שטח A

במעלה המדרון הצפוני של הגבעה נמצאו קברים קרובים מאוד לפני השטח, ואילו במורד הגבעה מצפון נמצאו קברים מתחת לכיסוי עבה של אדמת חמרה שלא אותרו בה עתיקות ולכן נראה שהונחה בימינו, קודם לנטיעת מטע הזיתים שכיסה את השטח.
נחשפו 13 קברים משלושה טיפוסים שכיוונם מזרח–מערב. הקברים לא נחפרו ולפיכך לא ניתן היה להסיק מסקנות דמוגרפיות ולשייך את הנקברים למין, לגיל או למעמד חברתי.
 
טיפוס A. קברי יחיד בנויים מאבנים לא מסותתות ומכוסים בקנקני חרס מלאים באדמה. בקצות הקברים נמצאו אבנים, באחד הקברים אבן בולטת במיוחד, ככל הנראה מצבה. את הקברים מטיפוס A ניתן לחלק לשני טיפוסי משנה:
תת-טיפוס A1. הקנקנים מונחים בניצב לציר האורך של הקבר. פיות הקנקנים פונות לסירוגין צפונה ודרומה והקנקנים משולבים היטב זה בזה ומכסים את הקבר. מתת-טיפוס זה התגלו שלושה קברים ובהם קבר (לוקוס 105; איורים 2, 3) המכוסה בשישה קנקנים משלושה טיפוסים, המזרחי חסר ידיות. באחד הקברים נמצאו גולגולת וחוליות צוואר מתחת לשני קנקנים שבורים.
תת-טיפוס A2. הקנקנים המכסים את הקבר ניצבים על בסיסם או הפוכים. הקבר היחיד שנחשף מתת-טיפוס זה (לוקוס 113; איורים 4, 5) כולל שלושה קנקנים. בקצה המזרחי של הקבר נחשפה אבן ניצבת על צדה הצר, ככל הנראה מצבה.
טיפוס (איור 6). קבר ארגז המכוסה בלוחות אבן שטוחים (לוקוס 114, 0.2×0.3×0.5 מ'). זהו טיפוס הקבר השכיח והוא מונה שמונה קברים.
טיפוסC  (לוקוס 134, איור 7). שלד המונח בבור חפור, ללא בנייה או כיסוי. השלד נמצא בארטיקולציה. התגלה רק קבר אחד מטיפוס זה ובקרבתו כמה קנקנים שזיקתם לקבר אינה ברורה.
יש לציין כי הקברים מטיפוסים B ו-C התגלו במפלס גבוה יותר מן הקברים מטיפוס A. ייתכן כי בית הקברות היה פעיל במשך תקופה ארוכה; הקברים מטיפוס A מייצגים שלב קדום (ממלוכי?) ואילו הקברים מטיפוסים C ,B מייצגים שלב מאוחר (עות'מאני?).
 
מעל מגוון הקברים נחשפו 16 קנקנים מהתקופה הממלוכית, משלושה טיפוסים: קנקני 'שק' (10 פריטים), כלים המזוהים ככוורות דבורים (4 פריטים; ר' Levant 38: 203–212) וכלי אנטיליה (2 פריטים). קנקני השק עשויים חומר בהיר ולהם צילוע עדין וידיות עגולות בכתף הכלי; לחלקם שפה מעובה או רכס בצוואר הכלי. טיפוס זה של קנקן אופייני לשלהי התקופה הממלוכית–תחילת התקופה העות'מאנית ודומים לו נמצאו בקברים באזור (חדשות ארכיאולוגיות 113: 98–99, איור 151: 3–5). כמו כן נמצאו חרוז (זכוכית?) וחלק ממסרק עשוי עצם מטיפוס המוכר משלהי התקופה הביזנטית וכל משך התקופות האסלאמיות (ר' עתיקות 46: 37–47).
 
בחלקו הצפוני של שטח A נמצאו שרידים המעידים על קיומו של שלב קדום יותר בבית הקברות. באחד מריבועי החפירה, בפינתו הצפונית-מערבית, נחשף ריצוף לוחות אבן רבועים. ממצא כלי החרס כלל קנקנים מצולעים, חלקם מטיפוס 'קנקני עזה' המתוארך למאות הג'–הד' לסה"נ. בריבוע אחר נחשף מבנה קבורה מלבני בנוי אבן. מפלס החיים הניגש לקבר כלל חרסים מתקופה זו. עם זאת, תיארוך הקבר אינו ודאי כיוון שלא נחפר.

שטח B

התגלה קבר ארגז (לוקוס 220; 0.8×1.9 מ' מידות החלל הפנימי, 0.3 מ' עובי הדפנות; איורים 8, 9) בנוי מאבני גזית (0.20×0.25×0.60 מ' בממוצע) שכיוונו צפון-מערב–דרום-מזרח. לא נמצא כיסוי מעל לקבר. בשטח A לא התגלו קברים דומים, למעט אולי הקבר שנחשף בחתך בחלקו הצפוני של השטח.
 
אתר הקבורה בגאליה מציג טיפוס חדש של קבורה משלהי התקופה הממלוכית או תחילת התקופה העות'מאנית (המאה הט"ו לסה"נ). כיסוי קברים בכלי חרס תמימים טרם תועד בפירוט בספרות המקצועית. קברים דומים התגלו בין היתר באזור, בכפר עאנה (אור יהודה) ובאזור רמלה (TAU Salvage Excavation Reports 4; הרשאה מס' 4854-A) ונראה כי זוהי תופעה אופיינית למישור החוף המרכזי בתקופה האסלאמית המאוחרת. תוצאות החפירה בגאליה מוסיפות נדבך חשוב למחקר מנהגי הקבורה בתקופה האסלאמית המאוחרת.