קטעי פסיפסים. בריבוע 3 נחשפו שני קטעים הרוסים של רצפות פסיפס (0.5 × 1.5 מ' ו-0.30 × 0.45 מ') ממזרח וממערב לקיר W109 (איור 2). בקטע המערבי (לוקוס 107) מעוטרת רצפת הפסיפס הלבנה בדגם של ריבועים קטנים עשויים אבני פסיפס בצבע כחול שבו שובצו אבנים בצבעים אדום ולבן (איור 3). בקטע שממזרח לקיר 109 (לוקוס 104) הונחו אבני הפסיפס הלבן בדגמי מעגלים הנושקים זה לזה ויוצרים מעין זר (איור 4); את היקף המעגלים החיצוני מעטרות אבני פסיפס בצבעים כחול ואדום. קטע נוסף נחשף בריבוע 1 (0.5 × 0.8 מ') כ-30 מ' צפונה. הוא כולל פסיפס לבן ובו עיטור בצורת האות X העשוי אבני פסיפס בצבעים כחול ואדום (איור 5). לצדיו ניתן להבחין בעיטורים נוספים של עיגולים או אולי ריבועים אף הם עשויים אבני פסיפס בצבעים כחול ואדום. העיטור תחום בצדו הדרומי בשלוש שורות של אבני פסיפס בצבעים כחול ולבן לסירוגין.
על פי עדות התושבים נהרס פסיפס צבעוני נוסף בשעת בניית המקלט הציבורי הסמוך לחפירה. נראה לפיכך כי מבנים עם רצפות פסיפס השתרעו על פני שטח שקוטרו כ-40 מ'.

 

קבר בנוי. הקבר נבנה בתוך הקרקע הטבעית מאבנים קטנות לא מסותתות, שלוכדו במלט וטויחו בחלקן הפנימי (איור 6). הקבר נחפר רק בחלקו עקב דרישת משרד הדתות (3.1 מ' אורך חשיפה, 2 מ' גובה, 1.5 מ' רוחב). לקבר אולם מרכזי מאורך שכיוונו צפון–דרום, מקורה בקמרון חביתי (לוקוס 108), וחדר רבוע בפאתו המזרחית (לוקוס 105). בדופן המזרחית הותקנו מדרגות שהוליכו דרך פתח מלבני (0.5 × 0.7 מ') לחדר הקטן (0.85 × 1.00 מ'; 0.9 מ' גובה; איור 7), שאף לו היה קמרון חביתי. בחלקו האחורי של החדר הותקנה מעין מדרגה שגובהה 0.6 מ' מעל הרצפה. בחדר נמצאו מעט שברי כלי חרס ולא התגלו עצמות, לפיכך ייתכן כי לא שימש לקבורה, אלא היה מעבר לאולם הקבורה של מבנה על שלא השתמר. עם זאת ייתכן שהכניסה לקבר הותקנה בפאה הדרומית שלא נחפרה, וחדר 105 שימש חדר קבורה שנשדד בעת העתיקה. באולם המרכזי התגלו עצמות ושברי כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית. במילוי האולם נמצאו קערות מיובאות מטיפוס LRC (איור 8: 2-1), מקפריסין (איור 8: 3), קנקן שק ביזנטי (איור 8: 4), קנקני עזה (איור 8: 14-5), בסיס קנקן (איור 8: 15) ורעפים (איור 8: 16, 17).   

אתר רסם אל-שעף נסקר בשנות החמישים המוקדמות על ידי י' עורי (ארכיון רשות העתיקות, דוח פיקוח) אשר מצא סורג כנסייה משיש (0.90 × 1.18 מ'; איור 9) מדרום למגדל המים של המושב, כ-80 מ' מדרום-מזרח לחפירה הנוכחית. הסורג מעוטר בצלב התחום בזר דפנה, שיוצאות ממנו קנוקנות של עלי קיסוס המופנות כלפי צלבים מטיפוס מלטה. הוא מתוארך למאות הו'–הז' לסה"נ ושכיח ביישובים רבים ברחבי הארץ. שרידי הפסיפסים, הסורג והרעפים (איור 8: 17, 18) מעלים את ההשערה כי במקום היה מנזר וייתכן כי הקבר הבנוי הוא חלק מקריפטה של כנסייה.