העיר סוסיתא (הידועה גם בשם אנטיוכיה היפוס של דקפוליס) נמצאת על הר סוסיתא, במרחק 2 ק"מ ממזרח לכנרת, ומשקיפה אל קיבוץ עין גב. למן שנת 2000 האתר נחפר ברציפות מטעם משלחת חפירות סוסיתא. בחפירות נחשפו שרידים רבים של העיר היוונית–רומית מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה, שפורסמו בסדרת מונוגרפיות ומאמרים (לתולדות המחקר ורשימת פרסומים, ר' איזנברג 2016, 2017; Segal et al. 2014; Eisenberg 2018).
בשנים 2018 ו-2019 נמשכו החפירות בשטחים שלהלן (איור 1):
בית המרחץ הדרומי (SWL I; איור 4:1) — בצד המערבי של מכלול בית המרחץ, בסמטה מחוץ לקיר המערבי של בית המרחץ וכן בדיקה במערכת הניקוז בצד המזרחי של בית המרחץ;
דקומנוס מקסימוס מערב (DMW; איור 12:1) — בחלק המערבי של הדקומנוס מקסימוס, על ציר האודיאון, ובקרדו הנמשך דרומה בצומת עם הדקומנוס;
דקומנוס מקסימוס מזרח (DME; איור 12:1) — בחלקו המזרחי של הדקומנוס מקסימוס, בין שני מבנים מודרניים של צה"ל;
האוכף בהר סוסיתא (HDSL; איור 19:1–21) — האזור שמחוץ לחומות העיר, במורד המערבי של האוכף, במתחם ובו שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון;
התיאטרון (THR; איור 21:1) — התיאטרון שזוהה בתוך מתחם האוכף במורד הדרומי-מזרחי של ההר;
בית הקברות באוכף (NSD; איור 18:1, 23) — חלק מבית הקברות בצד המזרחי של האוכף, שם זוהו לפחות שני מאוזוליאה;
הכנסייה הדרומית-מערבית (SWC; איור 14:1) — מבנה כנסייה קטן, המכונה גם 'הכנסייה השרופה' במרכז רובע המגורים הדרומי-מערבי של העיר;
הפורום (FRM; איור 5:1) — מתחת למפלס הפורום הרומי, באזור בו נשדד הריצוף בעת העתיקה.
 
בית המרחץ הדרומי (SWL I) הוא אחד משטחי החפירה העיקריים שנחקרו החל משנת 2005 (איור 2). במשך עשר עונות חפירה נחשף בית מרחץ ציבורי, שהיה בשימוש במאות הב'–הד' לסה"נ. הוא נבנה על ביצורים מהתקופה הרומית הקדומה, ונעשה בו שימוש חוזר לפעילויות לא ברורות בתקופה הביזנטית (אייזנברג 2017; Kowalewska 2019a, 2019b). בחפירות בשנת 2018 בקצה המזרחי של שטח החפירה, נחשפו שכבות של שימוש משני בחלל בתקופה הביזנטית, שכיסו מפולת של אבני גזית מגיר (מהתמוטטות קירות בית המרחץ) ורצפת בטון (אחת מרצפות בית המרחץ, כנראה של בריכה שממנה נשדד אריח ריצוף דקורטיבי). מתחת לרצפה ובתוך הקיר המערבי הצמוד אליה, נחפרה תעלת ניקוז ובה נמצאו 24 מטבעות מהמאות הב'–הד' לסה"נ (לא יאוחר משנת 341 לסה"נ), שש קוביות עצם ושתי סיכות עצם. בחלקו המערבי של השטח נחשפו שרידי התיישבות מאוחרת יותר מעל חדר התנורים של בית המרחץ והסמטה בכיוון צפון–דרום שהוליכה לאזור השירות דרך הקיר המערבי של בית המרחץ. תחת הסמטה עברו שתי תעלות (ביוב או אספקת מים), שנחסמו באשפה במאה הד' לסה"נ. ההתיישבות המחודשת בחלק הצפוני של השטח כללה קירות רבים שנבנו מאבני גוויל, אולי למטרת מגורים, ובחלקו הדרומי של השטח — בנייה של החומה העירונית הדרומית וסתימה באבני גוויל של תנורי המרחץ ובהמשך סתימה של כל החלל (שטח זה לא נחפר בשנת 2019).
 
דקומנוס מקסימוס מערב (DMW) הוא הנתיב המערבי של הרחוב הראשי של העיר. הוא נחפר בעבר בשנים 2008, 2014, 2016 ו-2017 (איור 3). בשנים 2018 ו-2019 החפירות התרכזו בנקודה הסמוכה לאנדרטת רמי זית וסככת צה"ל (איור 4). השטח הופרע מאוד כתוצאה מפעילות צה"ל, שפגעה כליל בריצוף הבזלת של הדקומנוס. השרידים האדריכליים שנחשפו באזור כוללים שתי אומנות גזית (2756W, 2757W), שגבלו עם הדקומנוס מצפון ודרום, קטע של אבני ריצוף מהוקצעות היטב (2765F), שהיה שייך לקרדו שנמשך מדרום לדקומנוס, שרידי קירות מאבני גיר מסותתות היטב ואבני גזית מבזלת (3830W, 3834W), וכן קירות רבים שנבנו מאבני גוויל (2748W, 2772W, 3828W, 3829W, 3840W, 3853W). ריצוף 2765 (2.8 × 11.5 מ' הקטע שהשתמר) מתוארך לתקופה הרומית, לא יאוחר מסוף המאה הא' לסה"נ, כפי שעולה מתווי הסתתים שנחקקו על לפחות 13 מאבני הריצוף, אשר זהים לתווים שתועדו על ריצוף הדקומנוס והפורום של העיר (Kowalewska and Eisenberg 2019). בתקופה הביזנטית נבנתה כל סביבתו של ריצוף F2765 מחדש, והוסרו חלקים מהריצוף וכל הצד המערבי של הקרדו. במקומם נבנו קירות מאבני ההריסות, לרבות שימוש חוזר בפריטים אדריכליים מהתקופה הרומית (למשל, 14614A, 14645A ו-14727A, ששולבו בקירות, ואחרים שנמצאו מפוזרים במילויים), וכן סדרה של רצפות מעפר מהודק וטיח (למשל, 3855F, 3839F). למרות שכמויות משמעותיות של כלי חרס נמצאו במבנים שנחשפו מהתקופה הביזנטית, אופי הפעילות המדויק שלהם לא התברר.
 
דקומנוס מקסימוס מזרח (DME) הוא חלקו המזרחי של הרחוב הראשי של העיר. הוא נחפר בשנים 2005–2007 במטרה לחשוף את כל השטח המרוצף ששרד. בשנת 2018 החפירות נערכו בשטח באמצע הרחוב, בין שני מבנים של צה"ל, שם יזמה רשות הטבע והגנים התקנת שרוול תשתית לכבלים וצינורות. הריצוף המקורי של הרחוב (1020F) הוסר זמנית ונחפר חתך (2.5–3.7 × 9.5 מ') לרוחב הרחוב עצמו ועד 2 מ' מצפון ודרום לו (איור 5). האריחים הונחו על שכבת חומר מלכד ומילוי כלשהו (2791L), ובו נמצאו שברי כלי חרס מהמאה הא' לפסה"נ עד המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ, לרבות כמה חרסים מאוחרים יותר (עדות לתיקונים?). תחת התשתית נחשפה סדרת רצפות (2795F, 2798F), המתוארכת למאה הא' לפסה"נ על סמך כלי חרס ומטבע. רצף הרצפות (3805L, 3808L, 3815L) מעמיק עד לסלע האם (3818F), ונמצאה בו תערובת של קרמיקה מהמאות הא'–הב' לפסה"נ (איור 6). מאפיין בולט נוסף שנחפר מתחת לריצוף היה המשך תעלת המים שעוברת לאורך כל הצד הדרומי של הרחוב. ההצטברויות שהוצאו מתוך התעלה תוארכו על ידי ממצא קרמי למאות הה'–הו' לסה"נ. לאחר סיום הבנייה המודרנית הוחזרו אבני הריצוף המקוריות למקומן, תוך שימוש בטיט מודרני דמוי-רומי לאחיזתן (ויטקלוב 2019).
 
אוכף הר סוסיתא (HDSL). מאז שנת 2014 מתקיימות חפירות בצד הגישה המזרחית לכיוון שער העיר. השטח כולל שרידים של מבנים רבים (שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון), שיוצרים יחד מתחם חיצוני. החל משנת 2017 נפתח שטח חפירה נפרד (THR; להלן) בסביבת התיאטרון. בשנים 2018 ו-2019 החפירות באוכף התרכזו בעיקר בשטח שמעל השער, שם זוהתה בריכה, ובשטח שהשתרע בין השער המונומנטלי לבית המרחץ, שם לא זוהו שרידים אדריכליים (איור 7). השער המונומנטלי, כולל הבריכה, פורסם בעבר (Eisenberg 2019).
 
התיאטרון (THR) זוהה בסוף שנת 2016, וכמה בדיקות נערכו בשנת 2017. בשנים 2018 ו-2019 החפירות התרכזו בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה התיאטרון ובחתך הסמוך לקיר 700W (איור 8). החתך (1.3 × 1.0 מ'; 7017W) העמיק עד לסלע והתגלו בו ממצאים מעורבים. באחת הכניסות (vomitoria) שנמצאה בין קירות (6010W ו-6011W) נמשכה החפירה, ובמקום נחשף מבנה התיאטרון שהשתמר גרוע מאוד. העבודה העיקרית נעשתה בשטח הכניסה הראשית (aditus maximus) הדרומית-מזרחית, שם נקבע כי קיר 7023W מתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ, ושייך לשלב של הבנייה המחודשת בתקופה הביזנטית. הכניסה הראשית לתיאטרון הייתה במעבר שבין קיר 7025W לקיר 7048W, שעובר במרווח של 2.5 מ' בין קיר 7041W לקיר 7047W, והיה כנראה מקורה בקמרון (איור 9).
 
בית הקברות באוכף (NSD) נחפר בשנת 2012 והחפירה בו התרכזה במאוזוליאום מרשים, שמכונה כיום 'מאוזוליאום האריה' (על שם פסל אריה, המוצג כעת בתערוכת סוסיתא במוזיאון הכט, חיפה). בשנים 2018 ו-2019 נמשכו החפירות והורחבו לצפון מחוץ למאוזוליאום האריה (3625L), ושם ניצב כנראה מאוזוליאום מרשים נוסף (מכונה 'מאוזוליאום B'; איורים 10, 11). התכנית המלאה של מאוזוליאום B טרם נחשפה (פינת המבנה מסומנת בחץ לבן קטן, איור 11), אך ברור שרוב השברים האדריכליים המגולפים בקפידה בבזלת ופזורים בשטח, היו שייכים למאוזוליאום זה (למשל, שבר אפריז מעוטר בדגם טריגליף-מטופה 7173A; איור 12). רצפת מאוזוליאום האריה (3623F) נחשפה כבר בשנת 2012, ונערכו בה חתכים עד הסלע. בבדיקה נוספת (3624L) שנערכה בשנת 2018 התגלה ממצא קרמי שזמנו אינו מאוחר לאמצע התקופה הרומית. ניקוי כלשהו נערך גם בחלקו המערבי של המבנה (6048L, 6058L), ושם נמצאו שני נרות שמן מהתקופה הרומית שהשתמרו בחלקם. מאוזוליאום האריה פורסם לפרטיו בעבר (Eisenberg 2020).
 
הכנסייה הדרומית-מערבית (SWC) נחקרה לראשונה בשנת 2005, ולאחר מכן נבדקה בשנת 2007. בשנת 2019 נמשכו החפירות בחלקיו המרכזי והמערבי של המבנה. התגלה המשך השכבות מהרס הכנסייה בשרפה (איור 13), והמשכה של רצפת הפסיפס שהשתמרה היטב (821F; איור 14). רצפת הפסיפס עוטרה במגוון עיטורים, ובהם ענבים, רימונים, אתרוגים, סלים (אולי עם כיכרות לחם), דגים, ציפורים, גביעים ועוד, ששולבו לסירוגין בדגמים גיאומטריים, וכן בשתי כתובות (בנוסף לכתובת שזוהתה בשנת 2005). הכתובות חושפות מידע על אופי הכנסייה ותורמיה (Staab and Eisenberg 2020). שכבות הרס הכנסייה כללו שפע של ממצאים, החל מחלקי עמודים, דרך רעפים ומסמרים לקורות העץ של הגג וכלה בפריטי פרזול מתכת של דלתות הכנסייה, כולל שני מרתוקים (מקושי דלת; knockers) דמויי ראש אריה. הפסיפס והטיח שנותר על הקירות השתמרו חלקית וכוסו במלואם בסוף העונה.
 
הפורום וסביבתו (FRM) נחפרו במהלך עונות שונות, ובהן נחשף כל המרחב של רחבת הפורום. ריצוף הרחבה השתמר בצפון ובמזרח (301F; איור 15), וביתר השטח הוא הוסר לשימוש חוזר כבר בעת העתיקה. בשנת 2019 נערכו ביזמת רשות הטבע והגנים חפירות במקום שבו הוסר הריצוף, לצורך ריצוף מחדש באבן מודרנית. נפתח שטח של שני ריבועים, שחולק לארבעה ריבועי משנה (AD). עיקר הממצא הוא תעלה (3007L), שנמשכה מתחת לפורום בציר מזרח–מערב. כן התגלתה סדרה של רצפות עפר מהודק וטיח, חלקן מעל התעלה וחלקן נחתכו על ידיה. רצפות אלה התגלו בכל ארבעת הריבועים, והן העלו שפע של ממצא קרמי. ממצא קרמי זה מלמד כי הרצפות העליונות מתוארכות לתקופה הרומית הקדומה (סוף המאה הא' לפסה"נ?), ואילו הרצפות התחתונות מתוארכות לתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ). גם התעלה מתוארכת כנראה לתקופה הרומית הקדומה. שרידים אלה, השייכים כנראה לאגורה של העיר מהתקופה ההלניסטית, נחשפו מתחת לפורום המרוצף ואין בהם שרידים אדריכליים כצפוי בכיכר פתוחה. ריבועים A ו-B נחפרו עד לסלע, והעלו שרידים של חציבה ושל קירות אבני גוויל; שברי כלי החרס והכמות הגדולה של הצור מלמדים כי יש לתארך שרידים אלה לתקופה הכלקוליתית. הריבועים שנחפרו מולאו בסוף עונת 2019.
 
בעונות החפירה 2018 ו-2019 באתר נמשך מחקר העיר שהחל בשנת 2000, והן היו קשורות במידה רבה לפיתוח האתר על ידי רשות הטבע והגנים. נחשף שפע של מידע נוסף על העיר היוונית–הרומית ועל עושרה מראשיתה התקופה ההלניסטית עד רעידת האדמה בשנת 749 לסה"נ. בחפירות מתחת לפורום התגלו עדויות לקיומה של אגורה בתקופה ההלניסטית, אולי הראשונה שנחשפה בחפירה ארכיאולוגית באזור. השלבים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה של המרחבים הציבוריים של העיר סוסיתא, נחשפו גם הם בחתך בצד המזרחי של הדקומנוס מקסימוס. החפירות בצד המערבי של הדקומנוס מקסימוס הוסיפו ידע על הקרדו מהתקופה הרומית. השלב המשגשג של התקופה הרומית בעיר נחקר גם בחפירות מחוץ לשער העיר המזרחי, שם נחשפו 'מאוזוליאום האריה' העשיר, מבנה קבורה מפואר נוסף ('מאוזוליאום B' שהחפירה בו לא הסתיימה) וככל הנראה מתחם מקודש הכולל שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון. הפגיעה בחיי העיר במאה הד' לסה"נ ניכרת בחפירות בית המרחץ הדרומי שיצא מכלל שימוש, ובסוף המאה הד' לסה"נ חזר לשמש למטרות אחרות. חפירות הכנסייה הדרומית-מערבית, שמפולותיה השתמרו היטב, ובה נחשף פסיפס ובו שתי כתובות שנקראו במלואן, הוסיפו תובנה חשובה לחיי התקופה הביזנטית בסוסיתא ולפולחן הקדושים המקומי. עונות החפירה לוו בפרויקטים משמעותיים של שימור, שכללו הרמה והחזרה של חלק מהריצוף של הדקומנוס מקסימוס, ייצוב רצפת הפסיפס של הכנסייה הדרומית-מערבית והמשך שימור של כמה ממצאים שבירים מהעונות הקודמות. החפירות והמחקר באתר ימשיכו יד ביד עם הפיתוח של רשות הטבע והגנים, בתקווה לקיים פעילות שימור וחפירה קבועים באתר.