שכבה IV (התקופה הביזנטית). נחשפו שרידי בנייה, והובחנו בהם שני שלבים. לשלב הקדום יוחס קיר איתן (W320; כ-3 מ' ויותר אורך חשיפה; איור 2), שנבנה בציר צפון-מזרח–דרום-מערב מאבני שדה בינוניות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה לבן שמעורבים בו צדפים. שני קצוות הקיר טרם התגלו. הקיר הושתת על יסוד, שנבנה מאבני שדה קטנות; תחתיתו טרם נחשפה. קיר זה היה מכוסה בערמה של שברי כלי חרס, ובהם כמות רבה של קנקני עזה. ממערב לקיר 320 ובמפלס דומה התגלו ראשי אבנים (לא מופיעים באיור 2), אולי שרידי קיר נוסף השייך לאותו מבנה; מעל ראשי אבנים אלה נבנה כבשן (L353, להלן).

לשלב המאוחר יוחסו שרידי מבנה, הכולל שני חדרים, צפוני ודרומי (איור 3). המבנה נבנה במפלס גבוה מזה של הקירות מהשלב הקדום. קירות המבנה (0.5 מ' רוחב) נבנו משני פנים, האחד כולל שורה של אבנים גדולות, מהוקצעות למחצה, והאחר כולל אבני שדה קטנות; הם השתמרו לגובה של נדבך אחד. יסודות הקירות נבנו מאבני שדה קטנות. בחדר הדרומי התגלו שרידי רצפת אבן (אבן חוף). מעל רצפת האבן נמצאה אדמה אדומה, השונה מאדמת החמרה הטבעית באתר, אולי חומר גלם כלשהו. הקיר המערבי של המבנה נשדד או בוטל בעת בניית כבשן מאוחר (L305, להלן). לא ברור אם השימוש בכל המבנה פסק עם בניית הכבשנים, או שחלק מהמבנה המשיך לשמש גם בתקופה האסלאמית הקדומה. עוד יוחסו לשלב המאוחר בשכבה שני קירות, שנחשפו ממזרח למבנה. מפלס הקירות ובנייתם דומים לאלה של קירות המבנה, אך לא נחשף קשר ביניהם.
 
שכבה III (התקופה האסלאמית הקדומה). נחשפו שלושה כבשני יוצר (L353 ,L305 ,L293; ר' איור 2), המתוארכים לתקופה האומיית. הכבשנים כללו במקור תא בערה חפור באדמה, מעליו תא לצריפת הכלים שקורה בכיפה וביניהם משטח להנחת הכלים ובו חורים למעבר החום. המשטחים להנחת הכלים נבנו לרוב בגובה פני השטח. כל חלקי הכבשנים נבנו ודופנו מלבני בוץ, שחלקן החיצוני נחשף לחום ולכן נצרף היטב במהלך השרפה. כבשנים 293 ו-353 נחפרו עד תום, ואילו כבשן 305 נחפר רק בחלקו. בשטח החפירה זוהו שלושה כבשנים נוספים שלא נחפרו כלל; האחד (L303) נמצא בין כבשן 293 לכבשן 353 (ר' איור 2) והשניים האחרים נמצאים בצפון החפירה. סביר להניח כי לתאי הבערה של כבשנים 293, 353 ו-303 הייתה גישה מאותו אזור שטרם נחפר. כבשנים נוספים מהתקופה האומיית נחשפו בחפירה ממערב לתל יבנה (הרשאה מס' 5612-A).
כבשן 293 (2.0 × 2.5 מ'; איור 4) השתמר טוב מהאחרים. זהו כבשן סגלגל, והשתמרו בו תא הבערה ומעליו המשטח להנחת הכלים; משטח הכלים השתמר בעיקר בחלקו המערבי של הכבשן. פתח תא הבערה נקבע בצדו המערבי. בתא הבערה נחפרה תעלה (0.6 מ' רוחב, 2 מ' עומק) להנחת חומר הבערה. מעל התעלה נבנו שלושה זוגות של אומנות היוצרות קשתות, שתמכו את המשטח להנחת הכלים. במשטח זה יש חורים שדרכם עבר חום מתא הבערה אל התא לצריפת הכלים; החורים ממוקמים מעל המרווחים שבין האומנות. בתא הבערה ובכל מקום בכבשן שבו נחשפו לבני הבוץ לחום הן נצרפו, התקשו וצבען הפך לבן, בעוד שפנים הלבנה נשאר אדום ופריך. לאחר שהכבשן יצא מכלל שימוש הושלכה לתוכו פסולת ייצור, הכוללת עפר שרוף ושברי כלי חרס, ובהם בעיקר שברי סירי בישול. מאוחר יותר בתקופה האסלאמית הקדומה הוסב הכבשן לשמש בור אשפה.
בנייתו ומידותיו של כבשן 353 דומות לאלה של כבשן 293, אם כי השתמר בו רק תא הבערה. פתח תא הבערה של כבשן 353 נקבע בצדו המזרחי, מול פתחו של כבשן 293. גם לתוך כבשן זה הושלכה פסולת ייצור, הכוללת עפר שרוף ושברי כלי חרס, ובהם בעיקר שברים של קנקני שק המתוארכים לתקופה האומיית. מאוחר יותר בתקופה האסלאמית הקדומה הוסב גם כבשן זה לשמש בור אשפה.
כבשן 305 שנחפר רק בחלקו הוא כבשן עגול (כ-2 מ' קוטר). הוא חתך את הקיר המערבי של המבנה מהשלב המאוחר בתקופה הביזנטית (שכבה IV). תא הבערה נחשף רק בחלקו, והתגלו בו שרידי קשת נפולה, שנבנתה מלבני בוץ; ייתכן שזוהי קשת שיצרו שתי אומנות לתמיכת המשטח להנחת הכלים. בחלקו הצפוני-מערבי של הכבשן השתמר חלק מהמשטח להנחת הכלים, ובו שני חורים עגולים וקטנים (0.15 מ' קוטר), שדרכם עבר חום מתא הבערה לתא הצריפה. גובה המשטח נמוך כדי 0.5 מ' מגובה משטחי הכלים בשני הכבשנים האחרים, ועל כן ייתכן כי מפלס החיים כאן היה נמוך יותר. חלק מהכיפה שקירתה את תא הצריפה השתמר; היא נבנתה מלבני בוץ. חלקו העליון של הכבשן היה מלא במפולות של לבנים, שמקורן כנראה בהתמוטטות הכיפה. צבען של לבני הבוץ בכבשן זה אדומות יותר מצבען של הלבנים בשני הכבשנים האחרים, אולי בגלל שהוא שימש לצריפת כלים עדינים והטמפרטורה של השרפה הייתה גבוהה יותר. נראה שגם כבשן זה שימש בור אשפה לאחר שהוא יצא משימוש.
 
שכבה II (התקופה הצלבנית?). בשטח החפירה זוהו שישה קברי שוחה, שרק אחד מהם נחפר. בחפירת הקבר התגלה שלד של אדם כבן 30 בארטיקולציה, שהונח על גבו בכיוון מזרח–מערב וידיו הונחו על האגן. בקבר לא התגלה כל ממצא. על פי תנוחת הנקבר זוהי לא קבורה מוסלמית. ליד הקבר נחשף קיר; לא ברור האם קיר זה קשור לקבר או שהוא קיר קדום שהופרע בעת כריית הקבר. הקברים נמצאים בין השכבות מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה לבין שכבה I המאוחרת ביותר בשטח, ולכן ייתכן שזמנם בתקופה הצלבנית. בתקופה הצלבנית שכן ביבנה יישוב והתקיימו בסביבה כמה קרבות. על מנת לאשש השערה זו יש לחפור את האזור באופן מסודר.
 
שכבה I (התקופה העות'מאנית). נחשפו שרידי מבנה, שנבנה בכיוון כללי מזרח–מערב והובחנו בו לפחות שני שלבי בנייה (איור 5). לשלב הקדום יוחסו שני חדרים (1, 2), שיסודותיהם נבנו מאבני שדה בינוניות וקטנות מכורכר והשתמרו ברובם לגובה של נדבך אחד. לשלב המאוחר יוחסו שני חדרים אחרים (3, 4), שנבנו במקביל לחדרים 1 ו-2 מצפון. חדר 3 נבנה מאבני גזית מטויחות בשימוש משני; הטיח שעל האבנים צהבהב, וזמנו כנראה בתקופה העות'מאנית. חדר 4 נבנה מאבני שדה קטנות. שיטות הבנייה השונות של שני חדרים אלה מעידות כנראה כי הבונים השתמשו בחומרי בנייה שהיו בנמצא, בין שאלה אבני שדה ובין שאלה אבנים שפורקו ממבנה סמוך. בסביבת המבנה נמצאו חרסים, שהמאוחרים שבהם מתוארכים לתקופה העות'מאנית.
המבנה חתם את שכבת הכבשנים מהתקופה האסלאמית הקדומה. לא ברור האם בוני המבנה הכירו את הכבשנים, אך ברור כי את שרידי הבנייה מהתקופה הביזנטית (שכבה IV) הם לא הכירו, שכן מתחת לקיר הדרומי של המבנה משכבה I נחשפה שכבה עבה של אדמה (כ-0.5 מ' עובי), שהצטברה מעל הקיר הצפוני של המבנה מהתקופה הביזנטית (איור 6).
 
השרידים הקדומים ביותר בחפירה מתוארכים לתקופה הביזנטית. בשלב זה לא ברור האם המבנים מהתקופה הביזנטית המשיכו לשמש בתקופה האומיית והיו חלק מתעשיית כלי החרס באתר. בחפירה שנערכה בעבר מצפון לחפירה הנוכחית נחשפו שרידי מבנים לרבות פסיפסים מהתקופה הביזנטית וכן מכלול גדול של כבשני יוצר שנחרב אולי לפי החופר ברעידת אדמה בשנת 659 לסה"נ (ינאי תשע"ג; ינאי 2014). ייתכן כי שרידי הבנייה מהתקופה הביזנטית שנחשפו בחפירה הנוכחית ובחפירה שמצפון-מערב לה הם חלק מאותו מכלול בנייה. אפשר גם שהכבשנים שהתגלו בחפירה הם חלק מאזור תעשייה חדש, שנבנה לאחר רעידת האדמה והוזז מעט לדרום-מזרח. המבנה משכבה I חתם את שכבת הכבשנים, ונראה שזמנו התקופה העות'מאנית.