חדר האוכל. בעת עבודות תשתית הוסרה רצפת בטון מודרנית של האולם שנוצקה בשנות
ה-70. לאחר הסרתה נחפרה תעלה (1 מ' רוחב, 1 מ' עומק) לאורך הקירות הדרומי והמערבי לצורך הנחת צנרת. בתעלה נמצא מילוי אדמה שהכיל שברי פריטים ארכיטקטוניים משיש, קרמיקה מעורבת מהתקופות ההלניסטית עד הצלבנית וקטע הרוס של תעלת ניקוז עות'מאנית. יש לציין כי המילוי נחפר בעבר בתקופה העות'מאנית ובשנות ה-70.


באולם האומנות נחפרו שני בורות (3 × 3 מ') סביב האומנות הצלבניות התומכות את תקרת האולם לצורך חיזוקן. החפירה נערכה בתעלות היסוד הצלבניות של האומנות. הצלבנים בנו על פני הסלע הטבעי מסד מרובע ורחב עשוי אבני גוויל וחומר מליטה (1.5 מ' גובה) שעליו נבנתה האומנה שנראתה מעל מפלס הרצפה. האומנה נבנתה מאבני גזית מסותתות היטב. באדמת המילוי נמצאו חרסים מעורבים מהתקופות ההלניסטית עד הצלבנית.


ברחוב הדרומי, בחלקו המזרחי, במעבר שנוצר בין המרכז ההוספיטלרי לחמאם התורכי מדרום,  נמצא מפלס מילוי של שפכים צלבניים מן המאה הי"ג (יותר מ-3 מ' גובה) שבתוכו נמצאה קרמיקה רבה מהתקופה הצלבנית.


בבית המרחץ התורכי, בעת שדרוג הרחבה המרכזית, רחבת מבואה פתוחה, נחפר בור דגימה (2 × 2 מ'). בעומק 0.5 מ' נמצאו עצמות אדם אחדות, המתוארכות לתקופה העות'מאנית. בהמשך, עד לעומק שישה מטרים נמצאה שכבת מילוי של אדמה, מפולות אבנים, שברי פריטים אדריכליים וחרסים המתוארכים לתקופות ההלניסטית עד העות'מאנית.
נתגלה קיר צלבני בכיוון צפון–דרום (5.5-3.8 מ' עומק), בנוי אבני גזית וכן קרמיקה צלבנית מהמאה הי"ג.
החפירה נפסקה מסיבות בטיחותיות.