בשנים 2018 ו-2019 נערכו חפירות באתר תמר 1, ברמת תמר שבצפון הר הנגב (רישיון מס' 86/2018-G; נ"צ מרכזי 22246/54877). החפירות, מטעם אוניברסיטת בן גוריון ובמימון הקרן הלאומית למדע (מענק 264/218#), נוהלו על ידי ס' רוזן, א' כהן-ששון ור' גלילי (צילום), בסיוע נ' פורת מהמכון הגיאולוגי (תיארוך OSL), י' פייגלסון (פטרוגרפיה-מיקרומורפולוגית ואנליזת XRF), נ' סווט (בדיקות של גרגרי חול במעבדת הדמיה אאולית), מעבדות DirectAMS בארצות הברית (בדיקות פחמן 14), מ' אנטון ופ' בוקנטין מ-Chargée de recherche CRCN (אנתרופולוגיה פיסית) וג' בר-עוז מאוניברסיטת חיפה ול' קולסקה-הורביץ מהאוניברסיטה העברית (פאונה).
באתר תועדו 26 רגמים ומקדש פתוח מטיפוס מקדש קו (גלילי 2019; איור 1). האתר ניצב על שלוחה של סלע משקע גירני מתצורת תמר (מתקופת הקנומן, חבורת יהודה), מנגד לאפיקו הרחב של נחל פרס עליון (בקעת צבאים), והוא חלק ממתחם הרגמים של בקעת ימין. סביבת האתר מדברית ומקורות המים הקבועים הקרובים ביותר לאתר נמצאים במרחק של כ-7 ק"מ במורד נחל צפית. בנחל צפית, במרחק כ-3 ק"מ מאתר תמר 1, נחפר אתר בסיס שתוארך לסוף האלף הה' לפסה"נ (Knabb et al. 2018). אתרים מתקופות הברונזה הקדומה והביניימית נחפרו ונסקרו בבאר רטב, הר דימון והר צייד (כהן 91:1999–105), במרחק של מעל 10 ק"מ מהאתר.
בחפירה הנוכחית נחפרו שישה רגמים ומקדש הקו; שישה רגמים נוספים נשדדו בחיתוך קיר הרוגם מהצד עד למרכז הרוגם ועד סלע האם. המקדש הפתוח (open-air sanctuary/shrine), מטיפוס מקדש קו (היימן תשנ"ד), התגלה במרכז האתר; השערתנו כי הוא שימש לפולחן מתבססת על מחקרים קודמים (Avner 1984; Rosen et al. 2007).
רגמים. נחפרו שישה רגמים מטיפוס 'גל' (היימן תשנ"ד), שנבנו מאבני גוויל מקומיות בבנייה יבשה. נראה שכל הרגמים נבנו במתכונת דומה שכללה כמה שלבים: בנייה וריצוף של תא הקבורה; בניית טבעת חיצונית שבה משולבות מצבות מאבני גוויל (150–400 ק"ג); מילוי השטח שבין תא הקבורה לטבעת החיצונית באבנים בינוניות; וכיסוי התא לאחר הקבורה (איורים 2, 3). על המצבות לא נמצאו סימני סיתות, אך לנוכח מידותיהן הגדולות וצורתן הנאה נראה שהן נבחרו בקפידה. בשלושה מן הרגמים התגלו בחלקם המזרחי מתקנים רבועים, מעין חצרות (4–6 מ"ר), שנבנו מאבני גוויל בינוניות לגובה נדבך אחד. בדיקות השוואתיות של גרגרי החול שנמצאו בחלל תא הקבורה לאלו שנמצאו בין האבנים בטבעת החיצונית של הרוגם העלו בבירור שהרוגם נבנה בבנייה יבשה. הצטברות הסדימנט בין אבני הרוגם התרחשה בתהליכי הרבדה איאוליים שבמהלכם הפך הרוגם ל'מלכודת חול', כפי שהוצע בעבר (Rosen et al. 2007). בתאי הקבורה של חמישה מן הרגמים נמצאו עצמות אדם במפלסי גובה שונים. בשניים מן הרגמים (רוגם 1 ורוגם 3) נמצאו מנחות קבורה: עצמות בעלי חיים (טורפים ודורס; איור 1:4), ארבעה חרוזים ממגוון חומרים, ובהם קליפות ביצת יען (איור 2:4), אבן קרנליאן (איור 3:4), פיאנס (איור 4:4) וחומר נוסף שלא זוהה, טבעת נחושת (איור 5:4) ושני שברים מעגיל נחושת. בשני פריטי הנחושת נתגלו אחוזי ארסן נמוכים, ונראה שלצורך הכנתם נעשה שימוש משני בנחושת ארסנית.
המקדש (8 מ' אורך, 1.0–1.2 מ' רוחב, 0.70–0.95 מ' גובה; איור 5) נבנה בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (זווית ההיסט של ציר האורך: 16 מעלות) משני קירות של אבנים לא מסותתות אך סימטריות יחסית ונאות בצורתן וביניהן אבנים קטנות; הוא השתמר לגובה שלושה נדבכים. נפתחו 12 ריבועים (1 × 1 מ'), ונחפרו חלקים מהמקדש ומחצר שממזרח לו (עומק החפירה של החצר עד סלע האם 7–15 ס"מ). קירות המקדש פורקו מלמעלה ועד סלע האם. בין האבנים (ריבוע 3B) נמצא חרוז עשוי משן (איור 1:6). במפלס פני השטח (ריבוע 4E) נמצא חרוז אבן (איור 2:6). נראה שמיקומו של המקדש במרכזה של שלוחת אבן שטוחה ונקייה ממפולות במרכז האתר מלמד על בחירת מקום מוקפדת, תופעה שנצפתה במרבית אתרי בקעת ימין (גלילי 2019). קירות המקדש השתמרו היטב, ולנוכח ההצטברויות המועטות של סדימנט על סלע האם ושל מפולות אבן, נראה שהם השתמרו כמעט לגובהם המקורי. בין אבני הקירות הצטבר חול, שהגיע כנראה ברובו בהסעה איאולית, ומשקף כיצד הפך מקדש הקו ל'מלכודת חול' (Rosen et al. 2007:43). הממצא מהמקדש מועט ובשלב זה של המחקר אינו מאפשר להבין את הפעילות שהתקיימה במקדש.
מניתוח הממצאים נראה שדפוסי קבורה חוזרים התקיימו בחלל תא הקבורה, ושהוצאה והעברה של גוויות הנפטרים לפרקים היו חלק אינטגרלי ממסורות הקבורה. החרוזים ותכשיטי הנחושת שנמצאו ברוגם 1 מזכירים את ממצאי חפירות הנואומיס בדרום סיני, שתוארכו לאלף הד' לפסה"נ (Petrie 1906:243; Bar-Yosef et al. 1977) ולא נמצאו להם מקבילות בממצאי חפירות הרגמים באתרי מגורים במזרח הנגב (כהן 91:1999–94, 280–281). זהו חיזוק להנחה שאין מתאם בין אתרי המגורים לאתרי הרגמים בבקעת ימין (גלילי 2019). בעבר הצענו שפריסת אתרי הרגמים משרטטת חלוקת שטח מורכבת וסימון חזקה טריטוריאלית ומשקפת שהייה זמנית של קבוצות רועים נוודים באזורי המרעה הפוריים בבקעת ימין (גלילי 2019). ההשקעה המשמעותית שנעשתה בבנייה ובעיצוב של האתר, ברגמים ובמקדש הקו והאלמנטים האדריכליים ששולבו בהם מבהירים את החשיבות הרבה שיוחסה לאתר ולטקסים שנערכו בו ותומכת בטיעון זה.
גלילי ר' 2019. היבטים מרחביים וטיפולוגיים של אתרי רגמים במזרח הנגב. בתוך ד' וורגה, י' עבאדי-רייס, ג' להמן וד' ויינשטוב, עורכים. קבורה ופולחן בשפלה ובנגב לאורך התקופות (הכנס השנתי ה-15 המשותף למחלקה למקרא, ארכיאולוגיה והמזרח הקדום באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ולמרחב דרום — רשות העתיקות). באר שבע.
היימן מ' תשנ"ד. קבורות-רגמים ושדות-רגמים בנגב. בתוך א' זינגר, עורך. קברים ונוהגי קבורה בארץ-ישראל בעת העתיקה. ירושלים. עמ' 54–76.
כהן ר' 1999. ההתיישבות הקדומה בהר הנגב א (מחקרי רשות העתיקות 6). ירושלים.
Avner U. 1984. Ancient Cult Sites in the Negev and Sinai Deserts. Tel Aviv 11:115–131.
Bar-Yosef O., Belfer A., Goren A. and Smith P. 1977. The Nawamis near 'Ein Ḥuderah (Eastern Sinai). IEJ 27:65–88.
Knabb K., Rosen S.A., Hermon S., Vardi J., Horwitz L.K. and Goren Y. 2018. A Middle Timnian Nomadic Encampment on the Faynan-Beersheba Road: Excavations and Survey at Nahal Tsafit (Late 5th/Early 4th Millennia BCE). BASOR 380:60–27.
Petrie W.M.F. 1906. Researches in Sinai. London.
Rosen S.A., Avni Y., Bocquentin F. and Porat N. 2007. Investigations at Ramat Saharonim: A Desert Neolithic Sacred Precinct in the Central Negev. BASOR 346:1–27.