בחודשים פברואר-מרס 2004 נערכה חפירת בדיקה בהרצליה ג' (הרשאה מס' 4120-A*; נ"צ —רי"ח 182987/674717; רי"י 132987/174717) בעקבות גילוי שרידים קדומים בעת עבודות להנחת צינור ניקוז סמוך לפסי הרכבת. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון רכבת ישראל נוהלה על ידי ל' ראוכברגר בסיוע ש' יעקב-ג'ם וא' בכר (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות), צ' שגיב (צילום), א' גליק (מדידות GPS) וט' קורנפלד (שרטוט). כן סייעו ע' אייש, ד' ברקן, ע' עד וא' ינאי.
שטח החפירה ליד רחוב המסילה, בעמק המשתרע ממזרח לרכס הכורכר השני, ממערב למסילת הברזל תל אביב–חיפה, כ-150 מ' בקו אווירי מדרום-מזרח לאתר הרצליה ב' (מפת הרצליה [69]: אתר 48). העמק מכוסה אדמת סחף ובעבר היה מכוסה בביצות גדולות.
נפתח ריבוע אחד, שבחלקו המזרחי נתגלו שרידי מתקן שהשתמרו ממנו בדל קיר ורצפה (איור 1).
הקיר (W103, רוחב 0.55 מ') נבנה משלוש שורות של אבני כורכר קטנות, לא מסותתות ושרד לגובה שלושה נדבכים, כולל נדבך אחד של יסוד מתחת למפלס הרצפה. מצפון ניגשת לקיר רצפה עבה מאוד (לוקוס 104, 0.1 מ' עובי) שלה ארבע שכבות: טיח לבן הידראולי (1.5 ס"מ), מתחתיו טיט אפור (3 ס"מ), תחתיו שכבה נוספת של טיח לבן מוחלק (0.5 ס"מ) ומתחתיה טיט אפור עם גרגרי פחם רבים (5-4 ס"מ). הטיח והטיט מעורבים בצדפים מרוסקים (איור 2). הרצפה הונחה על יסוד הבנוי משני נדבכים של אבני גוויל עם אדמת חמרה, האבנים בנדבך התחתון גדולות מעט יותר מאלה שבנדבך העליון שנמצא בו מילוי של אדמה כהה בין האבנים (לוקוס 106). הובחן שיפוע קל של הרצפה צפונה וייתכן שעובייה וטיב יסודותיה נבעו מהצורך להתגבר על אי-היציבות של אדמת הסחף באזור.
ממצא כלי החרס כלל מעט שברים של סירי בישול מן התקופה הביזנטית, שנמצאו מעל ומתחת לרצפה (לוקוס 104). באדמת הסחף שמעל המתקן נמצא שבר ידית של פכית מתקופת הברונזה התיכונה (ינאי, מידע בע"פ) שמוצאה כנראה מאחד מקברי התקופה ברכס הכורכר השני שממערב לאתר (מפת הרצליה [69], אתרים 20, 74).
נראה שהקיר והרצפה הם חלק ממתקן לעיבוד נוזלים שנבנה בתקופה הביזנטית, בעקבות ניקוזה של ביצת הרצליה במנהרת ניקוז שנחצבה ברכס הכורכר השני (צוק ואיילון 1993, נקרות צורים 19: 65-63).