תקופת הברזל 2– התקופה ההלניסטית

בשלוחה המשתפלת מערבה נחשפו בחלקם שרידי מבנה מלבני (19 × 18 מ' מידות משוערות) שהוקם כנראה בסוף המאה הח' לפסה"נ. נחשפו שלושה מקירותיו החיצוניים; קיר הסוגר את פאתו המזרחית לא אותר. קירות המבנה נבנו אבני גוויל קטנות ובינוניות שהושתתו על גבי הסלע הטבעי (כ-1.3 מ' גובה השתמרות). אל הקירות נסמכו חדרים אחדים, מהם נחפר חדר בצפון-מערב המבנה, שבו נחשפו מפלסי חיים משלהי תקופת הברזל. בין היתר נמצאו שברים של פערורים רבים, האופייניים למאות הח'–הז' לפסה"נ, הקשורים אולי למאגר המים.

במרכז המבנה נחשף הפתח הראשי של מאגר מים תת-קרקעי שנחצב בקפידה (19 מ' אורך, 4 מ' גובה לפחות בחלקו הפנימי, נפח של כ-200 מ"ק לפחות; איורים 8–10). מהפתח הובילו שמונה מדרגות (החפירה בתוך המאגר לא הושלמה וסביר שיש מדרגות נוספות) בשיפוע חד ההולך ומתרחב (2.5–3.0 מ' רוחב מרבי). המאגר טויח בטיח אפור עבה, יוצא דופן באיכותו, עד לתקרה. נראה כי ראשיתו של מאגר המים בסדק קארסטי אליו השכילו הקדמונים לחצוב פיר אנכי שפתחו נמצא כ-11 מ' ממזרח לפתח הכניסה הראשי. לאחר מכן הרחיבו את הסדק ויצרו מסדרון חצוב, צר וארוך. צורה זו אינה מקרית ונועדה להפחית את סכנת הקריסה של תקרת המאגר (ע' פרומקין, מידע בעל פה). לאורך קירות המאגר ניתן להבחין בדמויות אדם (0.15–0.30 מ' גובה; איור 10), שנחרתו בטיח בסגנון סכמטי ומשמעותן לא התבררה. זוהו שבע דמויות שידיהן מונפות לרוב באוויר וחלקן מחזיקות חפץ כלשהו; בשלב זה לא ניתן לתארכן.

מאוחר יותר, ככל הנראה במאה הז' לפסה"נ, המבנה הורחב באופן ניכר צפונה ומזרחה. נחשפו שרידי מתחם רבוע (45 × 45 מ') ובו ארבעה קירות איתנים (כ-1.5 מ' רוחב; 2 מ' גובה השתמרות מרבי) וחצר פתוחה במרכזו. הקירות, אשר הושתתו על גבי סלע האם, בנויים משתי שורות של אבנים בינוניות וגדולות וביניהן מילוי של אבנים קטנות. הקיר המזרחי של המתחם נחשף לכל אורכו ואילו הקירות הצפוני והדרומי, נחשפו רק בחלקם. בקיר הדרומי נמצא פתח שהוליך אל החצר המרכזית וייתכן שפתח נוסף היה בקיר הצפוני. צמוד לקירות המערבי והדרומי נבנו שורות של חדרים קטנים, ששימשו אולי מחסנים (איור 11).

בראשית התקופה הפרסית בוטלו החדרים שלאורך הקיר המערבי ומולאו באדמה ובאבני שדה. על גבי חדרים אלה ואולי גם בצדם, הוקמו חדרים אחדים, שקירותיהם השתמשו במידת האפשר בקירות משלב הבנייה הקודם, אך נחשפו גם נדבכי יסוד שהונחו על גבי אדמת מילוי. בין קירות החדרים נחשפה מעין תשתית של אבנים קטנות. האתר ננטש ככל הנראה כבר בתקופה הפרסית או בראשית התקופה ההלניסטית. מעט חרסים וכמה מטבעות מהתקופה ההלניסטית מעידים כי בזמן זה היה האתר מיושב, ככל הנראה, באופן ארעי בלבד.

ממערב למתחם הרבוע נבנתהחצר רחבה. במורד השלוחה מערבה, על מדרגת סלע טבעי, נחשפו שרידי קיר רחב שהתעקל דרומה ויצר מעין חצר תחתונה. בחתך שנחפר לאורכה של החצר נמצא כי לא נבנו בתוכה חדרים, ומכאן ייתכן ששימשה מכלאה לבעלי חיים, אם כי הקיר הסוגר בצדה הדרומי של החצר לא אותר. עוד נחשף בחפירה מכלול חדרים (8.0 × 22.5 מ') צמוד לקיר הדרומי של המבנה הרבוע. המכלול נבנה מאבני שדה שחלקן מהוקצעות וכלל חדרים אחדים, שמתוכם נחפרו שני החדרים המזרחיים. חלקו המערבי של המכלול נפגע עם בנייתו של כבשן סיד (להלן) ובחלקו המזרחי, היה סלע האם גבוה במיוחד ולא נמצאה סטרטיגרפיה ברורה. לא ניתן לתארך בוודאות את מועד בנייתם של החצר המערבית ושל מכלול החדרים הדרומי. ניתן להציע בזהירות כי אלה הוקמו בשלהי תקופת הברזל או בתקופה הפרסית, ובכל מקרה הם מאוחרים למבנה הרבוע המרכזי.

 
התקופות הרומית והביזנטית

בתקופה הרומית הוכשר שטח החצר התחתונה והגיא שממערב לה לגידולים חקלאיים, בסיקול אבנים וכחלק מבנייה של מדרגות חקלאיות באזור כולו.שברי כלי חרס מעטים מהתקופה הביזנטית מעידים כי הנוכחות באתר בתקופה זו הייתה ארעית. על דופנות המאגר נמצאו חרותות של צלבים אחדים, שאפשר לתארכם בזהירות לתקופה הביזנטית. מכאן, שייתכן כי גם דמויות האדם שבמאגר המים (לעיל) נחרתו בתקופה זו.

 
התקופה העות'מאנית

על פי ממצא כלי החרס נראה כי האתר היה נטוש עד לתקופה העות'מאנית. בחלקו המערבי של מכלול החדרים הדרומי נבנה כבשן סיד (9.4 מ' קוטר חיצוני בחלקו העליון, 3.8 מ' קוטר פנימי) שקירות המבנה הקדום יותר שימשו אותו. כבשנים דומים תוארכו לתקופות הממלוכית–עות'מאנית, והם נבנו לרוב בפינות מבנים חרבים, אך גם בשטחים פתוחים (שדמן 2014Haddad et al. 2015). דופנותיו של מאגר המים טויחו, ככל הנראה בתקופה זו, בטיח בגוון בהיר באיכות ירודה, שהשתמר בכמה מוקדים. על גבי טיח זה נמצאו כתובות אחדות בערבית. סמוך למאגר המים נמצאו כמה שברי פכים ומקטרת מהתקופה העות'מאנית. נראה כי בתקופה זו לא הייתה התיישבות קבע באתר, ועיקר הפעילות בו קשורה לכבשן הסיד.

 

האתר בח'לת א-סחריג' שייך לתופעה יישובית שראשיתה במחצית השנייה של המאה הח' לפסה"נ, ככל הנראה לאחר מסעות הכיבוש האשוריים באזור. בסקרים הארכיאולוגיים (פינקלשטיין תשמ"א; כוכבי ובית אריה תשנ"ד; גופנא ובית אריה תשנ"ז), ובחפירות (ייבין ואדלשטיין תש"ל; שפטלוביץ ואורן תשנ"ז; אורן ושפטלוביץ תשנ"ח; שדמן 2014; תשע"ז; שדמן, טנדלר ומרכוס תשע"ה; שדמן 2019), נאספו נתונים על כ-40 אתרים כפריים, רובם מבנים מכונסים, אשר הוקמו בעיקר ברצועה צרה בשוליו הדרומיים-מערביים של השומרון, בין תל אפק לתל חדיד. מבנים אלה שימשו לרוב בתי חווה והם נוסדו ככל הנראה בחסות האימפריה הניאו-אשורית שהשתלטה על אזור זה, סמוך לדרך הבין-לאומית ובגבולה הדרומי של האימפריה. ייתכן כי בין תושבי בתי החווה היו גולים שיושבו באזור על ידי מלכי אשור ומקומיים שהיו חלק משארית הפליטה ששרדה את הכיבוש האשורי (Na’aman 1993; Na’aman and Zadok 2000; Faust 2006; Aster and Faust 2015).

האתר בח'לת א-סחריג', כמו מרבית בתי החווה, היה מיושב ככל הנראה ברציפות עד התקופה הפרסית, כפי שמעידים למעלה מ-80% מכלי החרס המזוהים שנמצאו בחפירה, שתוארכו לתקופת הברזל 2 ולתקופה הפרסית. מאגר המים הייחודי, שנחצב לדעתנו כבר בסוף המאה הח' לפסה"נ, והמשיך בקיומו לאורך כל התקופות, היה ככל הנראה הסיבה העיקרית לפעילות אנושית ארעית באתר במשך השנים. מאגר דומה לא התגלה בבתי החווה שנחפרו ונסקרו בסביבה. באתר התגלו גם שברי כלי חרס אחדים וחותם בסגנון אשורי, שכמותם לא נחשפו בבתי החווה הסמוכים. לאור זאת, ניתן לשער כי ראשיתו של האתר בח'לת א-סחריג' לא היה בית חווה טיפוסי, ושימש אולי מבנה מנהלי מקומי או תחנת דרכים. ייתכן שבשלב מאוחר הפך האתר לחלק ממערך בתי החווה שהיו פרוסים בשוליו הדרומיים-מערביים של השומרון.