נפתחו ארבעה ריבועי חפירה לאורך רחוב השער החדש (איורים 2–4), בשטחים שנפגעו בחלקם מתשתיות ומבנייה בימינו. שלושת הריבועים הצפוניים צמודים זה לזה ואילו הריבוע הדרומי מרוחק כ-2.5 מ' מדרום להם; הריבוע הדרומי נחפר חלקית. נחשפו שרידי קירות מהתקופה הצלבנית (שכבה 2) ושרידי מבנה איתן מהתקופה הממלוכית (שכבה 1). הקירות שהתגלו בחפירה השתמרו ברובם לגובה של 1.5–3.5 מ'. בחלקה הדרומי של החפירה נשפך בימינו בטון בעת עבודות תשתית ובנייה; בכמה מקומות התגלו מתחת לבטון שרידים קדומים. בחפירה התגלה ממצא כלי חרס וכלי זכוכית (ר' נספח) מהתקופה הממלוכית.

 

שכבה 2 — התקופה הצלבנית

במרכז שטח החפירה נחשף חלק מקיר (128W; 5 מ' אורך חשיפה, 3.44 מ' גובה השתמרות מרבי; איור 5), שנבנה בכיוון כללי מזרח–מערב מאבני גזית גדולות שסותתו בקפידה. ביסוד הקיר התגלה נדבך של אבנים גדולות שסותתו ברישול. הקיר נמשך למזרח אל מחוץ לשטח החפירה. הפן הצפוני של הקיר השתמר היטב לגובה מרבי של שבעה נדבכים. שלושת הנדבכים העליונים של הקיר ניכרים מעל הרחוב של ימינו, ואילו ארבעת הנדבכים התחתונים נמצאים מתחת לו. הפן הדרומי של הקיר לא התגלה, ועל כן רוחבו לא ידוע. על אבני הקיר ניכרים סימני סיתות של קווים אלכסוניים צפופים, האופייניים לתקופה הצלבנית. נחשף קטע מהקצה המערבי של הקיר (1.25 מ' אורך, 0.84 מ' גובה השתמרות), שנפגע בפן הדרומי מתשתיות בימינו. בפינה הצפונית-מערבית של הקיר סותת באבני הגזית הבונות את הקיר עמודון אחוז (0.12 מ' קוטר; איור 6), האופייני גם הוא לתקופה הצלבנית.

מדרום לקיר 128 התגלו שרידים של תלכיד אבנים וטיט (135L), השייכים כנראה לליבה של קיר, אולי חלק מקיר 128. על שרידים אלה נשפך בימינו בטון בעת הקמת תשתיות של ביוב וחשמל. מדרום ללוקוס 135 התגלו שתי אבנים גדולות מקיר נוסף (138W; 1.8 מ' אורך), שסותתו בסיתות שוליים גס, האופייני גם הוא לתקופה הצלבנית. ממזרח לקיר 138 נשפך בימינו בטון (124L).

 

שכבה 1 — התקופה הממלוכית

נחשפו שרידים של מבנה איתן בן שתי קומות, הכוללים שישה חדרים (1–6) ואולי אף חדר נוסף בחלק הדרומי של החפירה שנפגע מבנייה ותשתיות בימינו. חדרי המבנה סדורים בטור בכיוון כללי צפון–דרום. נראה כי שני הקירות מהשכבה הקדומה שולבו במבנה זה. קירות המבנה רחבים, והם נבנו ברובם משתי שורות של אבנים בינוניות שסותתו ברישול וביניהן ליבה של אדמה אפורה ואבני שדה בינוניות וקטנות. הקירות טויחו בשכבה דקה (1.5 ס"מ עובי) של טיח לבן דק גרגר. רצפות החדרים עשויות מטיח לבן דומה. נראה כי כל חדרי המבנה קורו בקמרונות. ברוב החדרים לא התגלו כל ארבעת הקירות התוחמים. המבנה תוארך על סמך חרסים שהתגלו מתחת לרצפות החדרים.

 

חדר 1. בקצה הצפוני של החפירה נחשף קטע מחדר (112L; איור 7), הכולל את הקירות התוחמים הדרומי (120W) והמזרחי (125W) היוצרים פינה. נראה כי הקירות הצפוני והמערבי של החדר נמצאים מחוץ לגבולות החפירה. בפינת קירות החדר התגלתה אומנה אחוזה, אך חפירתה לא הסתיימה. שני הקירות טויחו בטיח הלבן האופייני למבנה.

 

חדר 2. מדרום לחדר 1 נחשף חדר נרחב (111L; 3.2 מ' אורך; איור 7), הכולל את הקירות התוחמים הצפוני (120W), הדרומי (127W) והמזרחי (125W). רצפת המבנה עשויה משכבה עבה של טיח לבן (111L; 7 ס"מ עובי; איור 8), הדומה לטיח שעל קירות המבנה. בפן המערבי של קיר 125 שולב דרגש בנוי (4.25 מ' אורך, 0.85 מ' רוחב), הגבוה כדי 0.75 מ' מעל מפלס הרצפה. מתחת לדרגש נבנו ארבע גומחות קמורות (0.4–0.6 מ' רוחב). אפשר שהדרגש שימש לשינה והגומחות שמתחתיו שימשו לאחסון, ואם כך הרי שייתכן כי המבנה שימש אכסנייה. בפינה הדרומית-מזרחית של החדר התגלתה אומנה אחוזה בקירות. על הטיח המכסה את הפן הדרומי של קיר 120, צמוד לפינה הצפונית-מזרחית של החדר, התגלתה חרותת של סירה (איור 9; ר' תיאורה להלן). בחפירת בור בדיקה בפינה הצפונית-מזרחית של החדר (121L; 0.5 מ"ר), מתחת לרצפת הטיח של החדר, נמצאו חרסים מהתקופה הממלוכית, ובהם שני שברי גוף של פכים, שעוטרו בפסים בצבע אדום כהה, היוצרים דגמים הנדסיים (להלן, איור 6:11, 7), והמתוארכים למאות הי"ג–הי"ד לסה"נ.

 

חדר 3. מדרום לחדר 2 נחשף חדר קטן (115L; 1.7 מ' אורך, כ-2.5 מ' רוחב משוער), שממנו התגלו הקירות התוחמים הצפוני (127W), הדרומי (132W) והמזרחי (125W). מקיר 125 המזרחי התגלה רק הפן המערבי, הפנימי; רוב רוחבו של הקיר נמצא מחוץ לשטח החפירה. הקיר התוחם המערבי של החדר לא השתמר, אך על סמך מפולות אבנים נראה כי היה זה המשכו של הקיר (134W) שתוחם ממערב את חדרים 4 ו-5. בקיר המזרחי של החדר התגלה פתח, שהוביל כנראה אל חדר נוסף ממזרח. תקרת הקמרון בחדר קרסה. החפירה בחדר לא העמיקה עד למפלס הרצפה.

 

חדרים 4 ו-5. מדרום לחדר 3 נחשפו שני חדרים, זהים בגודלם, שנבנו זה מעל זה בשתי קומות (103L, 116L; 1.0 × 5.0 מ'). חדר 4 (116L) נמצא בקומה התחתונה, ואילו חדר 5 (103L) נבנה הישר מעליו בקומה העליונה. התגלו כל ארבעת הקירות התוחמים של החדרים (128W, 132W, 134W, 136W). קיר 128 הוא קיר הגזית שהמשיך לשמש משכבה 2; הוא טויח בטיח לבן בדומה לקירות שנבנו בשכבה 1. מקירות 134 ו-136 נחשף רק הפן הפנימי; הם ניגשים אל קיר 128 מצפון. בחדר 4 שבקומה התחתונה נחשפה רצפה שנבנתה מלוחות אבן; היא ניגשת אל הקירות הצפוני, המזרחי והמערבי של החדר. קירות 134 ו-136 נשאו את תקרת הקימרון של הקומה הראשונה, שנבנתה מתלכיד של אבנים בינוניות, אבני שדה וחומר מליטה אפור ובו גושי פחם. מעל הקמרון נחשפו קטעים מרצפת הקומה העליונה (חדר 5) העשויה מטיח לבן; היא ניגשה אל קיר 128 ונחתכה במערב על ידי צינורות תשתית בני ימינו.

 

חדר 6. צמוד לחדרים 4 ו-5 ממערב נחשף חלק מחדר (108L), שנחפר חלקית; נראה כי מתחתיו היה בנוי חדר נוסף (123L; נחפר חלקית), ובדומה לחדרים 4 ו-5 גם כאן היו שתי קומות. מחדר 108 השתמרו הקירות התוחמים הדרומי (128W), המזרחי (134W) והמערבי (126W); הקיר הצפוני לא השתמר. קיר 126 נחפר רק בחלקו העליון. בחדר התגלו שרידים של רצפת טיח, הניגשת ממזרח אל קיר 126.

 

השרידים בחלקה הדרומי של החפירה (איור 10). בחלק הדרומי של קיר 128, סמוך למחיצה המזרחית של החפירה, הותקנה גומחה (133L; 0.9 × 0.9 מ', 1.78 מ' גובה; איור 10) בתוך ליבת קיר הגזית. תקרת הגומחה קמורה ורצפתה עשויה מטיח לבן. קירות הגומחה טויחו בטיח לבן, האופייני לקירות משכבה 1. על הטיח בקירות חרותים קווים אלכסוניים בדגם אידרה, שנועדו כנראה לספק אחיזה טובה של שכבת טיח נוספת, עדינה יותר, אך זו לא השתמרה. ממערב לגומחה נחשפו שתי אבנים בינוניות, השייכות אולי לפן הדרומי של קיר 128. אל שתי אבנים אלה ניגש מדרום קיר נוסף (129W), שנבנה גם הוא מאבנים בינוניות. אזור זה נפגע מתשתיות וצינורות בימינו. אפשר שמדרום לגומחה השתרע חדר נוסף, השייך למבנה משכבה 1, ובו שולב קיר 138 משכבה 2. בריבוע הדרומי ביותר בחפירה התגלה דבש של אבנים בינוניות (104L) מתחת לבטון שנוצק בימינו; נראה כי דבש זה שייך לליבה של קיר שלא השתמר.

 

חרותת הסירה

חרותת הסירה (איור 9) התגלתה על הטיח הלבן המכסה את הפן הדרומי של קיר 120 בחדר 2. אורך הסירה מהחרטום עד לירכתיים 31 ס"מ, וגובהה מקצה התורן ועד לתחתית הסירה 36 ס"מ. שני קווים אלכסוניים היוצאים מראש התורן הם כנראה מוטות או חבלים לתמיכת התורן (יתרים/וונטות). חריתת קווי התורן והיתרים עמוקה וברורה יותר מחריתת יתר הקווים של הסירה. בין היתרים לתורן נחרתו כמה קווים מקבילים, המייצגים כנראה מפרש, שנתפר מפיסות בד מלבניות, שאפשרו למפרש להתנפח ברוח באופן האופטימלי להפלגה. סביר להניח שהאמן תיאר סירה השטה ברוח קדמית, ולה מפרש מרובע המתבדר ברוח. את הסירה חוצים באלכסון קווים ארוכים, כנראה משוטי ההגה או חבלי עגינה. נראה כי החרותת מתארת סירת מפרש חד-תרנית, השטה במעלה הרוח (רוח קדמית), וזו מנפנפת את המפרש ומשנה את צורתו.

תיאור דומה של מפרש משולש בפרספקטיבה בסירה השטה מול הרוח, ובה מיתרי המפרש מתבדרים ברוח, נמצא בפרט ברצפת פסיפס בכנסיית סטפנוס מהתקופה הביזנטית באום א-רצאץ (Talgam 2014:388, Fig. 471, למטה במרכז). מבחינה סגנונית וטיפולוגית, למרות הפער הכרונולוגי, דומה החרותת מהחפירה גם לחרותת שהתגלתה בבית הקברות בבית שערים המתוארכת לתקופה הרומית (בן-אלי תשכ"ט–תשל"א:89, חרותת לוח XVII:2). נראה ששיטת החריתה והחומר הם הגורמים לדמיון בין שתי חרותות אלה. בחרותת מבית שערים תוארו משוטי הגה ומפרש, כנראה מפרש חלוץ פתוח שחובר לחרטום הסירה. גם בחרותת מבית שערים חריתת קווי התורן והיתרים (הוונטות) עמוקה ועבה יותר מחריתת יתר קווי הסירה, וכתוצאה מכך קווי המתאר של פרטים אלה ברורים יותר.

 
הממצא הקרמי
אנה דה-וינסנס
 
בחפירת המבנה התגלו שברים של קערות, פכים, צפחת ונר, המתוארכים כולם לתקופה הממלוכית, וכן שבר קטן — קצה קנה — של מקטרת מן התקופה העות'מאנית. הקערות כוללות קערה מעוטרת בחלקה הפנימי בזיגוג ירוק בהיר ובחריתת קו (סגרפיטו; איור 1:11), המתוארכת למאות הי"ג–הט"ו לסה"נ (Avissar and Stern 2005:16, Fig. 6:1–4, Pl. V:1–3); קערה מעוטרת בזיגוג ירוק ובכתובת בערבית בתבליט (איור 2:11); שבר מעוטר בדגם הנדסי (איור 3:11), השייך לטיפוס של קערות ירושלמיות המתוארך לסוף המאה הי"ד לסה"נ (Avissar and Stern 2005:22–23, Pl. VIII:1, 2); שני שברים של שתי קערות מטיפוס Soft-Paste Ware הצבועות בשחור ובכחול מתחת לזיגוג שקוף חסר צבע (איור 4:11), שזמנן המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ (Avissar and Stern 2005:26, Pl. X); וקערה עשויה ביד הנושאת מירוק בצדה הפנימי (איור 5:11). שברי הפכים כוללים שני שברים מעוטרים: שבר צוואר העשוי מטין צהוב בהיר ומעוטר בפסים אדומים עבים ובדגם עדין, אף הוא בצבע אדום (איור 6:11); ושבר עשוי מטין צהבהב ומעוטר בדגם הנדסי בצבע אדום (איור 7:11). שני הפכים שייכים לקבוצה של כלים המכונה Handmade Geometric Painted Ware, שזמנה המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ (Avissar and Stern 2005:113–114, Fig. 47:4–7, Type II.4.4). שבר הצפחת מעוטר בדגם של פרחים קטנים בתבליט (איור 8:11), שדומים לו תוארכו בחמה למאות הי"ב–הי"ד לסה"נ (Avissar and Stern 2005:117–118, Fig. 49:4, Pl. XXXII:1, 3, Type II.4.5.2). שבר המקטרת (איור 9:11) שייך לטיפוס האופייני לתקופה העות'מאנית הקדומה (Vincenz 2011: Fig. 1:1). שבר הנר הא ידית של נר מטיפוס סנדל (איור 10:11), האופייני למאה הי"ג לסה"נ (Avissar and Stern 2005:126–128, Fig. 53:1).
 
דיון
בחפירה מתחת לכביש ברחוב השער החדש בעיר העתיקה בירושלים התגלו שרידים של שני קירות מהתקופה הצלבנית ושרידי מבנה איתן נרחב בן שתי קומות מהתקופה הממלוכית. תיארוך הקירות מהתקופה הצלבנית התבסס על שיטות הבנייה וסיתות האבנים. אחד הקירות בן התקופה (128W) נבנה בקפידה מאבי גזית גדולות, ובפינתו הצפונית-מערבית סותת עמודון אחוז. הבנייה האיכותית והסיתות העדין אופייניים לתקופה הצלבנית. חלקו העליון של העמודון לא השתמר, אך מהשוואה לעמודונים דומים נראה כי הוא נשא כותרת של אבקוס או אימפוסט, שנשאו קשתות. פרטים דומים מוכרים בבנייה הצלבנית מדלתות, חלונות, אומנות ופינות מבנה, ובהם לדוגמא מבנה הכניסה (פורטל) של כנסיית הקבר וקמרונות חדר הסעודה האחרונה בהר ציון. בשל השטח המצומצם שנחשף מקיר 128 קשה לקבוע בדיוק את שימושו האדריכלי של העמודון.

הקירות מהתקופה הצלבנית שולבו במבנה מהתקופה הממלוכית. באחד מחדרי המבנה התגלו דרגש ארוך ומתחתיו גומחות; אפשר כי הדרגש שימש משטח שינה והגומחות שמתחתיו שימשו תאי אחסון, ואלה מלמדים אולי כי המבנה שימש אכסנייה. על טיח הקיר הצפוני של חדר זה נחשפה חרותת של סירה. ידוע שבתקופה הממלוכית לא פסקה הצליינות לירושלים, וזו אף גדלה בזמנים שהיחסים הפוליטיים אפשרו זאת (שיין תשנ"ג), ועל כן נראה שעדיין היה ביקוש לאכסניות צליינים. ידוע שרבי החובלים הונציאניים והגנואזים נהגו להשתכן במנזר האחים הפרנציסקנים במאה הט"ו לסה"נ, וכי העול הכלכלי על המנזר הוביל להוצאת תקנה האוסרת על רבי החובלים להתארח במנזר זה (שיין תשנ"ג, ובמיוחד עמ' 154–155 והערה 50). ייתכן שהחרותת שהתגלתה בחפירה נעשתה על ידי אחד הצליינים או אפילו אחד מרבי המלחים ששהו באכסניה. ייתכן גם שהמבנה שימש בעבר בית החולים של מנזר לזרוס הקדוש הסמוך, שהמשיך לשמש אכסניה לעולי רגל גם בתקופה הממלוכית.

מפתה לזהות את הקטע שנחשף מקיר 128 עם פשפש לזרוס, המוזכר במקורות בני התקופה (פראוור תשנ"א:27, מפה 2; Boas 2001:28–29, 58). הקושי העיקרי עם זיהוי זה הוא ריחוקו של קיר 128 כדי 35 מ' מדרום-מזרח לביצור של המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ, החופף לחומת סולימאן בחלק זה של העיר. כמו כן, נהוג לזהות את פשפש לזרוס עם שרידי פתח שבנייתו אופיינית לתקופה הצלבנית, שהתגלה במאה הי"ט לסה"נ מתחת למגדל העות'מאני שממערב לשער החדש, במרחק 144 מ' מצפון-מערב לשטח החפירה (כיום בפינה הצפונית-מערבית של מנזר סנט סלבדור). פשפש נוסף מימי הביניים התגלה במרחק 57 מ' מדרום-מערב לחפירה, כיום מתחת לפינת החומה העות'מאנית וצמוד לקולג' דה פרייר (בהט תשנ"א:74, והערות 74, 75). קשה להניח כי היה פתח נוסף בחומת העיר סמוך כל כך לשני פתחים אלה. עם זאת, קרבתו של קיר 128 למגדל טנקרד מן המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ, שבו התגלו שני שלבי בנייה עיקריים, מלמדת אולי כי הקיר היה חלק ממבנה פנימי במכלול הביצורים בפינה הצפונית-מערבית של העיר, שכלל מגדל, חפיר, חומה קדמית וחומה אחורית. לדעתי ייתכן כי בנייתו האיכותית והמסוגננת של קיר 128, שמאפיינת פחות את האדריכלות הצבאית, יחד עם ריחוקו של הקיר מהביצור של המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ, מלמדים כי הקיר לא היה חלק ממערך הביצורים של העיר במאות אלה. אפשר לעומת זאת שקיר 128 היה חלק ממבנה ציבור, אולי כנסיית אברהם הקדוש או מנזר חריטון, שעל פי מפת קמבריי מן המאה הי"ב לסה"נ שכנו באזור זה (לוי תשנ"א:425–429). חפירות עתידיות במקום עשויות לסייע בפתרון הסוגייה.