החדר בחלק הצפוני של המבנה (איורים 3–8)

נחפר שטח קטן (5.0 × 9.3 מ'), ששימש חדר מגורים בימינו, ונחשפו בו חמש שכבות (1–5) המתוארכות למן התקופה הצלבנית ועד ימינו. החלוקה לשכבות ותיארוכן התבססו בעיקר על שלוש רצפות (L119 ,L106 ,L101) שנחשפו בכל שטח החדר. רצפה 106 נבנתה בתקופה הצלבנית והיא כנראה הרצפה המקורית של המבנה, רצפה 119 נבנתה לכל המוקדם בסוף התקופה העות'מאנית ורצפה 101 נבנתה לכל המוקדם במאה הי"ט ושימשה עד ימינו.
 
שכבה 1: התקופה הצלבנית
בפינות החדר התגלו ארבע אומנות (W8–W5; כ-1 מ' רוחב חשיפה), שנחשפו למלוא גובהן, מהמסד ועד לטפחות (2.7 מ' גובה מרבי), פרט לאומנה 8. אומנות 5 ו-6 גבוהות מאומנה 7 בכ-0.5 מ', אולי בשל הטופוגרפיה. האומנות הושתתו על אבנים גדולות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה אפור המכיל גושי סיד ופחם, ונבנו מאבני גזית גדולות (כ-0.35 × 0.65 × 1.00 מ') מגיר רך, שסותתו סיתות אלכסוני. האומנות נושאות שתי קשתות (1, 2; איור 2) ותקרת קמרון צולב. הקשתות נבנו מאבני גיר גדולות–בינוניות מסותתות היטב ועליהן סיתות מסרק. הקמרון הצולב נבנה מאבנים מהוקצעות בינוניות–קטנות שלוכדו בחומר מליטה לבן עשוי גיר כתוש. מרכז הקמרון נבנה משתי שורות של אבנים מסותתות: אחת מאבנים בינוניות בכיוון מזרח–מערב ושנייה מאבנים קטנות בכיוון צפון–דרום. שורות האבנים ניצבות זו לזו ויוצרות צלב.
 
 
אל נדבכי היסוד של האומנות ניגשת רצפה (L106, כ-2 ס"מ גובה; איורים 5–7), העשויה מאבני שדה קטנטנות, דמויות חצץ, מהודקות באדמה. הרצפה מונחת הישר על גבי גג בור מים (L105) והממצא הקרמי שהתגלה בה מתוארך לכל המאוחר לתקופה הצלבנית.
בור המים מלבני (L105; כ-9.2 × 5.1  מ', 2.8 מ' גובה), בנוי וחצוב בחלקו, ומטויח. תכניתו מותאמת למיקום האומנות. בקצה המערבי של הבור הותקן פיר בנוי מאבני גזית. תקרת הבור (עד 0.4 מ' עובי) בנויה כקמרון חבית מאבני שדה קטנות–בינוניות, חלקן מהוקצעות. האבנים לוכדו בחומר מליטה אפור המכיל חצץ, גושי גיר ופחם. לאורך מרכז גג הקמרון בפן החיצוני (extrados) של הבור ובכיוון מזרח–מערב נמשכת שדרת אבני גיר לבן גדולות–בינוניות, מסותתות היטב, שנועדה לתמיכת התקרה. אבני השדרה מותאמות בכיוונן, בסוגן ובמיקומן לשדרת האבנים שנמצאות בקמרון האולם שמעליה.
תשתית הבור בנויה מאבנים בינוניות מהוקצעות, על גבי אדמת טרה רוסה וסלע אם. דופנות הבור ורצפתו מטויחות בשתי שכבות טיח. השכבה החיצונית דקה ועשויה ממלט אפור. השכבה הפנימית בצבע ורוד (4.5–6.0 ס"מ עובי ברצפה) ומכילה חרסים גרוסים, סיד, ופחם. במרכז הרצפה קטע קטן שבו הטיח לבן והכיל סיבי פשתן. שתי שכבות הטיח והרכבו השונה בקטע קטן ברצפה מעידים על לפחות שתי תקופות של שימוש בבור. תיקונו ותחזוקתו האחרונים נעשו כנראה בתקופה העות'מאנית, על סמך טיח המלט שכיסה את דופנות הבור ורצפתו וסיבי הפשתן שהתגלו ברצפתו. דוגמות נוספות להרכב טיח דומה המכיל פשתן התגלו בחפירות מנהרות הכותל (א' סלומון, מידע בעל פה). הבור התגלה ריק ונקי מאדמה או פסולת.
על אומנות 5 ו-6 התגלו תווי סתתים (איור 11:9, 1 בהתאמה).
ריכוז גדול במיוחד של 11 תווי סתתים התגלה על גבי קשת 1 (איור 2:9–7, 9, 10, 12, 13, 18, איור 10).
מבדיקת פחמן 14 שנלקחה מיסוד אומנה 5 עלתה סבירות גבוהה של תיארוך הדגימה למאה הי"ב לסה"נ. תוצאה דומה התקבלה מדגימת חומר המליטה של ליבת הקמרון של גג הבור. מבדיקות אלה וכן ההתאמה האדריכלית של הבור למבנה האומנות ומיקומו של הבור מתחת לרצפה 106 ניתן לקבוע כי הבור הותקן במאה הי"ב לסה"נ, בעת הקמת המבנה.
 
שכבה 2: התקופה הפוסט-צלבנית, עד המאה הי"ט לסה"נ
לשכבה זו מיוחסים השרידים שבין רצפות 106 ל-119 והובחנו בה שני שלבים: מתקן (L109), דופן של מתקן נוסף (W4), קיר (W9) ושכבת פחם (L1; איור 4) משלב 1 וקירות חדר המגורים (W3–W1) ומתקן (L117; איור 7) משלב 2. כל השרידים משכבה זו, למעט מתקן 117, התגלו הישר על גבי רצפה 106 משכבה 1.
שלב 1. בפינה הדרומית-מזרחית של החדר נחשף מתקן (L138; כ-1.8 מ' אורך, כ-0.65 מ' רוחב, 1.15 מ' עומק; איורים 5, 11) שתכניתו ומתארו אינם ידועים כיוון שחלקו המזרחי מעבר לגבולות החפירה. המתקן בנוי ומטויח והשתמר לגובה שלושה נדבכים. דופנותיו (0.30–0.37 מ' רוחב) בנויות מאבני שדה מהוקצעות בגודל בינוני. הטיח מורכב משלוש שכבות: שכבה חיצונית, בצבע ורוד בהיר, המכילה חרסים גרוסים קטנים וגושי גיר; שכבה אמצעית בצבע אפור בהיר המכילה גושים קטנים של גיר ופחם; ושכבה פנימית, צמודה לאבני הדופן, המכילה שברי חרסים גדולים. הממצא הקרמי שנחשף במילוי בתוך מתקן 109 מתוארך לתקופות הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית, עד המאה הי"ט לסה"נ.
בחלק התחתון של קיר 3 הצפוני של חדר המגורים נחשפה דופן דרומית ופינות של מתקן (W4; כ-3.85 מ' רוחב, 1.45 מ' גובה; איור 6), מרביתו מעבר לגבולות החפירה. המתקן נבנה בין אומנות 6 ו-7 על גבי רצפה 106. דופן 4 הגלויה בנויה לגובה שמונה נדבכים מאבנים בגודל בינוני שלוכדו בחומר לבן המכיל סיד וגושי פחם. אל הנדבך התחתון של דופן המתקן ניגשת ממזרח רצפה לבנה (L128; כ-0.14 מ' גובה), עשויה מאבני גיר קטנות ומהוקצעות המלוכדות בסיד ובגרגירי פחם.
קיר 9 (1.5 מ' אורך, 0.7 מ רוחב, 0.37 מ' גובה; איור 7) נחשף אף הוא על גבי רצפה 106. קצהו הצפוני ניגש אל הפן הדרומי של אומנה 7, קצהו הדרומי נמשך מעבר לגבולות החפירה. הקיר השתמר לגובה שני נדבכים ובנוי משתי שורות של אבנים מסותתות ומהוקצעות בגודל בינוני וגדול. על הפן המזרחי נחשף טיח אפור בהיר (1 ס"מ עובי), המכיל גרגירי גיר ופחם. הקיר חדל לשמש בראשית התקופה העות'מאנית על סמך מטבע המתוארך לשנים 1574–1617 לסה"נ (ר"ע  143114) שהתגלה במילוי שמעליו (L125). הממצא הקרמי שהתגלה במילוי זה מתוארך לתקופה הממלוכית.
בכל חלקו המערבי של החדר וצמוד ליסודות קירות 1–3 התגלתה על גבי רצפה 106 שכבת פחם דקה (L127; איור 4) שאף חדרה עד גובה ראש בור מים 105.
 
שלב 2. קירות 1–3 נבנו על גבי רצפה 106 עד גובה חלקו הפנימי של הקמרון (intrados). הם ניגשים אל אומנות 5–8 ובכך סתמו את המעברים ביניהם. על גבי קירות אלה התגלו שרידי רצפות 119 (משכבה 3) ו-101 (משכבה 5 המאוחרת) הניגשות אליהם. קיר 1 הדרומי (6.4 מ' רוחב, 5.7 מ' גובה) בנוי מאבני בנייה בינוניות וגדולות; משולבות בו אבנים מסותתות בשימוש חוזר ותועדו בו נישות אחדות. קיר 2 המערבי (4.1 מ' רוחב, 4.75 מ' גובה) בנוי מאבני בנייה בינוניות ובקיר 3 הצפוני משולבת דופן המתקן (W4) משלב 1 (איור 6). לצורך הקמת הקיר מולאו החללים (B ,A) שבין שני צדי הדופן לאומנות 6 ו-7 באבנים מהוקצעות קטנות עד גדולות ובאבני שדה קטנות. מילוי B בנוי הישר על גבי רצפה 128. קיר 3 נבנה על גבי המילויים ודופן המתקן (7.15 מ' רוחב, 4.3 מ' גובה) לגובה 20 נדבכים. הנדבך התחתון שהונח על קיר 4 נבנה מאבנים מסותתות היטב בגודל בינוני וגדול ושאר הנדבכים מאבני בנייה בינוניות, מעט גדולות ומאבני שדה מהוקצעות קטנות. בין אבני הקיר משולבות אבנים מסותתות בשימוש משני ועליהן סיתות מסרק. חומר המליטה בין אבני הקיר מכיל אדמה וגושי סיד.
מעל מילוי (L125) שחתם את קיר 9 נחשף מתקן מרובע (L136; כ-0.8 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב, 0.45 מ' עומק; איורים 7, 12) שהתגלו בו שני שלבי שימוש. בשלב ראשון הוא נבנה מאבני בנייה מהוקצעות קטנות ובינוניות לגובה ארבעה נדבכים. אל דופנותיו ניגשה רצפה לבנה (L122; כ-3 ס"מ עובי) עשויה גושי גיר ואדמה. בשלב שני בוטלה הרצפה ומעליה הותקנה רצפה לבנה נוספת (L120; כ-2 ס"מ עובי), שהכילה גושי סיד ומעט גריסי פחם.
שרידי רצפת גיר כתוש ומהודק (L137; כ-2 ס"מ עובי) ניגשו אל המתקן מצפון ואל אומנה 7 מדרום. תשתית הרצפה (L129) בנויה מאבני שדה קטנות. המתקן נבנה על גבי מילוי 125 שכאמור נמצא בו מטבע המתוארך לשנים 1574–1617 לסה"נ (ר"ע  143114)ולפיכך אינו קדום לתקופה העות'מאנית. המתקן יצא משימוש במחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ על סמך המילוי שסתם אותו (L117). את המתקן ואת רצפה 137 חתמה רצפת גיר 119.
 
שכבה 3: התקופה העות'מאנית המאוחרת (המחצית השנייה של המאה הי"ח לסה"נ)
רצפה 119 (4 ס"מ גובה; איור 7) לבנה, עשויה גיר כתוש ומהודק, השתרעה על כל שטח החדר בין האומנות שבפינותיו וניגשה אל קירות 1–3. את הרצפה כיסה מפלס חיים שחור דק (עד 5 ס"מ עובי). הרצפה יצאה מכלל שימוש בעקבות בניית הרצפה שמעליה (L112).
 
שכבה 4: התקופה העות'מאנית המאוחרת (לא לפני המאה הי"ט לסה"נ)
רצפת אבן 112 (איורים 5, 7) שנחשפה בין אומנות 7 ו-8 בנויה מאבני שדה בינוניות ומהוקצעות שלוכדו באדמה. תשתית הרצפה (L113) הכילה אדמה ואבני גיר קטנות וממצא פאינס שהתגלה בה עולה כי התקנת הרצפה אינה קדומה למאה הי"ט לסה"נ. רצפת האבן כוסתה בשכבה דקה של מפלס חיים שחור (L135; עד 5 ס"מ עובי). הרצפה יצאה מכלל שימוש בעקבות בניית הרצפה שמעליה (L101).
 
שכבה 5: סוף התקופה העות'מאנית (סוף המאה הי"ט/המאה הכ' לסה"נ)
רצפה 101 (איור 7) מאופיינת באריחי גרניט מעל תשתית של בטון ורשת ברזלים (L102) והיא משלב הריצוף האחרון של חדר המגורים ושלב השימוש בו עד השיפוץ. הרצפה הותקנה בסוף המאה הי"ט – תחילת מאה הכ' לסה"נ, לא לפני 1878, על סמך כלי פאינס שעליו טביעה של שם מפעל הייצור, שהתגלה במילוי (L103) שמתחת לתשתית 102.
 
החלקים הדרומי והמערבי של המבנה (איור 2) 
חלק זה של המבנה התגלה נטוש ומוזנח ושימש בעת התיעוד מחסן ומזבלה.
תועדה מערכת של קמרונות צולבים וחביתיים, נשענים על אומנות מסיביות הבנויות מאבני גזית גדולות ועליהן סיתות אלכסוני (איור 13); אומנה 10 יוצאת דופן ברוחבה (כ-4.5 מ'; איור 14). במבנה קשתות רוחב ופתחים קמרוניים. הובחנו כמה שלבי בנייה. הפרשי הגבהים בין ראשי האומנות לרצפה מעידים כי מפלס רצפת החדר הוגבה בשלב כלשהו. על האומנות, הקמרונות והקשתות נחשפו שרידי טיח לבן.
נתגלו חמישה תווי סתתים: שלושה על קשת רוחב 4 (איור 15:9–17), אחד על קשת 3 (איור 8:9) ואחד על הפן הדרומי של אומנה 15 (איור 14:9). על הפן הצפוני של אומנה 14 התגלו שרידי כתובת ביוונית המכוסה בטיח לבן, שנחקקה כנראה לאחר התקופה הצלבנית בעקבות העברת הבעלות על המבנה מבעלות פרנקית-לטינית לבעלות יוונית; פיענוחה טרם התאפשר.
בחלק הדרומי של האולם נחשפו שלושה מתקנים בנויים ומטויחים שזמנם אינו ידוע: שוקת מרובעת (מתקן 1; 0.8 × 0.8 מ'; איור 14), מתקן עגול (מתקן 2; 0.8 מ' קוטר) ממזרח לאומנה 14 ובריכה מלבנית (6 מ' אורך, 4.5 מ' רוחב בצפון, 3.7 מ' רוחב בדרום) ממזרח לאומנה 10.
בין האומנות נבנו קירות התוחמים ארבעה חדרים. לחדרים 1, 2 שתי דלתות עץ ישנות. בקיר שמצפון לדלתות נמצא פתח אל פיר (3.9 מ' עומק) הבנוי אבני גזית ויורד אל הקצה המערבי של בור מים 105. ממערב לפיר תועדו שני תנורים. בחדר 2 התגלו לאורך הקירות הצפוני, המערבי והדרומי דרגשי עץ. על הדרגש הדרומי הונחו סירי מתכת גדולים סדורים בשורה. סירים נוספים התגלו פזורים בכל שטח המבנה.
בחדר 3 וברחבי המבנה נמצאו בתפזורת ובערימות עשרות חביות עץ ישנות לאחסון יין שיובא מקפריסין (איורים 15, 16). על המכסים, הצבועים באדום או לבן הוטבעו כיתוביות שבהן שם המפעל ומיקומו: SODAP LIMASSOL CYPRUS THE VINE PRODUCTS COOPERATIVE (איור 17). בתחתית החבית מצוין מספרה, יעדה, נמל הייבוא וכיתובית נוספת: No 2 GOP JERUSALEM ISRAEL VIA HAIFA LOKES 161. מפעל SODAP נוסד בשנת 1947 ומשמש עד ימינו.
עוד התגלו פזורים בשטח כלים, רהיטים, עגלות מתכת ישנות, מכונות, מתקן בורג לסחיטה עשוי מעץ ופסולת רבה. חלק זה של המבנה, בבעלות הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית, נבנה אף הוא בתקופה הצלבנית על פי מאפייניו האדריכליים. בשלב האחרון הוא שימש מטבח ציבורי ומחסן לתוצרת יין, כך עולה מן התנורים, שפע הסירים ועשרות חביות העץ הפזורות בשטח. מתאריך ייצורן של החביות עולה כי המבנה ננטש ונזנח באמצע המאה הכ'. לאחר נטישתו רוכזו בו ציוד ישן והצטברה בו כמות גדולה של פסולת.
 
בחפירה התגלו ממצאים מגוונים המתוארכים לתקופות שלמן הברזל ועד לעות'מאנית המאוחרת. לחלק מהממצאים הקשר סטרטיגרפי ברור ויתרתם משקפים פעילות במבנה או בסביבתו. נמצאו חרסים, זכוכית, מטבעות, פריטי אבן וכדור תותח ממתכת. ממצא מיוחד הוא רעף Imbrex שעליו טביעה מלבנית של הליגיון העשירי ששרדו ממנה האותיות XF (איור 18).
 
מן החפירה ומן התיעוד הארכיאולוגי בחלקי המבנה עולה כי זהו מכלול אדריכלי אחד המתוארך לתקופה הצלבנית על סמך טכניקת הבנייה – סיתות אלכסוני ותווי סתתים, המאפיינים האדריכליים, הממצא הקרמי ובדיקת פחמן 14 שנלקחה מיסודות המבנה ומתקרת בור המים. תכניתו השלמה של המבנה אינה ידועה אולם ניכר שהתפרס דרומה ומזרחה, מעברו השני של רח' סנט ג'ורג'. מגודל המבנה, תכניתו האדריכלית ואיכות הסיתות העדין שבו, נראה כי שימש מבנה ציבור שייעודו אינו ידוע. נראה כי בשלב ראשון שימש המבנה מרתף או קומה ראשונה במבנה בן קומות אחדות, הן על סמך בור המים שנחשף מתחת לרצפתו הן בשל שילובם של קמרונות חבית במבנה המתפקדות כתמיכה יציבה לקומות שמעל.
המבנה נמצא במרכז רובע הפטריארך מן המאה הי"ב וסמוך לכנסיית הקבר והוא מוקף בכנסיות ובמבני ציבור מן התקופה הצלבנית. מיקום המבנה בצפון-מערב העיר מרמז על בעלותו וחשיבותו: עד המאה הי"ב לסה"נ אוישו רובעי העיר העתיקה על פי הדתות: מוסלמים, יהודים ונוצרים. בתקופה הצלבנית, תחת השלטון הפרנקי, נקבעה החלוקה לרבעים על פי מוצאם הלאומי של התושבים (רובע סורי, ארמני וגרמני), ייעודם (הרובע ההוספיטלרי) וכן על פי הסקטורים הנוצריים. הרובע הצפוני-מערבי היה החשוב ברבעים כיוון שבמרכזו ניצב המקום הקדוש ביותר לנצרות, כנסיית הקבר. בשל חשיבותו הדתית הוא יושב בלטינים על ידי הפטריארך הלטיני, והרובע אף נקרא על שמו 'רובע הפטריארך' (Quarterium Patriarch). מיקומו של המבנה ברובע זה מעיד כי היה בבעלות הפטריארכיה הלטינית. קרבתו לכנסיית הקבר ולארמון הפטריארך מעידה על חשיבותו הציבורית ו/או הממלכתית.
הממצאים, ובהם חרסים ומטבעות המתוארכים לתקופות הקדם-צלבנית, מעידים על פעילות בתקופות אלה בקרבת מקום. הרעף שעליו טביעת הליגיון העשירי פרטנזיס, מהסוג המרובע, מעיד אף על משך זמן השהייה הארוך של הליגיון העשירי בירושלים, עד סוף המאה הג' לסה"נ.