לאורך שדרות יצחק רבין נפתחו שלושה שטחים (AC; איור 2). בשטח A נחפרו שלושה ריבועים (A3–A1; איור 3), ובשטח C נחפרו שני ריבועים (C2 ,C1; איור 4). החפירה בשטחB  הופסקה בשל סיבות בטיחות. השרידים בשטחיםA  ו-C נפגעו מקווי ניקוז שהונחו לפני כארבעה עשורים. נחשפו שלוש שכבות (I–III), שזמנן למן סוף התקופה הרומית ועד התקופה האסלאמית הקדומה. בשרידים בור אשפה שהכיל פסולת כבשן לכלי חרס מן התקופה הרומית, שרידים של בית מלאכה לזכוכית משלהי התקופה הרומית – ראשית התקופה הביזנטית ושרידי מבנים שבהם ממצא מן התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ) ובעיקר מן התקופה העבאסית (אמצע המאה הח'–המאה הט' לסה"נ).

 
שכבה III (התקופה הרומית)
בשטח A, בעומק של 1.8 מ'מפני שטח, נחשפו שרידים של בור אשפה (L25 ,L18 ,L17 ,L11; איור 5) שהצטברה בו פסולת מכבשן לייצור כלי חרס לצד כלים שהכנתם צלחה, ובהם קדרות ביתיות (איור 1:6, 2); קדרות בישול פתוחות שלהן ידית אופקית (אלפס; איור 3:6–6), שלאחת מהן שפה מעוותת (איור 6:6); קדרות בישול שלהן שפת מדף (איור 7:6, 8); וסירי בישול (איור 9:6–12), שלאחד מהם שפה ודופן מעוותים מאוד (איורים 11:6; 7). כמו כן, נמצאו קנקני אשקלון-עזה (איור 13:6–15), קנקני שק (איור 16:6), פכית (איור 17:6) ונר דיסקוס (איור 18:6). אף שבמכלול היו שברי קנקנים, נמצאו בו בעיקר שברים של כלי בישול, סירי בישול וקדרות, המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ ולכל המאוחר לראשית המאה הד' לסה"נ. על סמך שברי הכלים המעוותים, נראה שפעל כאן כבשן לייצור כלי חרס, וחלק מפסולת הייצור נזרקה בבור האשפה. הבור נחתם בחלקו ברצפה שהשתמרו ממנה קטעי טיח רך (F20; עובי 5 ס"מ; איור 8). הרצפה נקטעת בצפון ובמזרח בקווים ישרים — כנראה עדות לקירות שהיו מצפון וממזרח לה, ולא השתמרו.

שכבה II (התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית)
מרבית השרידים האדריכליים, ובהם שרידי מתקן לייצור זכוכית (L10) ובדל קיר (W104), והממצא הקטן משכבה זו נחשפו בשטח A. המתקן מרובע, וקירותיו נבנו מלבני בוץ צרופות (איור 9). הקיר הדרומי (W101) נחשף בשלמותו, ומשתלבים בו שני קירות, ממערב (W102) וממזרח (W103), שכיוונם הכללי צפון–דרום. על סמך גובהם ואופן בנייתם, נראה כי הם בני זמן אחד. בקירות זוהו בבטחה לכל היותר 3–4 נדבכים (כ-0.5 מ' גובה מרבי). בשל מצב השתמרות רעוע לא נחשף פתח המתקן. מפולת באתרה של לבנים צרופות, שהתמוטטו ללא סדר ברור (L33 ,L26; איור 10), כיסתה את הקירות ומילאה את פנים המתקן. דומה כי מקור המפולת בהתמוטטות תקרת המתקן; עם זאת, לא ברור מה הייתה תכנית חלקו העליון של המתקן והקירוי. בתוך המפולת, בין הלבנים, נמצאו גושים של זכוכית גולמית כחולה-ירוקה ופסולת ניפוח, עדות כי מתקן זה שימש בתעשיית הזכוכית (ר' גורין-רוזן, להלן). כן נמצא בין הלבנים שבר של קנקן שק (איור 21:6) מן התקופה הביזנטית. מתחת למפולת האבנים ובראש הצטברות קשה בתחתית המתקן (L39) נמצא שבר של קנקן שק (איור 22:6). רובד ההצטברות כולל גושים נקבוביים קלי משקל של חומר לבנים, כנראה פיסות לבנים שהתמוטטו מתקרת המתקן ומקירותיו בשל חשיפה לטמפרטורות הגבוהות ששררו במתקן בעת הפעלתו ונצרפו בשנית לאחר התמוטטותם (איור 11). בתוך הצטברות זו נמצאו שברים של שני קנקני שק (איור 23:6, 24), האופייניים לתקופה הביזנטית הקדומה (שלהי המאה הד' – ראשית המאה הה' לסה"נ), שניכר כי נחשפו לטמפרטורות הגבוהות של המתקן, וכן קנקן עזה (איור 25:6). לאחר הסרת ההצטברות נחשפה רצפת המתקן (L42; איור 12). על הרצפה נמצא מטבע פוליס ממטבעת אנטיוכיה, המתוארך לשנים 294–298 לסה"נ (ר"ע 143496). על המטבע ניכרים סימני שרפה עזה, עדות לטמפרטורות הגבוהות שאליהן נחשף במתקן. נראה אם כך שאפשר לתארך את בניית המתקן לשלהי המאה הג'–ראשית המאה הד' לסה"נ לכל המוקדם. שברי כלי הזכוכית שנמצאו במתקן מתוארכים אף הם לפרק זמן זה (ר' גורין-רוזן, להלן). עם זאת, על סמך קנקנים מס' 23 ו-24, ברור כי היו במתקן כאשר פעל, סביר יותר שהמתקן נבנה ושימש במהלך המאה הד' לסה"נ.
ממערב למתקן נחשפה תשתית מפולסת (L38), שהכילה פסולת לבנים, הדומה לזו שנחשפה בתחתית המתקן (L39); ייתכן שזו עדות למתקן נוסף שלא שרד. בחפירת בדיקה מתחת לתשתית המפולסת נחשף מילוי אדמה חולית (L43) ללא ממצאים. קיר 104 נבנה בשיטה דומה לקירות המתקן; סמוך אליו נחשפה מפולת לבנים, שכיוון נפילתה ממזרח למערב, כנראה נדבכיו העליונים של המתקן שקרס.
ממצאים מעטים משכבה זו נחשפו גם בשטח C. מתחת לרצפת חצר מבנה (I; איור 4), נחשפה אדמה חולית, נקייה מחרסים, המיוחסת לפרק הזמן שבו ננטש היישוב, בשלהי התקופה הביזנטית. מתחת לאדמה זו נחשף מילוי (L65), שכלל חרסים מן התקופה הביזנטית, ובהם קערה (איור 19:6) ומכסה של סיר בישול (איור 20:6).
 
שכבה I (התקופה האסלאמית הקדומה)
נחשפו שרידים מקוטעים של שני מבנים בינוניים בגודלם (II ,I). חלקם הדרומי נחשף במלואו, ואילו חלקם הצפוני משתרע כנראה מחוץ לשטח החפירה. שרידי המבנים נפגעו ברובם מבנייה בת זמננו. כך, מבנה I בריבוע C2 (איור 12) נפגע ברובו מהנחת צינור מים. חדירות נוספות, כנראה מן התקופה העות'מאנית, נחשפו סמוך לקירות; עדות בולטת לכך היא פרסת סוס (איור 1:13) לצד מפתח לפתיחת רסן סוס (איור 2:13). בריבוע C1 נחשף חלקו הדרומי של מבנה (II) שנפגע מחפירת בור סיד (L54; איור 14). קרקעית הבור נחשפה הישר על קיר מן התקופה העבאסית. חייל צעצוע מבדיל שנתגלה בקרקעית בור הסיד (איור 3:13) מעיד כי הוא נחפר לכל המוקדם בתקופת המנדט הבריטי. החייל מתואר בתנוחת הסתערות, לראשו קסדה מטיפוס אדריאן, לגופו בגדי קצין עם חגור צולב ותיק למפות, ולרגליו חותלות. על סמך פרטי לבושו, בעיקר הקסדה, אפשר לזהות בו קצין צרפתי ולתארכו לפרק הזמן שבין השנים 1915–1945.
מבנה I. נחשפו שרידים של שני קירות שיצרו פינה (W107 ,W105). מקיר 105 שרדו רק היסודות ומקיר 107 שרד נדבך אחד. נראה שרוב אבני הקירות נשדדו לאחר נטישתו או הריסתו של המבנה. יסודות הקירות נבנו משורה של אבנים מסותתות. המרווחים בין אבני הקיר מולאו במעט חומר מליטה על בסיס טיט אפור. במרכז קיר 105 הותקנה אבן סף שנחשפה באתרה, מורה על כיוון הכניסה מדרום (איור 15). בקצה המערבי של קיר 105 ניכר תפר בנייה באבני גוויל וטיט המשתלב בקיר 107. אל הקירות ניגשת ממזרח רצפה (F63) בנויה בחלקה מאבני גוויל בינוניות עד גדולות, שקועות באדמה, שצדן העליון מהוקצע. הרצפה הותקנה על מצע דק ודחוס של עפר ואבנים קטנות ומתחתיו חול טבעי, בדומה לתשתית שנחשפה בפנים המבנה (L64). על הרצפה נמצאה מפולת אבנים (L53), שמקורה כנראה בקירות המבנה. המפולת נחשפה בעיקר בדרום הריבוע. תחת המפולת נחשפו חרסים מהתקופה האסלאמית הקדומה, בהם טיפוסי כלים האופייניים לתקופה העבאסית, המאות הט'–הי' לסה"נ: קדרות (איור 1:16, 2) ופך שלם (איור 3:16). בפנים המבנה לא נחשפו אבני ריצוף; ייתכן שבדומה לנדבכי הקירות גם הרצפה נשדדה.
מבנה II. נחשפו שרידי קיר (W106) וקטעי יסודות של קירות (W109 ,W108; איור 17), היוצרים מתאר רבוע. לקיר 106 שני פנים: פן פנימי הבנוי משורת אבנים מסותתות גדולות ופן חיצוני הבנוי מאבני גוויל בינוניות. המרווחים בין אבני הקיר מולאו במעט חומר מליטה על בסיס טיט אפור, בדומה לקירות מבנה I. הקיר השתמר לגובה מרבי של נדבך אחד (0.33 מ' גובה; איור 18) ויסודותיו הונחו בעומק של 1.05 מ' מפני השטח, בתוך הקרקע הטבעית. מקירות 108 ו-109 שרדו יסודות הבנויים מאבני גוויל וטיט, בדומה לקיר 107, והם משתלבים בקיר 106. בדומה למבנה I, גם כאן נראה שרוב אבני הקירות נשדדו. משני צדי קיר 109 נחשפו מפולות אבנים (L60 ,L51; איור 19), שמקורן כנראה בקריסת קירות המבנה או בזמן שדידתם. נתגלו חרסים מן התקופה העבאסית, בהם קערות (איור 3:16–7), קערה מזוגגת בזיגוג צהבהב-ירוק האופייני לתקופה (איור 8:16), קערה עמוקה (איור 9:16), קערות עמוקות משוחות בפסים האופייניים לתקופה (איור 10:16, 11), קדרה משוחה בפסים (איור 12:16), קדרה (איור 13:16), שבר קנקן אגירה משוח בקווים אלכסוניים נגדיים (איור 14:16) ופך (איור 15:16), זהה לזה שנחשף על רצפה 63 במבנה I. כן נמצא באדמת המילוי שבמרכז המבנה, תחת גובה יסודות הקירות, שבר לוח שיש (איור 1:20) שלא באתרו. שבר כלי שחיקה מאבן (איור 2:20) וכלי כתישה מאבן (איור 3:20) נחשפו הישר מתחת למילוי בור הסיד, לצד שברים אחדים של כלי זכוכית ופריטי ברונזה שאי אפשר לזהותם.
 
פסולת בית מלאכה לזכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו שרידי מתקן ופסולת שמקורה בכבשן זכוכית. בתהליך עיבוד הזכוכית שני שלבים: בשלב ראשון מכינים זכוכית גולמית מחומרי גלם, ובשלב שני מותכים גושי זכוכית גולמית לכדי יצירת כלים וחפצים שימושיים. מבנה הכבשנים, גודלם ומיקומם שונים אלה מאלה, וכן שונה הפסולת הנותרת לאחר פירוקם או נטישתם. ההפרדה בין שלבי העיבוד ניכרת גם במיקום הכבשנים (Gorin-Rosen 2000; Gorin-Rosen and Katsnelson 2007:145147). השרידים מעידים בבירור על ייצור כלי זכוכית. גודל הכבשן שנמצא, כמות הפסולת וסוגיה מתאימים יותר לכבשן בבית מלאכה לייצור כלים ולא לכבשן להכנת חומר גלם. עם זאת, כמה גושי פסולת יכולים אולי להעיד על ייצור זכוכית גולמית בקרבת מקום, אך כמויות הפסולת שנמצאו בשטח החפירה אינן מספיקות לכך.
 
שטח A
פסולת. הכמות הגדולה ביותר של פסולת שנמצאה במתקן היא שברי לבנים מקירות המתקן ומתקרתו (איור 21). פסולת זו מאפיינת את הממצא בריבוע 2A. בתוך המתקן נמצאו שברי לבנים אדומות (איור 1:21–3), הדומות לאלה שמהן בנוי המתקן. כן נמצאה לבנה מעובדת ששוליה בולטים, שרופה מהטמפרטורה הגבוהה בכבשן (איור 4b ,4a:21). אחד השברים שנמצאו בפסולת מקורו בלבנה שמתארה קמור, ויש להניח ששימשה לקירוי הכבשן (איור 5:21). כן נמצאו גושי לבנים בדרגות שונות של שרפה (איור 6:21–10), חלקם הפכו לגושים אפורים כהים (איור 7:21, 9) וחלקם הפכו נקבובים וקלים, דמויי ספוג (איור 10:21). שבר פסולת אחד (איור 11:21) מדגים את הטמפרטורה הגבוהה שהביאה להתכה של חומר הלבנים. על מרבית השברים אין שרידי זכוכית או זיגוג. סוג אחר של פסולת לבנים, שעליה שכבת זיגוג, משקף את החלק הפנימי של הלבנה, שהיה במגע עם הטמפרטורה הגבוהה ועם האדים שנפלטו בתהליך התכת הזכוכית. שכבת הזיגוג יכולה להיות ירקרקה כהה או בהירה, עם כתמים לבנים ואפורים. השכבה אינה אחידה, לעתים אפשר לראות נזילה של חומר מזוגג בצורת טיפות, שיכולה להעיד על מיקומה של הלבנה בתקרת הכבשן. גושים כאלה נמצאו בין שברי הפסולת (איור 12:21, 13). המאפיין הבולט שלהם הוא שכבת זיגוג חיצונית (איור 13a:21), פנים הלבנה שרוף או אדום ועדיין ניכרים בו סימני החומר האורגני המלכד שהוכנס לתערובת, שנשרף והתכלה (איור 13b:21), אך הותיר חללים המעידים על קיומו. דוגמות ללבנים כאלה, שעליהן שכבת זיגוג, מוכרות מחפירות של כבשני זכוכית באתרים אחרים, לרוב בהקשר לכבשנים של ייצור זכוכית גולמית, דוגמת בית אליעזר או אפולוניה. מכל מקום, הכמות הקטנה יחסית של לבנים כאלה וצורתן יכולים להיות מכבשן קטן יותר ששימש להתכת זכוכית לצורך התקנת כלים.
סוג נוסף של פסולת, שנמצא בכמויות קטנות יותר, בעיקר בריבועים הסמוכים (A1 ו-A3), הוא חלקים מהכבשן שבהם זכוכית מעורבת בפסולת. שבר אחד הוא מתחתית הכבשן השטוחה שבה הצטברה הפסולת ומעליה שכבת זכוכית נקייה באיכות די טובה בגוון כחלחל-ירקרק (איור 1a:22). מבט על התחתית (איור 1b:22) מראה שהיא שטוחה ומכילה פסולת רבה. גוון הזכוכית הכחלחל-ירקרק דומיננטי ברוב הגושים המעורבים בפסולת כבשן (איור 3:22–5), אך יש גושים אחדים שגוון הזכוכית ירוק-זית (איור 6:22). קטעים אלה משקפים את הקירות והרצפה של המתקן שהיו במגע עם הזכוכית המותכת. חלק מהזכוכית חדרה לתוך סדקים בלבנים ומילאה אותם (איור 7:22). את רוב הגושים אי אפשר למחזר או להשתמש בזכוכית שבתוכם, ולכן נמצאים בפסולת לצד הכבשן. לעתים קרובות השתמשו בהם כחומר בניין, במרחק מהכבשנים, כך למשל באפולוניה. בעקיר הפסולת נותרה בקרבת הכבשן. כמות הפסולת מסוג זה מתאימה אף היא למתקן קטן יחסית ולא למערך ייצור זכוכית גולמית.
הפסולת המובהקת ביותר שאפשר לייחס לייצור כלים הם שברי המוילז (moils). אלה הם שאריות הזכוכית הנותרת לאחר ניתוק הכלי מאבוב הניפוח. בצד אחד נראה החיתוך שנעשה בין הכלי לזכוכית שבקצה האבוב ובצד השני השבירה הלא אחידה בניתוק הפסולת מאבוב הניפוח. זוהי פסולת שאי אפשר למחזר, שכן היא מלוכלכת במתכת מאבוב הניפוח, ולכן נותרת לרוב בסביבת בית המלאכה ומעידה על ניפוח כלים במקום. המויל (איור 1:23) נמצא במחיצה בין ריבוע A2 לריבוע A3, לצד בסיס כוס ושבר מבקבוקון שעוות בחום (איור 7:24). כן נמצאו שבר שעוות בחום (איור 2:23), ייתכן חלק מצוואר או מצינורית, ושבר נטיפה מעוות (איור 3:23).
בין שברי הפסולת נמצאו נתזים אחדים של זכוכית גולמית. רוב הנתזים קטנים יחסית, גודלם אינו עולה על 5 ס"מ, חתכם משולש וגונם ירקרק-כחלחל או ירקרק-צהבהב (איור 4:23–26). נתזים אלה מוכנים להתכה מחדש בכבשן לצורך הכנת כלים.
על סמך גודל המתקן וכמות הפסולת, שנמצאה בתוכו ובסביבתו, וטיבה, נראה שדופנות הכבשן והתקרה קרסו לתוכו. הכמויות אינן גדולות, הן מתאימות בדיוק לגודלו של כבשן יוצרים בינוני. חשוב לציין שכמות הפסולת שהכילה בתוכה זכוכית קטנה יחסית, וכן קטנה יחסית כמות גושי הזכוכית הגולמית הנקייה שנמצאו בכל שטח החפירה. ייתכן שהמתקן ננטש וכל החומר שאפשר היה להשתמש בו נלקח על ידי האומנים ולא הושאר במקום. יש לזכור ששטח החפירה מצומצם והאזור נפגע בעבר ולכן יש לנקוט במשנה זהירות באשר למסקנות. בשל המטבע שנמצא שרוף בתחתית המתקן ומתוארך לשנים 294–298 לסה"נ, המתאים לתיארוכם של כלי הזכוכית שנמצאו בסביבתו, סביר להניח שהכבשן פעל בראשית המאה הד' לסה"נ, ואם כך, זהו הכבשן הקדום ביותר שנחשף בארץ באתרו, קדום אף לזה שנמצא בג'למה (Weinberg 1988). פסולת מבתי מלאכה לכלי זכוכית המתוארכת למן שלהי התקופה הרומית ולראשית התקופה הביזנטית נמצאה באתרים רבים בארץ ישראל, חלקם אף סמוכים גיאוגרפית לעקיר, למשל בח' אל-פתונה (ג'קסון-טל 2007) ובח' אל-נענה (Gorin-Rosen and Katsnleson 2007: 145–147; ר' שם דיון מסכם על הנושא), ומשלהי התקופה הביזנטית ומהתקופה האסלאמית הקדומה בח' הרמאס (אלישע 2007; גורין-רוזן 2005; תשס"ו) וברמלה (Tal, Jackson-Tal and Freestone 2008).
 
כלים. נמצאו מעט שברי כלי זכוכית, בהם שברי כלים שאפשר לתארכם לתקופה הרומית, המאות הב'–הג' לסה"נ, ושברים אחדים שיש להניח שהם מהמאה הד' לסה"נ. מרבית שברי כלי הזכוכית שנמצאו בחפירה נחשפו בריבוע A1. הכלים סדורים כרונולוגית, בהדגשת מקום מציאתם.
קערה עמוקה (A2; איור 1:24) חסרת צבע שעליה שכבת בליה לבנה שמנונית. למרות שצורת הקערה, ששפתה נוטה חוצה ומעוגלת, הופיעה כבר בראשית התקופה הרומית והמשיכה עד התקופה הביזנטית, טיב החומר ואופן התבלותו מאפיין זכוכית מן המאות הב'–הג' לסה"נ. זכוכית זו מוכרת מאתרי השיירות בנגב, מחפירות בירושלים ועוד. כלים מפרק זמן זה נמצאו גם במחיצה שבין ריבועים A2 ו-A3. למשל, שפת כוס עדינה הנוטה חוצה, גונה כחלחל בהיר, והיא מכוסה בבליה כסופה-זהובה שמנונית (איור 4:24). שפת הכוס שייכת כנראה לכוס דמוית שק שבסיסה קעור או טבעתי עדין, דוגמת בסיס שגונו ירקרק בהיר, המכוסה גם הוא בבליה כסופה-זהובה, שנמצא באותו לוקוס (איור 5:24). כוס זו אופיינית למכלולי המאה הג' לסה"נ ומוכרת מאתרים רבים, בעיקר ממכלולי קבורה בגליל.
כלים נוספים המתוארכים לשכבה הקדומה נמצאו בריבוע A1: קערה, בקבוקון, בסיס קערה ושפת בקבוק. לקערה שפה מקופלת חוצה בכפל רחב, היא חסרת צבע ומכוסה בבליה שחורה (איור 2:24). קערות מטיפוס זה החלו להופיע בתקופה הרומית הקדומה והמשיכו ברצף עד התקופה האומיית. למרות זאת מאפייניה של קערה 2 מתארכים אותה לתקופה הרומית, והיא דומה מאוד לקערות שנמצאו במכלולים מן המאה הב' לסה"נ באזור ירושלים ובמדבר יהודה. הבקבוק, שגונו כחלחל בהיר, מעוטר בחוטי טורקיז דקים מאוד, בעיבוד קפדני (איור 10:24); אפשר לתארכו לשלהי התקופה הרומית. בסיס הקערה טבעתי חלול נמוך, גונו ירקרק-כחלחל, והוא מכוסה בליה שחורה (איור 3:24). שפת הבקבוק מעוגלת, גונה ירקרק-כחלחל, והיא מכוסה בליה שחורה (איור 9:24). כלים אלה נמצאו לצד פסולת תעשייה.
במחיצה שבין ריבוע A2 לריבוע A3 נמצאו שני כלים לצד פסולת ניפוח: בסיס של כוס ובקבוק. הבסיס קטן ומוצק, גונו כחלחל-ירקרק, והוא מכוסה בליה כסופה ושחורה (איור 6:24). הוא שייך לכוס קטנה יחסית, המוכרת היטב ממכלולים המתוארכים למאה הד' לסה"נ ומכונה 'כוס עם בסיס מוצק'. הבקבוק פשוט, גונו כחלחל בהיר, שפתו מקופלת מעט פנימה, צווארו דק וגופו עוות בחום (איור 7:24).
נוסף על אלה נמצאו במחיצה שבין הריבועים כמה שברים של חלק עליון של בקבוק שלו כפל עדין מאוד מתחת לשפה, גונו כחלחל-ירקרק, והוא מכוסה בליה שחורה מאכלת (איור 8:24). הבקבוק רופא ונראה שאפשר לתארכו לשלהי התקופה הרומית. כלי זה נמצא לצד פסולת מכבשן זכוכית שבתוכה שרידי זכוכית.
על פני השטח נמצאו שלושה שברים של כלים האופייניים לתקופה הביזנטית: שפת נר קערה, שבר מעוות וידית. שפה הנר (איור 12:24) מקופלת חוצה ולה ידית אופיינית. השבר המעוות בחום הוא פסולת תעשייה והוא נמצא לצד גושים קטנים של פסולת כבשן. הידית שבורה ושייכת לנר קערה מתת-טיפוס נוסף, הנבדל בעיקר באופן עיצוב הידית (איור 13:24).
 
שטח C
בריבוע C1 נמצאו שברי זכוכית בת זמננו, בהם בקבוק תרופות ובקבוק שתייה חריפה שטוח, המיועד לכיס. עוד נמצא שבר בקבוק מזכוכית, שגונו כחלחל, מעוטר בחוטי טורקיז (איור 11:24). הבקבוק מתוארך לתקופה הביזנטית. כן נמצא גוש זכוכית גולמית קטן.
בריבוע C2 נמצאו שברי כלי זכוכית, בהם קעריות קטנות, כוסות ובקבוקי שתייה, המתוארכים לתקופת המנדט הבריטי. כן נמצאה פסולת מתעשיית זכוכית: גוש גדול וגוש קטן של פסולת כבשן, הכוללת בתוכה זכוכית ולבנה שעליה שכבת זכוכית כחולה-ירוקה בהירה (איור 3:22), ושני נתזים של זכוכית גולמית ופסולת עיבוד זכוכית שנראית כחוט זכוכית מעוות (איור 3:23–6).
 
לחפירה חשיבות רבה בהיותה חפירה ארכיאולוגית ראשונה בכפר עקיר. נחשפו שרידים מקוטעים של יישוב משלוש תקופות עיקריות: הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. נראה שבתקופה הרומית פעל בו בית יוצר לכלי חרס, על סמך החרסים המעוותים שנחשפו בבור האשפה (שכבה III). בראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ) נבנה בית מלאכה לזכוכית, מקירות לבנים. נראה כי מיקומו, סמוך לנקודה גבוהה ביישוב, איננו מקרי. בחירה כזו מעידה על תכנון מקדים המנצל את כיווני הרוח ואת עצמתה. בית המלאכה יצא מכלל שימוש במהלך התקופה הביזנטית (שכבה II). מן התקופה האסלאמית הקדומה נחשפו שרידים של שני מבנים מקוטעים (שכבה I). ממידותיהם הדומות ומכיוונם הכללי אפשר להסיק שהיו שייכים למכלול אחד שנבנה, על סמך ממצא כלי החרס, בתקופה העבאסית (המאות הט'–הי' לסה"נ). אחידות בשיטת הבנייה ניכרת באתרים נוספים בני התקופה העבאסית (ארבל 2005, הדד 2010). חפירות הצלה נוספות יוכלו לחשוף חלקים נוספים מאזור המלאכה שפעל במקום ושרידים נוספים מן היישוב האסלאמי הקדום.