בשלב הקדום שימש המבנה בריכת מים שהשתמרותה הגרועה אינה מאפשרת לשחזר את מידותיה המקוריות. הפן הפנימי של הקירות (0.7-0.5 מ' גובה השתמרות; קיר 107 – 2.8 מ' אורך השתמרות, 0.7 מ' עובי בשלב הקדום; קיר 108 – 2.45 מ' אורך השתמרות, 0.4 מ' רוחב בשלב הקדום) ורצפת הבריכה היו מדופנים בשכבת טיח (כ-2 ס"מ עובי). שרידי טיח שהתגלו על הפן החיצוני של הקירות מעידים אולי על קיומן של בריכות או מתקנים נוספים שהיו צמודים אל הבריכה. הממצא הקרמי שהתגלה על רצפת הבריכה ובשכבה המתייחסת אל הקירות כולל שברי כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית, בהם כלי אגירה (איור 1:2), כלי בישול (איור 2:2) וקערות מטיפוס  LRC(איור 2: 3-5).

 

בשלב המאוחר נערכו שינויים בתוכנית הבמבנה ובייעודו. הקירות עובו בתוספת בנייה
(0.55-0.50 מ' רוחב) שהוצמדה אל הפן החיצוני שלהם. ייתכן שהסיבה לעיבוי היתה ערעור הקירות עקב פירוק המיתקנים שהיו צמודים אל הבריכה. על רצפת השלב הקדום הונח מילוי של גיר דחוס (כ-0.5 מ' עובי) ששימש מסד לרצפה עשויה מעפר מהודק הכולל טיח ואפר. הממצא הקרמי משלב זה כולל שברי כלי חרס אחדים ושני נרות פתוחים עם בסיס גבוה (איור 6:2) המתארכים את השלב המאוחר לתקופה הממלוכית. ייעודו של המבנה משלב זה אינו ברור.