שטח A
נחפרו ארבעה ריבועים (66 מ"ר; איור 1) ונחשפו בהם שכבות המתוארכות לתקופות הביזנטית, הצלבנית והממלוכית.
שכבה I (התקופה הממלוכית). נמצאו שרידים  מקוטעים מאוד של מבנה שכללו קיר 

(W124) ורצפת אבן (לוקוס 108; איור 2).
שכבה II (התקופה הצלבנית). השכבה השתמרה היטב ונחשפו בה שרידי שני מבנים (איור 3). במבנה המזרחי – מכלול חדרים הקשורים ליחידה אחת – הובחנו שני שלבי בנייה שכללו הרמת רצפות וחלוקה לחדרים. מקצת הקירות השתמרו לגובה 0.9 מ'. המבנה המערבי שהיה ככל הנראה בית בד כלל מתקן כבישה של בית בד עשוי בזלת ובורג מטיפוס לחיצה ישירה באתרו (איור 4). ממצאים נוספים כללו חרסים, מסמרים וכלים מברזל ומזכוכית.
שכבה III (התקופה הביזנטית). חלק מקיר יחיד משכבה זו תוארך על פי הקרמיקה שנמצאה במילויים שהיו קשורים אליו. קירות שכבה II הוקמו הישר מעל קיר זה.

 

שטח B
בחלק המזרחי של שטח A נחפר בור איגום של גת המתוארכת לתקופה הרומית. לבור העגול (2 מ' קוטר, 1.5 מ' עומק) היו דפנות מטויחות היטב (8 ס"מ עובי הטיח; איור 5). הגת נמצאה בצדו השני של ערוץ הנחל, סמוך לחורבת חדד.

תוצאות החפירה מלמדים על ההתיישבות הביזנטית, הצלבנית והממלוכית באתר. בית הבד והגת מעידים על פעילות תעשייתית בשולי האתר, לצד מעיין שופע ודרך ששימשה להעברת התוצרת. לאתר היו ללא ספק קשרים קרובים עם חורבת חדד שמדרום לו.
במהלך התקופה הצלבנית נבנתה באתר מצודה הוספטילרית שנקראה פורבלט (עפרבלה?) וחרבה בשנת 1187 על ידי צלאח א-דין. המצודה לא נהרסה כליל, היא נושבה לאחר מכן למשך כמה שנים על ידי כנופיות של מוסלמים, במהלך המצור על המבצר הצלבני הסמוך בלבואר. חלק ממגדלי המצודה עדיין עומדים היום.