בסקר ירושלים תועדו בהר הצופים מערות וחציבות רבות וכן מערות קבורה רבות מימי הבית השני (קלונר תשס"ב:106–127). בסקר נוסף שנערך מדרום לשכונת אל-עיסאוויה ולאורך כביש הר הצופים–מעלה אדומים תועדו מחדש האתרים שנסקרו בסקר ירושלים, וכן התגלו אתרים חדשים, ובהם מחצבות, מערות, מערות קבורה, ערמות אבנים מסוקלות, מערות קולומבריום, בורות מים וטרסות (אייריך-רוז 2010). בחפירות הצלה שנערכו בשנים 1999–2000 במדרונות הצפוניים והמזרחיים של רכס אוגוסטה ויקטוריה נחשפו מחצבה של אבני בנייה ומערה שבה בית מלאכה לכלי אבן מימי הבית השני (עמית, זליגמן וזילברבוד תשס"ב), וכן מנזר תאודורוס וקיריאקוס, ששימש גם אכסניה לעולי רגל נוצריים בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (עמית, זליגמן וזליברבוד תשס"א). מחצבות נוספות, סמוכות לשטח החפירה, תועדו במורדות המזרחיים של הר הצופים (ביליג 2011) ובשדרות צ'רצ'יל (הרשאה מס' 8536-A). באזור ואדי אבו ח'רוב, מצפון-מזרח לחפירה, נחפרה מערת קבורה מתקופת הברונזה התיכונה 2 (ויגמן וגולדנברג 2019).
בחפירה נפתחו כ-14 ריבועים (איורים 2–4), ונתגלו בהם ארבע מחצבות (1–4) ומתקן מלבני מטויח (122L). התגלה ממצא קרמי מועט, רובו שחוק, ועל כן זמן השימוש המקורי בשרידים אינו ידוע; במתקן המטויח התגלה שלב שימוש בן ימינו. המחצבות משתרעות באזור של סלע קירטון רך ופריך, ושיטת החציבה בתעלות ניתוק אופיינית למחצבות מדרגות ולמחצבות חצר (שיאון 2006). רוב האדמה שהצטברה במקום לאורך השנים פונתה על ידי הקבלן שביצע את עבודות החפירה כמעט עד הסלע לפני החפירה.
 
מחצבה 1 (100L–102L, 105L, 108L; 4.1 × 5.1 מ'; איורים 3: חתך 1–1; 5). במחצבה נתגלו סימני חציבה של אבנים (101L — 0.30 × 0.30 × 0.85 מ'; 102L, 105L — 0.28 × 0.45 × 0.80 מ'; 108L — 0.30 × 0.40 × 0.84 מ', 0.3 × 0.5 × 0.7 מ') ותעלות הניתוק שלהן (כ-0.13 מ' רוחב). ממזרח ללוקוס 102 נחשף שקע טבעי בסלע (112L; 1.70 × 3.86 מ'), שמתארו לא סדור. בתוך השקע נחשפה אדמת סחף חומה עם אבני שדה במגוון מידות ומעט חרסים שחוקים. בחלק הצפוני של המחצבה נחשף מקטע קטן של סלע טבעי (100L). מעל המחצבה הצטברה אדמת סחף חומה בהירה (102L) שמעורבים בה אבני שדה בינוניות וקטנות ומעט חרסים. בין החרסים נמצא שבר של קערת FBW קטנה ועמוקה מהתקופה הביזנטית (איור 1:6; סל 1003/1) מטיפוס 1f:4 (Magness 1993:197–198). קערות דומות התגלו בחפירות העופל (Fleitman and Mazar 2015:282, Fig. 158), בחפירות הרובע היהודי וליד הר הבית (להפניות מלאות, ר' Fleitman and Mazar 2015:236–237).
 
מחצבה 2 (104L, 109L–111L; 5.9 × 6.9 מ'; איורים 3: חתך 2–2; 7). בשל חציבת האבנים המוגברת במקום המחצבה נראית כמו חצר גדולה. בחלק הצפוני-מערבי זוהו סימני חציבה של אבן גדולה (0.14 × 0.50 × 0.80 מ') ושל אבן שחציבתה לא הושלמה (0.46 × 0.70 מ', 3 ס"מ רוחב תעלת הניתוק). בפינה המזרחית נחשפו אזורים רחבים יותר, שנחצבו בהם לפחות שתי אבנים גדולות (1.2 × 1.3 מ'). מעל המחצבה הצטברה אדמת סחף חומה בהירה שמעורבות בה אבנים בינוניות וקטנות.
סמוך למחצבה 2 ובשטח שבינה לבין מחצבה 3 נתגלה סלע ללא חציבות (113L, 114L, 117L, 120L, 121L). באזור זה נמצא שבר של קערה (איור 2:6; 113L; סל 1021) שלה מפתח רחב ומגרעת מתחת לשפה. לכלי זה לא נמצאו מקבילות.
  
מחצבה 3 (118L, 124L; איור 8). בחלקה הדרומי של המחצבה (118L; 1.28 × 5.00 מ') נתגלו שלוש מדרגות חציבה היורדות לכיוון מזרח (עליונה — 0.50 × 0.86 מ', 0.6 מ' גובה; אמצעית — 0.38 × 1.58 מ'; תחתונה — 0.7 × 3.2 מ', 0.38 מ' גובה); ניכר כי המדרגה האמצעית הוצרה מאוד בעת חציבת המדרגה התחתונה. בחלק הצפוני של המחצבה (124L; איור 3: חתך 3–3) נתגלו שלוש מדרגות חציבה נוספות; המדרגה העליונה מלבנית (0.7 × 1.1 מ'), המדרגה האמצעית דמוית ר (0.68 × 2.86 מ', 0.48 מ' גובה) והמדרגה התחתונה רבועה ושטוחה (1.28 × 1.70 מ', 0.38 מ' גובה).
 
מחצבה 4 (126L; 2.7 × 10.1 מ'; איורים 3: חתך 4–4; 9). גם במחצבה זו נתגלו סימני חציבה של אבנים מלבניות (0.3 × 0.4 × 0.9 מ') ורבועות (0.2 × 0.5 × 0.6 מ'), ואף אבן שחציבתה לא הושלמה (0.30 × 0.34 × 0.67 מ') לרבות תעלת הניתוק שלה. מעל המחצבה הצטברה אדמה חומה בהירה שמעורבים בה אבנים בינוניות וקטנות, מעט חרסים ושבר זכוכית של בקבוק תרופה (סל 1051) שיוצר במפעל ומתוארך לסוף התקופה העות'מאנית–ראשית ימי המנדט הבריטי.
 
המתקן המטויח (122L; איורים 3: חתך 5–5; 10) נחשף בשטח שבין מחצבות 2 ו-4. זהו בור מלבני חצוב בסלע (2.24 × 2.48 מ', 0.77 מ' עומק), שדופן בכמה שכבות של טיח הידראולי כהה (5 ס"מ עובי כל שכבה). בשלב מאוחר, כנראה בימינו, נבנה בתוך המתקן קיר (123W; 2.37 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב) מאבני בנייה מלבניות מגיר; הוא דופן בבטון. הקיר צמצם את גודל המתקן ויצר שני תאים רבועים (0.48 × 2.00 מ' גודל ממוצע). המתקן נחפר טרם החפירה כמעט עד לקרקעיתו בעזרת כלי מכני, ולכן בעת החפירה הידנית נחשפה בתוכו רק מעט אדמה ללא ממצאים מתארכים. אין אפשרות לקבוע מתי נחצב המתקן, אך הטיח ההידראולי מלמד כי הוא שימש לאגירת מים או נוזל אחר. נראה כי בשלב השימוש המאוחר בימינו שימש המתקן לאחסון תת-קרקעי.