בחודש אוקטובר 2016 נערכה חפירת הצלה במתחם נבי עכאשה, ברחוב שטראוס בירושלים (הרשאה מס' A-7830; נ"צ 220736/632422; איור 1), לקראת הקמת גינה ציבורית. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת עדן לפיתוח מרכז העיר ירושלים, נוהלה על ידי ת' ליברמן (צילומי שטח), בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ה' מכלין (פיקוח), ד' תנעמי (גלאי מתכות), ו' אסמן וי' שמידוב (מדידות ושרטוט), י' גורין-רוזן (עיבוד זכוכית), ק' עמית (צילום ממצא) וא' בלשוב (תכניות).
במתחם מסגד נבי עכאשה קבור על פי המסורת האסלאמית הנביא עכאשה בן מוחסין, מבני חבורתו הקרובה של הנביא מוחמד. כ-200 מ' מדרום למסגד נמצא מבנה קבר (מאוזוליאום) אל-קמריה, על שמו של חסאם א-דין אל-קמרי, ובו שלושה קברים. על פי מסורת אחת קבורים במבנה זה בני משפחת קמריה שנפלו בקרבות נגד הצלבנים בשנים 1251–1266. מבנה המסגד ומבנה המאוזוליאום מתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית (קלונר תשס"ב; אתר 318). בקבר אל-קמריה נערכו, מטעם אגף העתיקות, עבודות שימור ושחזור, ובמהלכן חוזקו קירות המבנה וכיפתו (ח"א תשכ"ג). סמוך לפתח מבנה קבר אל-קמריה נערכה חפירה ארכיאולוגית (דעאדלה 2009), שתיארכה את הקמת המבנה לשנות ה-50 של המאה הי"ג, ואת מצבת הקבר הסמוכה למאה הי"ד. בראשית המאה הכ' הוצמד למצבת הקבר לוח עם שם נקבר השייך כנראה לקבר אחר, ולאחר מכן כוסה האזור באדמה ובפסולת. כ-30 מ' מדרום לשטח החפירה נחשף מבנה מהמאה הי"ט ובו תעלות ניקוז ובור מים (לנדס-נגר 2012).
נפתחו שני שטחים (איור 2) שזוהו בהם עתיקות במהלך עבודות פיקוח. בשטח A, ממזרח לקבר אל-קמריה, נחשפה רצפת אבן ותחתיה מחצבה. בשטח B, מצפון לקבר אל-קמריה, נחשף בור מים. על פי ממצאי הקרמיקה והזכוכית אפשר לתארך את רצפת האבן לתקופה העות'מאנית.
שטח A (איור 3). נחשפה רצפת אבן (L2; כ-1.6 × 3.2 מ', 0.2 מ' עובי), שנבנתה מאבני ריצוף שטוחות א-סימטריות (0.5 × 0.6 מ' בממוצע). אבני הריצוף הונחו על גבי חומר מליטה לבן-אפור שעורבבו בו פחם ומעט חרסים. בצפון השטח ובדרומו נחתכה הרצפה ולא השתמרה. בחתך בדיקה שנעשה במהלך עבודות הפיקוח, נראה שהרצפה המשיכה לפחות עוד שני מטרים מערבה. במזרח הרצפה נמצאה שורה של אבני ריצוף קטנות יותר (L3; כ-0.2 × 0.2 מ' בממוצע), וסמוך להן ממזרח — שורה של אבני שדה (W4; כ-0.45 מ' גובה, 0.5 × 0.5 מ' בממוצע; איור 4), שתחמה את רצפת האבן ממזרח. מתחת לרצפה נחפרה הצטברות אדמה (0.9 מ' עומק) ונמצאו שברי גוף של כלי חרס ממשפחת כלי עזה המתוארכים לתקופה העות'מאנית, המאות הי"ח–הי"ט (ישראל 2006). כן נמצא שבר חרוז זכוכית אובלי בצבע ירוק-כחול המתוארך גם הוא לתקופה העות'מאנית (איור 5). מתחת להצטברות האדמה, בדרום השטח, נמצאו סימני חציבה בסלע (L9). זוהו ארבע מדרגות חציבה שלהן תעלות ניתוק המעידות על מחצבה להפקת אבני בנייה (איור 6). הממצאים שנמצאו מתחת לרצפת האבן מתארכים את בנייתה לכל המוקדם לתקופה העות'מאנית. מחצבת האבן, שנמצאה מתחת לרצפה קדומה לה.
שטח B. נמצא בור מים סגלגל (L6; כ-1.8 × 2.0 × 4.0 מ'; איורים 7–9) שדופן בשכבת טיח לבן ומעליה שכבה נוספת של טיח או מלט אפור. בור המים קורה בקמרון ששרד בחלקו והשתמר לגובה מרבי של שני נדבכים (L7). בתוך בור המים לא נמצא חומר מתארך, אך נמצאו בו אבני קמרון שקרסו פנימה (איור 10). חומרי המליטה על דופנות בור המים דומים לחומרי המליטה שדיפנו את בור המים שנחפר כ-50 מ' מדרום לשטח (לנדס-נגר 2012), ושתוארך למאה הי"ט כחלק ממכלול של מבנה ותעלות ניקוז. נראה שבור המים היה בשימוש במאה הי"ט, כנראה בד בבד עם רצפת האבן בשטח A.
הממצאים מהחפירה מתוארכים כולם לתקופה העות'מאנית, ונראה שהם קשורים לפעילות במתחם נבי עכאשה ובסביבתו במהלך תקופה זו.
ישראל י' 2006. משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מאנית. עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן גוריון. באר שבע.
ח"א תשכ"ג. פעולות שימור בירושלים: הקמריה. חדשות ארכיאולוגיות ו:17.