חניון גבעתי נמצא בצד הצפוני-מערבי של השלוחה של עיר דוד, בשוליו המזרחיים של עמק הטירופיאון, התוחם את השלוחה ממערב (איור 1). בחפירות שנערכו באתר בשנים 2007–2013 נחשפו שרידים אדריכליים ברצף סטרטיגרפי וכרונולוגי למן תקופת הברזל עד לתקופה האסלאמית הקדומה (בן-עמי וצ'חנובץ 2008; בן-עמי וצ'חנובץ 2010; בן-עמי וצ'חנובץ 2013). בעונות 2014–2015 הורחבה החפירה לחלקו הדרומי-מערבי של חניון גבעתי (שטח 5M). לאחר פינוי האספלט החלו החפירות מפני השטח והעמיקו עד למפלס של שרידי התקופה ההלניסטית, בדומה לחפירות הקודמות שנערכו באתר (איור 2). בעונה זו התגלו שרידים אדריכליים מהתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הביזנטית והאסלאמית הקדומה; מתקופות מאוחרות יותר ועד ראשית המאה הכ' התגלו רק שרידים מעטים. האזור נחצה בתעלה שנחפרה על ידי המשלחת של ק' קניון בשנות ה-60 (שטח M של קניון; Kenyon 1964:13) וקטעה את שרידיהם האדריכליים של רבות מן השכבות, לרבות בדלי קיר ורצפות שנחתכו בפתאומיות משני צדי התעלה. החפירה הנוכחית בשטח 5M אפשרה לאתר במדויק את שטח M של קניון, לחשוף מחדש את השרידים האדריכליים הקיימים ולמדוד ולתעד אותם.

 

התקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ). בחפירות בחלק הדרומי-מזרחי של השטח נחשפו שרידים של מבני ביצור איתנים, שנבנו על קרקעית מצוק גבוה במורדות המערביים של הגבעה. שרידים אלה כוללים חומת רחבה (3.5 מ' רוחב מרבי), שנבנתה מסלעי ענק לא מסותתים וליבה של אבני שדה גדולות ובינוניות. מגדל מלבני מוארך (20 מ' אורך ויותר, 4 מ' רוחב; איור 3), שנבנה מאבני גזית גדולות, ניגש לפן המערבי של החומה הרחבה. אל הפן המערבי של המגדל ניגשת סדרת שכבות מילוי מסיביות, כנראה חלק מחלקלקה (איור 4). שכבות מילוי אלה, שנחפרו בשטח של יותר מ-650 מ"ר, משופעות בתלילות לכיוון עמק הטירופיאון. חלק מהשכבות כוללות חלוקי נחל וחצץ או אבני גוויל בגדלים שונים, מקצתן כוללות כמויות גדולות של חרסים ואחרות מכילות חומר אורגני שרוף רב. שכבות אחדות חתומות בשכבות גיר דחוסות היטב. שכבות דומות של חלקלקה נחשפו בשטח G בחפירות שילה, במדרון המזרחי של שלוחת עיר דוד, מעל מבנה האבן המדורג מתקופת הברזל (Shiloh 1984:16–17, 23–24, Pls. 26:1, 36:1, 2, Figs. 27–29). לרגלי המגדל התגלו ראשי חץ רבים מברונזה (איור 5) וראשי קלע מעופרת, המתוארכים לתקופה ההלניסטית, חלקם נושאים סמלים בדגמי קלשון וברק. ניתוח טיפולוגי ראשוני של הכמות העצומה של החרסים שהתגלו בשכבות המילוי המסיביות של החלקלקה, חושף מכלול אחיד, מוגבל בטיפוסי הכלים, המתוארך למאה הב' לפסה"נ. המטבעות המאוחרים ביותר מראש החלקלקה מתוארכים לתקופת המלך הסלאוקי אנטיוכוס הז' סידטס (138–129 לפסה"נ). מטבעות אלה, שהתגלו רק בשכבות העליונות של החלקלקה, משקפים כנראה את הזמן שבו החלקלקה יצאה מכלל שימוש. המטבעות שהתגלו ביסודות החלקלקה יכולים להצביע בוודאות על תאריך בנייתה. בנוסף למטבעות מהתקופה הפרסית ולמטבעות תלמיים, המטבעות המאוחרים ביותר שנמצאו בבסיס החלקלקה מתוארכים לימי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הד' אפיפנס (175–164 לפסה"נ). המשמעות היא שהחלקלקה לא נבנתה לפני שלטונו של מלך זה, והיא יצאה מכלל שימוש לא יאוחר מימי אנטיוכוס הז'. מסקנה זו נתמכת על ידי תוצאות הבדיקה של עשרות ידיות אמפורות מוטבעות שהתגלו במילוי החלקלקה, המתוארכות לימי בית תלמי וסלאוקוס, לפני 170 לפסה"נ. סביר להניח כי הביצורים שהתגלו בצד המערבי של הגבעה היו חלק מאותה מערכת ביצורים שהתגלתה על ידי משלחת שילה במדרון המזרחי, וכמו הקירות האיתנים ('מבנה השער') שהתגלו על ידי קרופוט ופיצג'רלד במדרון המערבי, במרחק כ-30 מ' בלבד מדרום לחניון גבעתי (Crowfoot and Fitzgerald 1929:17, ור' גבע תשע"ה:61–62). כל השרידים הללו מתוארכים לימי השלטון הסלאוקי בירושלים, וייתכן שיש לזהותם עם החקרא הסלאוקית (בן-עמי וצ'חנובץ תשע"ו).

 

התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ). השרידים שנותרו בשטח 5M כוללים מתקני מים שונים, בורות מים מטויחים ומקוואות. במזרח נחצבו מתקנים אלה בסלע הגבוה, ואילו במערב, שם הסלע צונח בתלילות לעמק הטירופיאון, הם נחפרו לתוך השרידים הקדומים. ראוי לציון מקווה גדול במיוחד חצוב בסלע; הוא הוסב לבור מים בתקופה הביזנטית. שרידי מקווה זה נחשפו בעונות החפירה הקודמות ויוחסו למבנה המונומנטלי הגדול שהתגלה ממערב לשטח 5M (Ben-Ami 2013:22–31). לאור הממדים הגדולים של מתחם טהרה זה, נראה שהוא שימש לצרכי הציבור. בתוך בורות המים והמקוואות התגלה מכלול גדול של כלי חרס מרוסקים מהתקופה הרומית הקדומה וכלי אבן, וכן מטבעות המתארכים את ההרס הסופי של המבנה המונומנטלי לשנת 70 לסה"נ.

 

התקופה הרומית המאוחרת (שלהי המאה הג'–המאה הד' לסה"נ). בסוף המאה הג' לסה"נ הוקם על הגבעה הדרומית-מזרחית של ירושלים מבנה פריסטילי שהשתרע מראש הגבעה לכיוון עמק הטירופיאון (בן-עמי וצ'חנובץ 2013). מבנה מרווח זה, המשתרע בשטח של לפחות 2000 מ"ר, כלל כמה חדרים המקיפים שטח פתוח גדול המורכב משתי חצרות סמוכות, מהן אחת פריסטילית. בעונות החפירות הנוכחיות נחשף האגף הדרומי של המתחם מהתקופה הרומית המאוחרת, כולל הכניסה הדרומית שלו ושורת החדרים, שם נמצאו כלי חרס רבים וממצאים קטנים המתוארכים למאה הד' לסה"נ. בממצאים אלה לוחית עצם ועליה מגולפת דמות אישה בפולחן דיוניסוס (מאנד; maenad; איור 6). נראה כי המבנה הפריסטילי המרווח (איור 7: מבנה A) לא היה העדות האדריכלית היחידה בחניון גבעתי להתפשטותה דרומה של העיר מהתקופה הרומית בסוף המאה הג'–תחילת המאה הד' לסה"נ. כמו כן נחשף האגף הצפוני של מה שנראה מתחם אדריכלי נוסף בן אותו הזמן (איור 7: מבנה B). הוא משתרע דרומה מעבר לגבולות החפירה, ולכן תכניתו אינה ידועה. רחוב רחב (כ-8 מ' רוחב) מפריד בין שני המתחמים האדריכליים הללו. מתחם אדריכלי נוסף זה, יחד עם הרחוב הרחב, תואמים באופן מושלם למבנה הפריסטילי הגדול מצפון; כולם נבנו על פי רשת אורתוגונלית קפדנית.

 

התקופה הביזנטית (המאה הד'–שלהי המאה הה' לסה"נ). נחשף המשך השדה החקלאי מהתקופה הביזנטית, שהיה מוכר מהחפירות מצפון ומצפון-מערב לשטח (בן-עמי וצ'חנובץ 2013). השדה חולק לטרסות חקלאיות מוארכות משופעות מערבה בהתאמה לטופוגרפיה. הטרסות נתמכו בקירות תמך ארוכים בכיוון צפון–דרום, ומעליהן נערמה אדמה (1 מ' גובה ממוצע). שטח חקלאי זה גבל בדרום בשני מבנים, שהיו בבירור חלק מרובע מגורים. הקירות של שני המבנים והרצפות טויחו בשכבה עבה של טיח. הרצפות הונחו ישירות על הסלע שנחצב ויושר כדי להתאים למפלס הרצפה (איור 8). כאשר נחפרו רצפות הטיח ונחשף הסלע התברר כי הבנאים בתקופה הביזנטית פילסו מחצבה מהתקופה הרומית המאוחרת, כמו גם את השרידים של מתקני מים מהתקופה הרומית הקדומה (לעיל). המקווה הגדול מהתקופה הרומית הקדומה היה מקורה, כפי שמעידים הקירות שנבנו סביבו, ובתקופה הביזנטית הוא הוסב לבור מים וגגו שולב במפלס המגורים של המבנים. שני המבנים ממשיכים מזרחה ודרומה, מעבר לגבולות שטח החפירה. בהתבסס על הניתוח הנומיסמטי והקרמי, ניתן לתארך מבנים אלה למן המאה הד' עד סוף המאה הה' לסה"נ.

 

התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ). בשטח 5M לא התגלו שרידים מהתקופה האומיית. העדות המוקדמת ביותר לפעילות לאחר התקופה הביזנטית היא סדרה של בורות אשפה מתחילת התקופה העבאסית, בדומה לעשרות בורות שהתגלו בעונות החפירה הקודמות. כל הבורות (1.0–1.5 מ' קוטר) נחפרו באדמה, לעתים האחד בתוך השני, והכילו חומרים אורגניים שרופים, גושי פחם, שברים רבים של כלי חרס שונים, עצמות בעלי חיים וציפורים וקליפות ביצים. בורות האשפה עשויים להצביע על כך ששוק גדול, המורכב מדוכנים מחומרים מתכלים, פעל כאן בשטח פתוח (Amichay et al. 2019). השלבים הבאים בתקופה העבאסית, המתוארכים לשלהי המאה הח' עד המאה הי' לסה"נ, מאופיינים במבנים דלים ששימשו לשימושים שונים ובמתקנים רבים (איור 9). בין המבנים מהתקופה העבאסית שהתגלו בחפירות הנוכחיות, נמצא מתחם מאפייה הפונה לאחת הסמטאות המסחריות, ולו חדר כניסה, מרחב עבודה של אופה ותנור עגול (2.5 מ' קוטר; איור 10). רצפת התנור עשויה מחומר לבנים כתום כהה ועבה, שהונח על שכבה עבה של אבני צור, שנועדו לשמר את החום בתוך התנור.

 

התקופות המאוחרות. למן התקופה העות'מאנית ועד הרבע השני של המאה הכ' השתרע בכל האזור בוסתן גדול. בשטח החפירה התגלו בור מים קטן ושרידים דלים של קירות טרסה, המייצגים את השלב האחרון ברצף השכבות באתר.

 

הממצאים שנחשפו בעונות החפירה הנוכחיות משלימים את המידע שעלה משנות המחקר הקודמות באזור ותורמים להבנת ביצורי העיר מהתקופה ההלניסטית וההתפתחות העירונית בתקופה הרומית המאוחרת.