בשטח A נחשפו שרידי שני מבנים. המבנה הדרומי (13 × 9 מ'; איור 3), השתמר טוב ובו חדר מרובע (L126) וחצר פתוחה לצפון (L125; איור 4) שבה בור מים (L128, כ-2.5 מ' קוטר) שניקז אליו מי גשמים. הבור דומה לבורות המים בשטחים B ו-C (להלן), צורתו פעמונית, הוא נבנה מאבני קרטון וחלוקי נחל, וטויח בטיח אפור בהיר. רצפות חדר 126 וחצר 125 עשויות אדמת לס מהודקת ונמצאו עליהן מעט מאוד חרסים. קירות המבנה דו-פניים, עשויים אבני קירטון, חלקן מהוקצעות, וחלוקי נחל ובין שתי הדפנות מילוי בוץ ואבנים קטנות. הקירות השתמרו לגובה של 1–3 נדבכים. למבנה נוסף אולם תת-קרקעי ששימש מחסן (L161), התמוטט כנראה לאחר שיצא משימוש, והתגלה ריק כמעט מממצאים. מן המבנה השני (L150, כ-8.0 × 6.7 מ'), כ-10 מטר מצפון-מערב לראשון, השתמרו חלקית רק יסודות הקירות, עשויים אבני קירטון וחלוקי נחל. 

 
בשטח  Bנחשף קיר בציר צפון–דרום (W204; כ-11.2 מ' אורך, 0.61 מ' רוחב, 0.56 מ' גובה; איורים 5, 6), כנראה של מבנה שנהרס במרוצת השנים. הקיר דו-פני, בנוי מאבני קירטון, חלוקי נחל גדולים ואבני צור. 15 מ' ממזרח לקיר נחשף בור מים (L207) שהשתמר היטב (כ-3.5 מ' קוטר; איור 7). הבור נחפר לעומק 0.85 מ', קרקעיתו לא נחשפה משיקולי בטיחות. בצדו הדרומי של הבור נחשפה בריכה קטנה (L210; כ-1.5 × 1.0 מ', 0.55 מ' עומק) שניקזה את המים אל תוך הבור דרך צמד צינורות חרס. ייתכן שהבור היה קשור בתעלה למבנה שממנו שרד הקיר הבודד.
 
בשטח C נחשף מבנה רבוע (W406–W403; כ-5.3 × 4.3  מ'; איור 8) התוחם שישה קברים (לא נחפרו), כנראה של תושבי החווה. קירות המבנה בנויים מאבנים קטנות, רובן חלוקי נחל (כ-0.65 מ' עובי). פתח הכניסה ובו סף מוגבה נקבע בקיר 403 המזרחי. הקברים, מטיפוס קברי ארגז, נבנו מלוחות אבן גיר (כ-1.8 מ' אורך, 0.65 מ' רוחב, 0.65 מ' עומק) בציר מזרח–מערב, מלבד קבר אחד בציר דרום-מזרח–צפון-מערב, וקורו בלוחות אבן גיר שהונחו על הדפנות הארוכות. קבר אחד שרד חתום בשלמותו בלוחות אבן, החמישה האחרים הופרעו בעבר והתגלו הרוסים. מדרום וצמוד למבנה נחשף בור מים נוסף (L403; כ-2.3 מ' קוטר, עומק לא ידוע), הרוס כמעט לחלוטין. קשר בין בור המים למבנה שבו הקברים אינו ברור.
בבדיקות שנערכו במחפרון סביב המבנה לא התגלו קברים נוספים, לכן לא נראה סביר שהקברים קדומים למבנה.
 
ממצא כלי החרס בחפירה דל, רובו מתוארך לתקופה הביזנטית ומיעוטו, שברי גוף שנחשפו על פני השטח, לראשית התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ) ולתקופה הממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ). טיפוס הכלי השכיח, שנמצאו ממנו שברי גוף, ידיות ושפות שחוקות (לא צוירו), הוא קנקן: קנקן שק – שני שלישים מהמכלול, וקנקן עזה – כשליש מהמכלול. עוד נמצאו קערות (איור 1:9, 2), אחת מהן (איור 2:9) מטיפוס LRC מיובאת, אגן (איור 3:9), כלי בישול, בעיקר סירי בישול (איור 4:9, 5), פכים (איור 6:9–8), צפחת (איור 9:9) ונר מטיפוס סנדל (איור 10:9), המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית. כן נמצאו על פני השטח שברי כלי זכוכית שאינם ניתנים לזיהוי וכלי מתכת מודרניים מעטים.
 
האתר מוסיף פיסת מידע על מעטפת החוות חקלאיות שנבנו סביב העיר באר שבע בתקופה הביזנטית, בעיקר מהמחצית השנייה של המאה הו' לסה"נ ועד הכיבוש הערבי בשנת 636. היחידה החקלאית באתרים מסוג זה אופיינית לאזור צפון הנגב ובפרט לאזור הסמוך לבאר שבע: לעתים נבנה חדר בודד, אולם לרוב אלו בתי חווה שלהם מבנים אחדים (היימן 1997; גלעד ופביאן 2008). בבית חווה פשוט מבנה וחצר, ולרוב אין אפשרות לקבוע מהו תפקידם של מבני האתר בשל רמת השתמרותם הירודה. לעתים המבנה מורכב ובו חדרים אחדים וחצר, דוגמת המבנה הדרומי בשטח A. נראה כי באתר הנחפר לכל מבנה יש בור מים פעמוני בחצר או בסביבתו הקרובה.
ייתכן שגם למבנה הצפוני בשטח A, שהשתמרותו דלה, היה בור שלא השתמר.
נראה שהמבנים ננטשו בראשית התקופה האסלאמית הקדומה ושבו להיות מיושבים בתקופה הממלוכית, אולי התיישבות עונתית, שלא הותירה שרידים ארכיטקטוניים.