נחשפו כ-80 קברי שוחה, ארגז וגמלון, ונספרו 92 נקברים, רובם טמונים בעומק 0.6–1.6 מ' מתחת למצבות (איור 2). כל הקברים הותקנו בתוואי כללי מזרח–מערב, כשפניהם או גופם פונים דרומה, בהתאם למסורת הקבורה המוסלמית בארץ ישראל (Canaan 1927:25; Halevy 2007:188–189). הקבורה צפופה מאוד, בדומה לאתרי רחוב יונתן רטוש והקישלה, ויש בה הפרעה של קברים מאוחרים לקברים קדומים ושימוש משני בקברים, תוך דחיקת העצמות המקוריות לצדי השוחה. עבודות בנייה וסלילה מאוחרות הרסו את רוב המצבות, אך כמעט ולא פגעו בשכבת הקבורה העיקרית.

 
מצבות. בסיסיהן של כ-30 מצבות נחשפו סמוך לפני השטח. הבסיסים כוללים את המסגרות התחתונות של מבנים מלבניים או מדורגים, הנפוצים מאוד בקבורה המוסלמית (איור 3). המסגרות נבנו מאבנים מסותתות מחוזקות בטיח, ובמרכזן שכבות עפר ואבנים מהודקות. נמצאה כתובת קבורה יחידה המתוארכת לשנת 1827 לסה"נ, משולבת בשימוש משני בדופן הפנימית של קבר ארגז מאוחר (L149). מצבת קבורה מוסלמית נוספת, שמקורה כנראה בבית קברות זה, נמצאה בשטח בו הייתה בנויה בעבר שכונת מנשייה (בושנינו 2011). שבע מצבות נוספות מהתקופה העות'מאנית המאוחרת, שמקורן אינו ידוע ואולי היו שייכות לבית קברות זה, שמורות במחסני מוזיאון העתיקות לשעבר של יפו (Sharon 2017).
  
קברי גמלון. נחשפו 14 קברי ארגז שסוככו עליהם תקרות גמלון בנויות משתי שורות של לוחות אבן מסותתים ומחוזקים בטיח, הנסמכות בזווית של 45º זו כלפי זו (איור 4). הנפטרים הונחו בשוחות קבורה מלבניות, הממוסגרות באבנים מלוכדות בטיח. רצפות השוחות פולסו בעפר. בעשרה מקברי הגמלון (L443 ,L424 ,L211–L209 ,L158 ,L156 ,L153 ,L145 ,L129; איור 5) נמצאו שברים של ארונות קבורה מעץ, ועל ארבעה מהם (L210 ,L209 ,L158 ,L129) נמצאו שרידים של אריגים מעוטרים שזורים בחוטי נחושת. על פי טכניקת הנגרות והמסמרים שבהם נעשה שימוש אפשר לתארך את הארונות לשלהי המאה הי"ט או לראשית המאה הכ' לסה"נ. בשניים מהארונות (L158 ,L129) שולבו פסי האריג לצורת הקסגראם, כשל 'מגן דוד'. עם זאת, הסבירות שבבית קברות מוסלמי ייקברו יהודים בתקופה שבה פעל ביפו בית קברות יהודי עירוני (בדרום העיר, כיום ברחוב רבי יהודה מרגוזה) נמוכה ביותר.
 
קברי ארגז. נמצאו כ-50 קברי ארגז (איור 6). שוחות הקבורה החפורות אל תוך הקרקע זהות לאלה שבקברי הגמלון, אם כי מידת הגימור אינה אחידה. גיוון ניכר גם באבני הכיסוי. את מרבית הקברים כיסו לוחות דקים של כורכר ואבני חוף שדופנותיהם גסים. מיעוטם נחתם בלוחות עבים מעט יותר ובגדלים דומים, שדופנותיהם סותתו לזוויות ישרות.
 
קברי שוחה. נחשפו 14 קברי שוחה חפורים בין קברי הארגז או בקרבת פני השטח. חלק מקברי השוחה כוסו בלוחות אבן חוף גסים. אחרים נמצאו חשופים כי הלוחות לא השתמרו או כי הנקברים כוסו מלכתחילה בעפר בלבד. ניכרת העדפה להטמנת תינוקות וילדים צעירים בקברי שוחה (איור 7), אם כי נמצאו בהם גם בוגרים. סביר להניח שמקורן של עצמות אדם רבות, שנמצאו במהלך החפירה ללא הקשר של קבורה מסודרת, בקברי שוחה שנהרסו במהלך הבנייה המאוחרת באתר.  
 
הנקברים. בקברים רבים השתמרו שלדים בארטיקולציה מלאה או חלקית (איור 8), או עצמות מקבורה מקורית המרוכזות באחת מפינות השוחה. מאלה אפשר היה לגבש חלוקה דמוגרפית של הנפטרים ולזהות מנהגי קבורה שנשמרו במקום. לעומת זאת, בקברים אחרים, כולל קברי גמלון בהשתמרות מלאה, נמצאו רק שברי עצמות קטנים ומפוררים. לא אותרו סימני טראומה מובהקים, אך אילוצי החפירה אפשרו בדיקה אנתרופולוגית בשטח בלבד, ללא סקירות יסודיות בתנאי מעבדה. זוהו 15 זכרים בוגרים, שמונה נקבות בוגרות ו-25 ילדים או תינוקות, חלוקה האופיינית לאוכלוסייה אזרחית. 27 פרטים מתו במהלך העשור השני של חייהם, 18 בין הגילאים 20 ל-40, שישה בין 40 ל-50 ורק שניים שהאריכו ימים מעבר לזה. תוחלת החיים הנמוכה והאחוזים הגבוהים של תמותת ילדים ותינוקות מזכירים מכלולים מתקופות קדומות וככל הנראה משקפים את המצב התברואתי הגרוע ביפו, העולה מעדויות מבקרים זרים לאורך המאה הי"ט, ואת המגיפות התכופות שפקדו את העיר.
 
הממצא
תכשיטים. בחלק ניכר מהקברים נמצאו עצמות בלבד, אם כי קרוב לוודאי שהגופות נעטפו בתכריכים, על פי המסורת המוסלמית. בקברים אחדים נמצאו תכשיטים פשוטים, בעיקר צמידי זכוכית ונחושת (איור 9), חלקם כרוכים סביב זרועות השלדים. חרוזים, עגילים, שברי צמידים, תליונים וטבעות, בהן טבעות חותם, נמצאו סמוך לפני השטח או מעל שכבות הקבורה. סביר להניח שמקור חלקם בקברים שלא השתמרו.
קרמיקה. נמצאה כמות קטנה של שברי קנקנים, פכים וקערות חרס ופסאודו-פורצלן, האופייניים לתקופה העות'מאנית המאוחרת. עם זאת, מקור רוב החרסים מהאתר בכלי אגירה מהתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה, ונמצאו גם שברי קערות ייבוא צלבניות. למכלולים האלה אין קשר אל שכבת הקבורה. מכלולים דומים מאפיינים אתרים רבים בפריפריה של תל יפו ואתרי עיר תחתונה, בדרך כלל, ללא הקשר ארכיטקטוני.
מטבעות. חלק גדול מכ-90 מטבעות שנמצאו אפשר היה לתארך כבר בשטח לתקופה העות'מאנית המאוחרת. זוהו גם כמה מטבעות צלבניים או קדומים יותר. על פי עדויות של מוסלמים מהתקופה העות'מאנית, נהוג היה להשאיר מטבעות על קברים כצדקה (Granqvist 1965:72–73), ומוכר גם שימוש בהם כתכשיטים. אין ראיות אחרות בשטח לקשר בין המטבעות לקברים.
פריטים צבאיים. נמצאו עשרות כדורי מוסקט מעופרת, שני שברים של כדורי תותח, כפתור מדים עות'מאני וכפתור מדים צרפתי משלהי המאה הי"ח לסה"נ. פרט זה, וכן חלק מפריטי החימוש, אפשר אולי לייחס למצור נפוליאון, שבמהלכו תקף את העיר כוח צרפתי משני מכיוון זה.
 

החפירה מוסיפה מידע חשוב על הקבורה המוסלמית ביפו בתקופה העות'מאנית המאוחרת, ודרכה מידע על האוכלוסייה המוסלמית בעיר, על מסורות דתיות הנפוצות בה וכן על מצבה התברואתי. המידע מתווסף לנתונים המוכרים הן ממקורות כתובים ומאוירים הן מממצאים ארכיאולוגיים מאתרים סמוכים המתייחסים לבית קברות זה. ניתוח הממצא הצבאי עשוי להוסיף לידיעותינו על תפקידו של האתר במצור נפוליאון על יפו במרס 1799 ובעימותים בין אנשי ממשל עות'מאנים שפרצו אחריו. הממצא הקדום יותר מתווסף לתמונה המתגבשת בהדרגה על גבולות השטח הבנוי של העיר בתקופות שונות ועל הפעילות שהתקיימה סביבה.