המערה (6 מ' אורך, 5 מ' עומק, כ-2 מ' גובה) נוקתה מאדמה ומפולות שחתמו את הפרצה בדופן הדרומית. במזרח המערה הייתה מפולת אבן שנוצרה בחלקה מהפתח הטבעי בגג ובמרכזה מפולת אבן של התקרה בציר מזרח–מערב (איור 2). רצפת הסלע הטבעי הרך של המערה נחשפה בחפירת שכבת אדמה גירנית חומה (0.3 מ' עובי). בקצה האחורי של המערה נמצאו שבעה כלי חרס. שלושת הכלים שהוצאו טרם החפירה: קערה עם ידיות (איור 3) פך (איור 4) ופכית דלייה (איור 5) וארבעה כלים נוספים: קערה מזווה עם חריתה נמשכת סביב השפה (איור 6), קנקן בינוני כמעט שלם, פכית מחופה אדום עם ידית כפולה שמצאה הפוכה ונר שמן.

פיר הכניסה המקורי (0.5–0.8 מ' רוחב, 1.15 מ' עומק) היה טבעי והוליך לתוך החלק הצפוני-מזרחי של המערה, סמוך לפרצה בדופן המזרחי של המערה (איור 7), המקום היחיד שבו האדמה הגירנית החומה הצטברה עד לתקרה.
לאחר ניקוי מפולות האבן, הובחן שקע במרכז רצפת הסלע של המערה שהכיל שרידי עצמות באתרן: שתי גולגלות אדם, של בוגר ושל ילד, שנמצאו הפוכות עם כמה עצמות ארוכות, לא בארטיקולציה. בשל הפרעות של קבוצות חרדים החפירה בשקע לא הושלמה והיה קשה להגדיר אם הקבורה ראשונית או הופרעה בפעילות מאוחרת.