שטח C
החפירה הגיעה בחלקה לסלע האם בעומק 1.9–2.2 מ' תחת פני השטח. התגלו שרידים מהתקופות ההלניסטית (שכבות V ,VI), הרומית הקדומה (שכבה IV), הרומית התיכונה (שכבה III) והרומית המאוחרת–הביזנטית (שכבות II ,I; איור 1). לא נמצאו שרידים אדריכליים מן התקופה ההלניסטית, אף שחרסים מן התקופה נמצאו על סלע האם ובמילויים (לוקוס 212). השרידים האדריכליים הקדומים הם שני קירות אבן מקבילים

(W27 ,W26), בנויים מאבני נארי מסותתות היטב שהונחו במישרין על סלע האם שאינו מפולס (0.8–1.0 מ' גובה השתמרות). נראה שהקירות שפנו זה לזה היו בסיס קמרון נמוך (איור 2). רצפת עפר מהודק שפילסה את פני סלע האם (לוקוס 211) שימשה אולי במרתף אחסון שגובהו המקורי לא עלה על 1.3 מ'. המבנה מתוארך על פי החרסים לתקופה הרומית הקדומה (שכבה IV). קירות 26 ו-27 יצאו משימוש במכלול בנייה מאוחר שהיה מורכב מקירות (W21 ,W20) ורצפה (לוקוס 209) בריבוע הצפוני וקירות

(W29 ,W28 ,W23) ורצפה (לוקוס 210) בריבוע הדרומי. בקיר 20 שולבו אבני נארי מלבניות ניצבות ומסותתות היטב שהונחו בין אבני שדה במסורת בנייה פניקית. כנראה בזמנו של המבנה הוקם מקווה (לוקוס 207), תחום בשני קירות אבן (W25 ,W22) שניגשו למבנה (איור 3). המקווה יכול היה להיות תוספת מאוחרת, אך נראה בוודאות שהוא היה בן זמנו של המבנה העיקרי. הכניסה למקווה (כ-1.9 מ' אורך כולל מדרגות; כ-1.4 מ' רוחב; 1.68 מ' עומק מרבי) היתה במערב באמצעות שש מדרגות. רצפתו נחפרה לתוך סלע האם והמתקן כולו צופה בטיח הידראולי לבן עדין שהיה מעוגל בפינות ולא הכיל חרסים. תכולת המקווה, רק 4 מ"ק, מצביעה על היותו פרטי או מקווה משפחתי ולא מתקן ציבורי. המקווה היה מלא אבנים ואדמה מעורבים  במעט חרסים שלא ניתן להסתמך עליהם בתיארוך זמן שימוש המבנה. שתי אבני שחיקה מבזלת שנמצאו בלוקוסים 209 ו-215 מעלות את האפשרות שהשטח שימש לעיבוד מזון. המכלול הקרמי במבנה הוא ביתי בבירור וכולל כמה סירי בישול שאחד מהם הכיל עדיין עצמות כבשה או עז. כל כלי החרס שייכים לרפרטואר כלי כפר חנניה ושיחין ומתוארכים לתקופה הרומית התיכונה (שכבה III). בתוך הקירות בריבוע הדרומי היה כנראה מתקן בנוי מאבנים גדולות ניצבות (לוקוס 214) שתפקידו אינו ברור, אך ייתכן ששימש לאחסון או לעיבוד מזון והיה ככל הנראה בחצר לא מקורה (לוקוסים 204, 210). עוד נמצא ביחידה זו שבר כלי מאבן גיר. ניתוח עצמות בעלי חיים מן החפירה העלה שתפריט התושבים כלל בעיקר בקר, עזים וכבשים; עצמות חזיר לא נמצאו כלל. המרכיב המאוחר בריבוע הצפוני היה קיר בודד של בור גדול מלבני ומטויח (לוקוס 202A) שחתך דרך המבנים הקדומים ופגע בהם, אך השתמר רק בחלקו בשל פעילות חקלאית שכללה עיבוד עצי הזית במגרש. הבור המטויח תוארך לתקופה הביזנטית (שכבה I) על סמך החרסים ששולבו בטיח.

 

שטח D
נחשפו שרידי מבנים מהתקופות ההלניסטית והרומית (איור 4). על סלע האם, 1.7 מ' תחת פני השטח, נבנו במישרין שני קירות אבן (W34 ,W33) שיוצרים פינת חדר. יחידה זו שרצפתה עפר כבוש (לוקוסים 311, 312) שפילס את פני הסלע תוארכה לתקופה ההלניסטית (שכבות V–VI). מבנה אחר שכיסה את החדר ההלניסטי נבנה מקירות אבן

(W32–W30) ולו רצפת עפר כבוש (לוקוסים 307–310). קיר 32 כלל שתי אבנים מלבניות ניצבות בסגנון דומה לקיר 20 בשטח C והוא ככל הנראה בן זמנו. מעט חרסים שנמצאו ברצפות אלה מתארכים יחידה זו לתקופה הרומית הקדומה ואולי לתקופת הרומית התיכונה (שכבות III–IV). ההצטברות מעל היחידה הכילה חרסים ביזנטיים לרבות קרמיקה רומית מאוחרת אדומה, ללא שרידים אדריכליים.