגוון גדלים. הפן המזרחי של הקיר שרד חלקית בחלק הדרומי והוא נבנה מאבנים גדולות, שהונחו על צדן הצר (איור 3). הפן המערבי נבנה מאבנים מסותתות למחצה במגוון גדלים, שהונחו הישר על סלע הכורכר הטבעי. הקיר שרד לגובה 3–4 נדבכים. אבנים נוספות שבצבצו על פני השטח מצפון לשטח החפירה וכן אבני גזית שהוצאו בכלי מכני מרמזים כי הקיר היה ארוך יותר (איור 5).
נאספו מעט חרסים – קנקנים המתוארכים בעיקר לתקופות הברזל, הפרסית (איור 1:4–3) והרומית הקדומה (איור 4:4, 5). עיקר החרסים שנאספו סמוך ליסודות הקיר הם מהתקופה הרומית הקדומה.
לא נמצאה רצפה או קירות נוספים הניגשים לקיר. מקרבתו של הקיר לאמת המים הגבוהה לקיסריה עולה כי הוא שימש קיר תמך למניעת גלישת קרקע לכיוון אמת המים.