בחודשים אוקטובר-דצמבר 2005 נערכה חפירת הצלה במתחם הכלא שבגבעת משטרת מגידו (הרשאה מס' 4411-A; נ"צ — רי"ח 21795-801/71965-95; רי"י 16795-801/21965-95). החפירה, מטעם רשות העתיקות נערכה במימון שרות בתי הסוהר, בסיוע סוהרי ומפקדי כלא מגידו ובהשתתפות אסירים מבתי הכלא מגידו וצלמון. החפירה נוהלה על ידי י' טפר, בהשתתפות ע' נג'אר ופ' אבו-זידאן (ניהול שטחים), ע' עמוס, י' פינקלשטיין ומ' זועבי (פיקוח), י' לבן (מנהלה), נ' סנדוקה (חממות), ר' כסלו וג' נגר (שימור), ר' אבו דיאב, ר' לבנטל ומ' דיאב (שימור פסיפסים), י' סעד, א' פחימה וג' סלומון (שימור מלווה), י' שאלתיאל וי' אלף (תכנון ושימור), ה' סמיטליין ונ' דוידוב (צילום), פ' פסקל וד' גהלי (צילום אוויר, חברת Sky Balloon), ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות), א' ברין, ל' בלשוב ונ' זאק (שרטוט תוכניות) א' מרקוב (רישום), ט' מלצ'ן (ציור ושחזור), ח' טחן (ציור חרסים), ר' וינצקי וע' רביב (ניקוי מתכות), ג' ביכובסקי (נומיסמטיקה), י' גורין-רוזן (זכוכית), א' סופר וי' כרמל (טיח ופרסקו), ל' פורת (רפאות), ע' שטרן וד' אבשלום-גורני (ייעוץ קרמי), ר' טלגם (פסיפסים), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), מ' פיצ'רילו, א' אליאטה, י' שצמן, י' צפריר, י' פטריך, ב' איזק, ע' דהרי, ג' אבני, נ' גצוב וד' שיאון (ייעוץ מדעי), ג' שטיבל (כלים בשימוש הצבא הרומי), י' שחר (מקורות היסטוריים) ול' די סיגני (אפיגרפיה).
האתר נמצא על שלוחה מדרום לנחל קיני ומזוהה עם כפר עותנאי. בתקופה הרומית כונה המקום גם לגיו, בשל מחנה הקבע של הלגיון השישי פראטה ששכן על גבעה מצפון-מערב לצומת מגידו המודרנית ומדרום לתל מגידו (לסקר האזור ולמפת איתור מפורטת ראה חדשות ארכיאולוגיות 115: 37-35).
החפירה נערכה בשטח Q והיא המשכה של חפירה נרחבת במתחם כלא מגידו, שטחים B-P שנחפרו במהלך 2005-2004 (הרשאה מס' 4125-A; איור 1). נחפרו 28 ריבועים בחלקו המערבי של מתחם הכלא (איור 2). במרכז השטח סמטה ומשני צדיה נחפרו מבנים, חצרות ומיתקנים של יישוב כפרי מן התקופה הרומית. מצפון לסמטה נחשף מבנה גדול (לפחות 30X20 מ') שבאחד מחדריו רצפת פסיפס עם שלוש כתובות ביוונית עתיקה, המתוארכות למאה הג' לסה"נ. כתובת אחת הוקדשה לאל ישוע הנוצרי והמקום שימש אולם תפילה ופולחן. כן נחפרו שרידים מהתקופה הביזנטית ושרידים דלים מהתקופה הממלוכית (לדוח ראשוני על החפירה ר' י' טפר ול' די סגני, תשס"ו, אולם תפילה נוצרי מהמאה הג' לסה"נ בכפר עותנאי [לגיו], ירושלים).
התקופה הרומית (המאות הא'-הב' לסה"נ)
בדרום השטח נחפר בחלקו מבנה רבוע (להלן 'המבנה הדרומי'), שהכניסה אליו מצפון דרך פרוזדור כניסה ארוך. סף כניסה מוביל לחצר שרצפתה עשויה מעפר מהודק. קירות המבנה בנויים אבני גזית בינוניות וקטנות שהושתתו על הסלע. מוקדי חציבת אבני בנייה ויישור של סלע האם מלמדים על שימוש בחומרי בנייה מקומיים. סביב החצר והפרוזדור נחפרו חדרים רבועים שבהם מיתקני אחסון. בחלקו הצפוני של השטח נמצאה פינת מבנה נוסף שחפירתו לא הושלמה. בקרבתו היו חללים תת-קרקעיים שנמצאו בהם שברי כלי חרס, כלי אבן, זכוכית ועצמות.
התקופה הרומית (המאה הג' לסה"נ)
'המבנה הדרומי' המשיך להתקיים במתכונתו הקודמת, עם שינויים קלים בלבד. נמצא כי מפלסי רצפות העפר הורמו מעט ונחתמו חלק מהחללים התת-קרקעיים. על גבי רצפה בחדר במערב המבנה נמצא פסלון ברונזה של אל הבית Lar האמון על רווחת בני הבית והמשפחה (איור 3). ממערב לפרוזדור הכניסה למבנה נמצא חדר קטן ובו פתח הפונה כמו הפרוזדור לסמטה מצפון. הסמטה נחשפה בכמה קטעים (2.8 מ' רוחב ממוצע). רצפתה היתה עשויה מעפר מהודק מעורב בטיח ובשברי חרסים.
מצפון לסמטה נמצא מבנה נוסף (30X20 מ' לפחות; להלן 'המבנה הצפוני'), שלו פרוזדור כניסה ארוך, חצרות וחדרים היוצרים אגפים במבנה. שרידי המבנה נפגעו מפעולות בנייה ופיתוח מודרניים, בעיקר בחלקו הדרומי-מערבי, שם שרדו בעיקר תעלות יסוד וקווי חציבה. בשאר שטחו של המבנה שרדו קירות החדרים עד לגובה שני נדבכים.
במרכז המבנה נחשפה חצר פנימית (6X5 מ'), שרצפתה עשויה מעפר מהודק. בחלקה הדרומי נמצאה תעלת ניקוז בנויה מרעפים. בתוך רצפת החצר ועליה נמצאו שברי רעפים ופריטים ארכיטקטוניים, בהם עמוד וכותרת עשויים אבן גיר. באגף שמצפון לחצר נחפרו חלקית ארבעה חדרים, שניים מאורכים ושניים רבועים. רצפות החדרים עשויות אבנים קטנות ועפר ועליהן נמצאו כלי חרס תמימים, כלי בזלת ומטבעות שתוארכו מהשליש הראשון ועד למחצית המאה הג' לסה"נ. עוד נמצא חותם לחם רומי שעליו חרותים שם האופה ושם היחידה הצבאית שאליה יועד הלחם. באגף המזרחי של המבנה נחפרו שישה חדרים, חלקם חצובים בסלע ומפלסם נמוך בכ-0.5 מ' מרצפות חדרי האגף הצפוני. חדרי האגף המזרחי מלבניים בצורתם ומחוברים זה לזה בפתחים צרים. במילוי הקרקע מעל רצפות החדרים נמצאו שברי כלי חרס, כלי זכוכית וכלי מתכת. כן נמצאו מטבעות מן המאה הג' לסה"נ, אבני קלע, משקולות אבן, חרס ועופרת וכידון מתכת. במזרח המבנה נמצאה חצר נוספת, חיצונית (7X5 מ') שצורתה לא רגולרית ונראה כי נבנתה לפי מערך של סמטאות שהמשכן הלאה מזרחה. רצפת החצר החיצונית עשויה מעפר מהודק, אבני ריצוף קטנות ורעפים ונחשפה בה תעלה עשויה חוליות אבן שנמצאו באתרן. על רצפת החצר נמצא אגן אבן באתרו, חותם לחם נוסף עשוי מאבן, שגם עליו נחרת שם האופה ושם היחידה הצבאית שאליה יועד הלחם. כמו כן נמצאו מטבעות מהמאה הג' לסה"נ. במפולות המבנה נמצא סכין מתכת. צמוד לקירות החצר החיצונית נמצאו שני תנורים (כמטר אחד קוטר), עשויים חומר שבדופנותיהם שולבו רעפים ושברי חרסים גדולים.
באגף הדרומי של המבנה שרדו יסודות של קירות, קטעי תשתית של רצפות חדרים ומוקדי חציבה. בחציבות בסלע ממערב לקווי המתאר של המבנה נמצאו מטבעות מהמאות הב' והג' לסה"נ וכן משקולת אנך יצוקה מעופרת.
באגף המערבי של המבנה נחפר אולם מלבני (כ-10X5 מ'; איור 4) שרצפתו עשויה פסיפס. ממזרח לאולם היו חדרים ששימשו ככל הנראה חדרי שירות; אחד החדרים היה אולי חדר מבוא. רצפתו עשויה אף היא פסיפס ושרדה בחלקה. קירות המבנה שרדו עד לגובה יסודותיהם. בחפירת חתכים תחת הרצפה נמצא כי הסלע הוחלק ויושר ובשכבת התשתית על הסלע נמצאו שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הרומית, עד המאה הג' לסה"נ. מעל לרצפה, בעיקר במרכז האולם, נמצאה שכבה של שברי כלי חרס, בעיקר שברי קנקנים, רובם מתוארכים למאה הג' לסה"נ ומיעוטם לראשית המאה הד' לסה"נ. מעל שכבת הקנקנים נחפרה שכבה עבה של שברי טיח ופרסקו צבעוני, עם עיטורים גיאומטריים שנפלו מקירות המבנה.
במרכז האולם נמצא בסיס בנוי משתי אבנים מסותתות ומשני צדי האולם נמצאו בסיס אומנה אחוז בקיר המערבי ושקע לבסיס אומנה דומה בקיר המזרחי. בחלקו הדרומי של האולם הובחן שקע חצי עגול, שקוע ברצפה ומטויח. האולם רוצף בארבעה מרבדים של פסיפס לבן, מאורגנים סביב הבסיס המרכזי. ממזרח וממערב לבסיס הונחו מרבדים מלבניים של עיטורים גיאומטריים. במרבד הצפוני שולבה כתובת ביוונית עתיקה ומתומן שבמרכזו דגים וסביבו עיטורים גיאומטריים. הכתובת מזכירה קצין בצבא הרומי, שתרם מכספו לבניית הרצפה; כן נזכר שם האומן שבנה את הרצפה. במרבד הדרומי משולבות שתי כתובות ביוונית, אחת פונה מערבה והשנייה מזרחה. בכתובת המזרחית נזכרות ארבע נשים ובכתובת המערבית נזכרת אישה נוספת שתרמה את השולחן לאל ישוע הנוצרי כזיכרון. כיוונן ותוכנן של שלוש הכתובות מדגישים את המערך המעגלי הפנימי באולם, שבמרכזו בסיס שולחן בנוי אבן (להלן). נראה כי סביב השולחן נערכו טקסים ותפילות של הקהילה הנוצרית המקומית.
התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ)
בתקופה זו נעשה שימוש רק בחלקו המזרחי של 'המבנה הצפוני', בעיקר בחצרו החיצונית ובחדרים הצמודים אליה. החצר הוקטנה ונבנו חדרים בדרומה ובצפונה. קירות משניים נמצאו גם בחדרים שממערב לחצר. ממזרח למבנה ומעבר לסמטה נחפרו בחלקם קירות ורצפות של מבנה נוסף ונמצאו מטבעות מהמאה הד' לסה"נ. מדרום לסמטה, ב'מבנה הדרומי', נעשו שינויים קלים. הפרוזדור חולק לחדר וחצר ונמצאו רצפות עפר ששולבו בהן אבני פסיפס במגוון גדלים. בחדר מדרום-מערב לחצר נמצא מיתקן מעוגל צמוד לקיר. בחצר ובחדרים סביבה נמצאו עשרות מטבעות שתוארכו למאה הד' לסה"נ וכן שברי אגני אבן וכלי חרס.
התקופה הביזנטית (המאות הד'-הה' לסה"נ)
הוקם מבנה חדש שכיוונו דרום-מזרח–צפון-מערב, וקירותיו מבטלים חדרים וקירות משלבים קודמים. בדרום השטח נמצאו חדרים ובהם מפולת אבנים. מעט חדרים לצד החצרות משלבים קודמים המשיכו לשמש בתקופה זו.
התקופה הממלוכית (המאות הי"ג-הי"ד לסה"נ)
בצפון-מערב השטח נמצא מפלס חיים שכלל מוקד פעילות מעוגל מרוצף אבנים קטנות. נמצאו עצמות בעלי חיים, כלי חרס ומטבעות.
ימי מדינת ישראל (המאה הכ' לסה"נ)
נמצאו שרידים משנות ה-50 עד ה-90 של המאה הכ' הקשורים למתחם הכלא: גדרות תיל וקידוחים לעמודי עץ שבתוכם שרידי העמודים שחילקו את השטח למתחמים מגודרים. כן נמצאו תעלות קשר, יסודות עשויים בטון ותעלות ניקוז.
מהחפירות נראה כי בתקופות הרומית והביזנטית השתרע היישוב הקדום לפחות עד שטח החפירה הנוכחי. המבנים שנחשפו בחפירה היו בשוליים המערביים של היישוב. במאה הג' לסה"נ הוקם מבנה גדול ששימש למגורים. נראה כי אחד מאגפיו הוקדש לפולחן נוצרי ושימש אולם תפילה של אנשי הקהילה. הממצא הארכיאולוגי והאפיגרפי מלמד כי בין חברי הקהילה הנוצרית היו נשים וכן חיילים בצבא הרומי. תיארוך המבנה לאמצע המאה הג' לסה"נ מבוסס על ממצא נומיסמטי, קרמי, ואפיגרפי. זמנו של המבנה קדם אפוא להכרת הנצרות בימי קונסטנטינוס (הצו של מילנו בשנת 312 לסה"נ), ולהפיכתה לדת רשמית בוועידת ניקאה בשנת 325 לסה"נ. הקרבה בין המבנה שהוקם בשולי היישוב למצודה הצבאית הרומית שחפר שומכר בראש השלוחה (Schumacher G. 1908. Tell el-Mutesellim 1. Leipzig: Fig. 287) מלמדת על מגורי חיילים מהצבא הרומי במבנה שנמצא ביישוב אזרחי, לצד מבני הכפר היהודי.