ריבוע 1. נפתח חצי ריבוע (2 × 4 מ') ועם הסרת פני השטח נחשפו מילויים אפורים שכללו אבנים ופיח. בחלק המזרחי של הריבוע נחשף בור אשפה (0.6 × 0.8 מ'; 0.8 מ' עומק) מלא בעפר תחוח ובו שברים רבים של כלי חרס, טיח וטבון וכן גוש זכוכית גולמית שעל פיו ייתכן כי בקרבת מקום הייתה תעשיית זכוכית. מטבע מהתקופה העבאסית (ר"ע 109331) וכלי דמוי רימון האופייני לתקופה (איור 4:2) מתארכים את גוש הזכוכית למאה הט' לסה"נ. בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע התגלה בדל קיר (0.23 מ' גובה) ללא רצפה הניגשת אליו ואין קשר בינו לבין בור האשפה הסמוך.

ריבוע 2. נפתח חצי ריבוע שחלקו המזרחי נחפר לעומק 1.2 מ' ונמצאו בו מילויי עפר מעורב בחרסים ללא כל ממצא ארכיטקטוני. בפינה הצפונית-מזרחית נמצא בור אשפה ובו חרסים רבים, בהם נר האופייני לרמלה המתוארך למאות הט'–הי' לסה"נ (איור 6:2). בשל הממצא הדל נחפר חציו המערבי של הריבוע באמצעות כלי מכני וגם בו לא התגלה ממצא ארכיטקטוני. בתחתית הריבוע נמצאה שכבת חול סטרילית.

 ריבוע 3. בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע נחשפה רצפת טיח לבנה (0.8 × 1.1 מ') שלא השתמרה היטב. בשטח החפירה המצומצם לא נמצאו שרידי קירות שאליהם ניגשה הרצפה. בחתך תחת חלקה המערבי לא נתגלו שרידים נוספים, אך נמצאו חרסים שניתן לתארכם לתקופה האסלאמית הקדומה. 

 ריבוע 4. לאחר הסרת פני השטח בחלקו הצפוני של הריבוע נמצאה אשפה מודרנית. בעומק 0.6 מ' תחת פני השטח נמצאה רצפת טיח פגועה (0.7 × 1.1 מ') המושתתת על מצע אבנים קטנות מלוכדות בטיח. תחתיה נמצאו חרסים: קערה (איור 1:2), קערה מזוגגת (איור 2:2), מחבת (איור 3:2) ושבר נר (איור 5:2) וכן ספל זכוכית עם ידית קצרה (ר' להלן) המתוארכים למאות הח'–הי' לסה"נ. מדרום לרצפה נמצא בור אשפה מודרני, שהשתרע על כל חציו הדרומי של הריבוע. בבדיקה באמצעות כלי מכני לעומק 1.8 מ' נחשפה שכבת חול סטרילית.

שוד אבנים נרחב באתרי רמלה הותיר אותם במצב השתמרות גרוע. החפירה הנוכחית, בתוואי צר של צינור ניקוז ובשטח מצומצם הקשו מאוד להבין את השרידים שהתגלו. הממצא החומרי (חרסים, זכוכית ומטבעות) מעיד כי המקום היה מיושב ממחצית המאה הח' עד למאה הי' לסה"נ.

 


כלי הזכוכית
נטליה כצנלסון

 

נמצאו מעט כלי זכוכית; רק שבר אחד בהקשר ודאי ואחרים במילויים ובשפכים ללא הקשר. כלי הזכוכית כוללים קערות (איור 3-1:3) ומעט כלים סגורים (איור 6-4:3), בהם בקבוקון זעיר. רוב הכלים עשויים מזכוכית טבעית צבועה ומכוסים שכבה עבה של בליה. הכלים מתוארכים למאות הח'–הי"א לסה"נ ונוספים לרפרטואר כלי הזכוכית מהתקופה האסלאמית הקדומה שהתגלו ברמלה, קיסריה, יקנעם, בית שאן וטבריה. גוש צהבהב-ירוק שנמצא מצביע על אפשרות קיומה של תעשיית זכוכית בסביבה.
שברים מס' 1 ו-2 שייכים לטיפוסים ידועים מאוד של קערות גליליות. הקערה הקטנה (איור 1:3) מעוטרת בחוטים אופקיים צהבהבים. הסגנון והעיטור היו פופולריים במיוחד במהלך התקופה האומיית והמשיכו לתקופה העבאסית. לקערות מטיפוס הקערה הגדולה עם בסיס משוטח (איור 2:3) יש לעתים שפה עם חוט או רכס נוטה פנימה והן נפוצות בשכבות עבאסיות. על רצפה המתוארכת על סמך הקרמיקה לתקופה העבאסית נמצא ספל קטן עם ידית קצרה (איור 3:3). ספלים כאלה מוכרים מן התקופה האסלאמית הקדומה, אך היו פחות נפוצים מהקערות שנדונו לעיל. כלים אסלאמיים טיפוסיים הם פך (איור 4:3) ובקבוק (איור 5:3). פכים עם שפות מקור כמו הפיה הצבוטה שכאן, עשויים מזכוכית או חומרים אחרים, יוצרו בהיקף רחב במאות הח'–הי"א לסה"נ. לצוואר עם שפת משפך נפוח של בקבוק (איור 5:3) יש טווח כרונולוגי רחב יותר. בקבוקים דומים נמצאו בשכבות מהמאות הח'–הי"א לסה"נ בבית שאן ורמלה וכן במכלולים המתוארכים למאות הי"ב–הי"ד. הבקבוקון הזעיר שלו צורת שפופרת (איור 6:3) השתמר בשני חלקים. טיפוס זה התגלה בחנות אומיית בבית שאן, אך בלט במהלך התקופה העבאסית. בקבוקונים כאלה נמצאו בשכבות משלהי המאה הח'-ראשית המאה הט' לסה"נ וכן במכלולים מאוחרים המתוארכים לשלהי המאה הי'–ראשית המאה הי"א לסה"נ.