החפירה הנוכחית נערכה בחדר המשמש למגורים בשורת החדרים שמדרום לחצר המרכזית. החדר (2.95 × 5.88 מ'; איורים 3, 4) מקורה בקמרון צולב; בקירו הצפוני נקבעו שני פתחים, אחד בשימוש והאחר חסום, ואילו בקירו הדרומי — שני חלונות חסומים. הריצוף המקורי (L1) בחדר, העשוי מלוחות אבן נארי שחוקים מאוד, השתמר רק בחלקו המערבי של החדר. סמוך לקצה המזרחי של הריצוף היו שרידים של שקעים רדודים (1 ס"מ עומק), שסודרו בשורה שכיוונה הכללי צפון–דרום — ככל הנראה שריד של סדרת מוטות שהשתייכו למתקן כלשהו. תעלה רדודה דמוית ר' נחצבה אל תוך החלק המערבי של ריצוף האבן שרדה אולי ממתקן נוסף. דומה כי שני המתקנים הוקמו בתקופה העות'מאנית, כשהמקום שימש בית כלא, אך הם הוסרו מאוחר יותר.

החפירה (כ-9 מ"ר) התמקדה בחלק המזרחי של החדר, שם הוחלפו לוחות הנארי במרצפות סולטני קטנות יותר, אולי במהלך התקופה העות'מאנית המאוחרת. מתחת למרצפות נמצאה תשתית עשויה שכבה של בטון עתיק (L4; כ-0.15–0.20 מ' עובי) מעורב באבנים קטנות. הבטון הונח מעל מילוי (L10) של אבנים גדולות. תשתית 4 ומילוי 10 ניגשו לקיר (W3; איור 5), שחצה את החדר בציר צפון–דרום.
קיר 3, שבמקור כוסה בריצוף 1, היה אחד מסדרה של קירות יסוד שתמכו במבנה מן התקופה הממלוכית. אלה כללו קיר איתן (W6), שנמשך מתחת לקיר הצפוני של החדר, וקיר מקביל דומה (W11), הנמשך מתחת לקיר הדרומי של החדר; קיר 11 הוא חלק מן הקיר החיצוני של המתחם. קיר 3 כולל נדבך תחתון עשוי אבנים שטוחות ומוארכות, שהונחו כראשים בבנייה נמוכה דמוית קשת (איור 6) על גבי קיר יסוד נוסף (W7; איור 7). כדי להבין את תפקידו של קיר 3, הוסר חלק מן הטיח המודרני שציפה את הקירות בחדר (איור 8). מאחר שלא נמצאה כל עדות לקיר שנישא על גבי קיר 3 וחצה את החדר בציר צפון–דרום, נראה כי לשיטת הבנייה יוצאת הדופן של קיר 3 ושל היסוד שלו (W7) היה תפקיד אחר. סביר להניח שקירות אלה נועדו לשמש משקל-נגד לקירות היסוד האיתנים שנמשכו במאונך להם — קירות 6 ו-11 — וכך לסייע בפיזור משקלו של מבנה העל. בבור בדיקה (1.0 × 1.5 מ', 2.5–3.0 מ' עומק) התברר כי שלושת קירות היסוד (W11, W6 ו-W3/W7) מעמיקים אל תוך מילוי עבה מכוון (L9), שהונח בעת הקמת המבנה ומורכב מעפר חום כהה אחיד, המכיל כמות קטנה של אבני גוויל בינוניות ושברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית.
 
בבדיקה הארכיאולוגית שנערכה בעקבות דוח על פגיעה בעתיקות בחדר הצמוד למבנה ממערב, התברר כי שרידים קדומים נחשפו בעקבות הסרת הריצוף המקורי של לוחות האבן בחדר. השרידים כללו את קצהו של קיר היסוד הדרומי בחדר זה וקיר נוסף שנבנה מאבנים גדולות למדי, אולי חלק ממערכת ניקוז (איור 9). בשל השטח המצומצם שנחשף ובהיעדר ממצא קטן במילוי שהופרע, אי אפשר היה לתארך את הקירות. עם זאת, הבדיקה הבהירה כי החדר שנבדק אינו חלק ממתחם א-רבאט אל-מנצורי, אלא חלק ממבנה הצמוד לו ממערב.
 
ממצאי החפירה תורמים להבנת התפתחותן של שיטות בנייה בימי הביניים, ואף יותר מכך — לשחזור התמונה המורכבת של הפעילות האדריכלית בירושלים הממלוכית. השרידים שנחשפו בחפירה — קירות היסוד העמוקים, קיר 3 הבנוי כקשת והמילוי העבה  — הם חלק ממפעלי הבנייה המרשימים של השליטים הממלוכים ששינוי את פני העיר בתקופה זו: עמק הטירופיאון (אל-וואד) מולא כדי לאפשר הקמה במישור של מבני הציבור שבהמשך היו לחלק מן הרובע המוסלמי.