בחודש ינואר 2003 נערכה חפירת הצלה בח' ברכת אום אל-אדהם (הרשאה מס' 3806-A*; נ"צ — רי"ח 1946/6918; רי"י 1446/1918) לאחר שהתגלו שרידים קדומים במהלך פיקוח על עבודות בכביש 57. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון מע"צ, נוהלה על ידי א' בושנינו, בהשתתפות ש' יעקב-ג'ם (מנהלה), א' האג'יאן וט' קורנפלד (מדידות), צ' שגיב (צילום) ומ' שויסקיה-ארנוב (ציור ממצא).
נפתחו שני שטחים (B ,A) במרחק של כקילומטר אחד זה מזה ונחפרו שלושה חצאי ריבועים (III-I).
שטח A (איורים 1, 2)
בחפירה בריבוע I נמצאו שברי כלי חרס אחדים ללא ממצא אדריכלי. בקצה המערבי נחשף משטח מאבנים קטנות (לוקוס 108; 1.0×1.1 מ'), המשכו במחיצה שבין חצאי הריבועים (לוקוס 104; 1.1×1.2 מ', 0.06 מ' גובה). המשטח נתחם בקצה המערבי בשכבה דקה מאוד של טיח אשר ככל הנראה ציפתה קיר.
מדרום ללוקוס 104 נחשפו כמה קטעי קירות (W13-W10) בנויים אבני גוויל מכורכר.
ממצא כלי החרס כולל קערות (איור 1:3), קדרות (איור 4-2:3), סירי בישול (איור 6:3-11), מכסים (איור 5:3), קנקנים (איור 15-12:3), ושבר נר (איור 16:3) המתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הה'-הו' לסה"נ).
מהשרידים המעטים והדלים לא ניתן לדעת למה שימשו משטח האבנים והקירות.
שטח B (איורים 5-4)
בריבוע III נחשף חלק ממיתקן (לוקוס 202; 0.27 מ' עובי דפנות, 0.75 מ' גובה, 1.07 מ' קוטר) שנבנה במילוי של אדמת החמרה מאבני גוויל מכורכר במגוון גדלים. המיתקן טויח בשתי שכבות טיח; בשכבת הטיח העליונה נעשה שימוש בשברי גוף מצולעים של קנקנים מן התקופה הביזנטית.
ממצא כלי החרס כולל מעט מאוד שברי גוף מצולעים של קנקנים שנמצאו בשטח הריבוע.