תקופת הברונזה המאוחרת: מבנה גדול ומערכת ביצור

מערכת ביצור ומבנה גדול שנבנה בצמידות אליה שזמנם תקופת הברונזה המאוחרת נתגלו בשלושה ריבועים בקצה המזרחי של התל הגבוה (ריבועים E4e5 ,E4d5–6; איור 3), מדרום לשער הצפוני-מזרחי. שרידים אלה נתגלו לצד הקיר התוחם המזרחי של מכלול הבנייה מתקופת הברזל 2ג' (להלן).
הביצור מתקופת הב"מ, שהוקם לאורך הקצה המזרחי של התל (ריבוע E4e5), נתגלה במצב השתמרות גרוע (Paz et al. 2010): רובו נסחף וחלקים התמוטטו במורד המדרון. השרידים שנתגלו כוללים סדרה של קירות המשתפלים למזרח (W2552 ו-W2564 השתמרו), שנבנו מאבנים בינוניות. התכנית הכללית מזכירה חלקלקה ולא קיר מסך, ולנוכח תלילותו של המדרון המזרחי בחלק זה של התל, הם יכלו להגן מפני מתקפה.
נראה כי המבנה (ריבועים E4d5–6) נבנה בצמידות לביצור, אך בשל מצב השתמרותו הגרוע קשה היה לקבוע את ייעודו. קיר בציר מזרח–מערב (W2541) נתגלה בקצה הצפוני של E4d5. בקצה המערבי של הקיר שולבה אבן מלבנית ניצבת, שתפקידה לא ברור.
במבנה אותרו שני שלבי שימוש. לשלב הקדום יוחסה רצפת עפר מהודק (L2556), שעליה נתגלה אגן בזלת סגלגל, גדול ורדוד (L2561; איור 4), לצד שברים של כלי חרס אופייניים לתקופת הב"מ 2ב' וכמות רבה של עצמות בעלי חיים. בכלי החרס קנקני אגירה, סירי בישול ששפתם משולשת ושברים של כלי יבוא קיפריים ומקניים. נראה כי בשלב המאוחר, הונח ריצוף של אבנים קטנות (L2551 ,L2550) שניגש לקיר 2541. נראה שזמנם של כלי החרס משלב זה (L2533) גם הוא תקופת הב"מ 2ב'. אולם, במכלול זה אין כלי יבוא, והכלים המקומיים מתאפיינים, בין היתר, בסירי בישול ששפתם מרוכסת. כן נתקלה בהקשר לשלב זה עגיל זהב מעוטר בעדינות בקווים ישרים (איור 5). אגן או מכתש מבזלת (L2547) נמצא בריבוע E4d6 מדרום למכתש הבזלת מן השלב הקדום. לאחר שהשימוש בשלב זה של המבנה יצא מכלל שימוש, ככל הנראה בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת, נחפר בור אל תוך ריצוף האבן, כנראה קבר. 
פרק הזמן הארוך למדי שבו התקיים מבנה זה לצד הביצור מדרום לשער הצפוני-מזרחי לתל הגבוה מצביע על רצף של חיים עירוניים שהתקיימו ללא הפרעה ביישוב כנעני זה מתקופת הברונזה המאוחרת 2ב'. מאחר שהאתר מזוהה עם אנחרת, אשר לפי התעודות המצריות מימי הממלכה החדשה נכבשה ונבזזה על ידי פרעוני השושלת הי"ח, דומה כי ממצאים אלה מלמדים על אופיים התעמולתי של הטקסטים המצריים.
 
תקופת הברזל 2ג': מכלול בנייה
מטרת החפירה הייתה לחשוף שטחים נוספים ממכלול הבנייה של תקופת הברזל 2ג' — ככל הנראה מצודה ומרכז מנהלי — שהנחנו כי השתרעה על פני חלק ניכר מן התל הגבוה. בתקווה לחשוף קטעים נוספים מהקיר התוחם המערבי ואת הפינות הצפונית-מערבית והצפונית-מזרחית של המכלול, נערך סקר רדאר חודר קרקע (GPR) מפורט קודם לחפירה בחלקיו הדרומי-מערבי והמזרחי של ראש התל. סקר דומה נערך לאורך המדרון הדרומי של התל הגבוה; בחלקו המרכזי של המדרון לא נתגלו עדויות לבנייה באבן, אולם בבורות בדיקה שנחפרו ב-2007 לאורך הקצה המערבי של המדרון נתגלו עדויות אפשריות לשרידים אדריכליים (Paz et al. 2010).
 
הפינה הצפונית-מזרחית של המכלול לא נתגלתה בשלוש העונות הקודמות למרות הנסיונות לאתרה. סקרי רדאר חודר קרקע שנערכו בשנים 2015 ו-2016 לא הניבו תוצאות חד-משמעיות, אך נראה היה כי הם מאששים את ההשערות כי למכלול מתאר מלבני, כי הוא משתרע על חלקה הדרומי של כיפת התל וכי אין הוא נמשך צפונה אל עבר חלקו הצפוני-מזרחי של התל הגבוה. לבסוף, מה שזוהה כחלק מהקיר התוחם המזרחי (W2566; מעל 1 מ' רוחב; איור 6) נחשף בריבועים E4b6–7 . ייתכן שקיר 2709 (נחפר בעונת 2015; הסגאווה, קוואברה ופז 2018), שבלט כ-3 מ' מזרחה, שימש אומנת תמך חיצונית הדומה לאומנה שנחשפה בעבר (W2705). לפיכך, יש להניח ששני קירות אלה מסמנים את הפינה הצפונית-מזרחית של המכלול.
בריבוע E4b7 — שבו נחשפו שני מרחבים, צפוני ודרומי, שנתחמו בקירות 2537, 2538 ו-2544 — זוהו שני שלבי בנייה. שרידי השלב הקדום נחשפו בבור בדיקה שנחפר לצד קיר 2544, מצפון לו: רצפה במפלס 31.21 מ' מעפה"י, שנשאה שברי כלי חרס מתקופת הברזל 2ג' לצד חרסים קדומים יותר, מתקופות הברזל 2 והב"מ. נראה כי בשלב הקדום נקבע פתח בקיר 2537 (L2567; כ-1.25 מ' רוחב), שאפשר מעבר בין שני המרחבים. פתח זה נחסם באבנים בשלב השני, כאשר הונחו בשני המרחבים רצפות עפר מהודק (L2563 ,L2546); על שתי הרצפות נמצאו כלי חרס משלהי תקופת הברזל.
עד לעונה זו, רובד ההצטברות הדק שכיסה את שרידי המכלול (עובי עד 1 מ' מפנ"ש ועד בסיס נדבך המסד בקירות) הניב רק מעט חרסים אינדיקטיביים. אולם, בעונת 2016 נתגלתה לבסוף כמות גדולה למדי של שברי כלי חרס אינדיקטיביים, ובהם שבר גדול של קערה בסגנון אשורי, קערות מורטריום אחדות וכמה קנקנים וסירי בישול מתקופת הברזל 2ג'. ממצא קרמי זה נתגלה מחוץ למכלול הבנייה (ריבוע E4b5), אך קרוב מספיק לפינה הצפונית-מזרחית שלו (L2559), כך שאשפר היה לקבוע בוודאות את זמנו של המכלול על פי שיקולים טיפולוגיים לשלהי המאה הז' – ראשית המאה הו' לפסה"נ.
 
הגבול הדרומי-מערבי. החפירה לאורך הקצה הדרומי-מערבי של התל הגבוה נועד לעקוב אחר תוואי הקיר התוחם המערבי של המכלול, בהנחה שזה נמשך מן הפינה הדרומית-מערבית, שמיקומה כבר היה ידוע, לכיוון צפון, אל עבר הפינה הצפונית-מערבית. מטרה חשובה נוספת הייתה לחשוף רצפות הניגשות לקיר זה כדי לתארך את המכלול, שכן עד עונה זו נתגלו ממצא קרמי אינדיקטיבי מועט. בסקר ראדר חודר קרקע מפורט שקדם לחפירה אותר המשכו של הקיר התוחם המערבי מצפון לפינה הדרומית-מערבית, אך הפינה הצפונית-מערבית לא אותרה. כדי להתמודד עם אתגרים אלה נפתחו ריבועים D4a8–9 ו-D4b8–9 מצפון לריבועים שנחפרו בעבר.
בריבועים D4a8 ו-D4b8  נחשפו שני קירות מקבילים (W2042 ,W151; איור 7) שתחמו את המכלול ממערב וכיוונם הכללי דרום-מערב–צפון-מזרח. קיר 151 (כ-1 מ' רוחב), שהשתמר לגובה מרבי של 3–4 נדבכים, הושתת על סלע האם. עם הקמתו של קיר 2042, ששיטת בנייתו זהה, התבטל מתקן חצוב קדום יותר מתקופת הברזל 2 (L2066; להלן). במרחב שבין שני הקירות, לאורך הגבול המערבי של המכלול, נמצא מתקן מטויח קטן (L2065; כ-1.25 × 1.50 מ'): משטח טיח דק (31.05 מ' מעפה"י), התחום ממזרח בקיר (W2064; כ-3.8 מ' אורך השתמרות) שנבנה משורה אחת של אבנים. הממצאים שנאספו מן המרחב שבין שני הקירות כלל בעיקר שברי כלי חרס מתקופת הברזל 2ג', לצד ראש חץ עשוי ברונזה בעל שלוש חורפות מטיפוס סכיתו-איראני ועצמות בעלי חיים.
בור בדיקה (L2053) לצד הפן המזרחי של קיר 151 העמיק עד סלע האם. בבור הבדיקה נמצאו פכית קיפרו-פיניקית שלמה ושברי כלי חרס שזמנם למן תקופת הברונזה המאוחרת עד שלהי תקופת הברזל, וכן חרסים ומטבע מן התקופה הרומית. נוכחותם של שברי כלי חרס מן התקופה הרומית אינה מפתיעה מאחר שחלקו הצפוני של המכלול מתקופת הברזל 2ג' נהרס לחלוטין בעת בנייה תקופה הרומית. אפשר להבחין בכך בריבוע D4b8, שם המשכו של קיר 2042 נחתך על ידי הקיר הדרומי של בית הכנסת (להלן). מתקן 2066, שבוטל בעת הקמת קיר 2042 נחשף ממזרח לקיר (ריבוע D4b9), בתוך המרחב הפנימי של מכלול הבנייה. המתקן החצוב, ככל הנראה גת, כלל משטח דריכה מלבני ורדוד, שנטה במתינות לדרום-מערב, לעבר שקע טבעי בסלע, ששימש אולי בור איגום. המתקן נמצא מלא בכלי חרס שבורים מתקופות הברזל 2א'–ג', שאפשר לרפאם. אלה כללו שלושה סירי בישול כמעט שלמים ופכית דליה שלמה. מפלס עבה של עפר מהודק כיסה את המתקן (30.81–30.56 מ' מעפה"י). על מפלס זה ובתוכו נמצאו חרסים מתקופת הברזל 2ג', רובם של קנקני אגירה, ודומה כי יש לשייכם למכלול הבנייה.
 
המתקן המדורג והמטויח. בור בדיקה נחפר במתקן המדורג והמטויח המרשים (L2005; הסגאווה, קוואברה ופז 2017; הסגאווה, קוואברה ופז 2018). עד עונה זו לא נקבע זמנו של המתקן, והוצעו שני תאריכים אפשריים: תקופת הברזל 2ג', בהתאמה לסטרטיגרפיה, והתקופה הרומית, על פי כלי החרס שנמצאו על המתקן. כדי להגיע למסקנה ברורה יותר נפתח בור בדיקה (1 × 1 מ', כ-0.2 מ' עומק) בחלק שמור היטב של המתקן. במכלול הקרמי מתחת לטיח של המתקן לא התגלה ולו שבר אחד מן התקופה הרומית, בעוד שהתגלו חרסים רבים מתקופת הברזל. ייחוסו של המתקן לתקופת הברזל תואם לזמנם של מכלול הבנייה ושל אמבט מטויח שנמצא בחדר הדרומי-מזרחי של המכלול, המתוארכים שניהם לתקופת הברזל 2ג'. מתקנים מטויחים מעין אלה הם אחד המאפיינים של מכלולים מנהליים מן התקופה האשורית/בבלית (ר', למשל, מבנה הציבור האשורי בתל אשדוד; קוגן-זהבי 2006).
 
בעקבות עונת 2016, נראה כי הוברר מיקומה של הפינה הצפונית-מזרחית של המכלול המנהלי מתקופת הברזל. גילוי זה מאפשר לקבוע כי היה זה מכלול מלבני (כ-35 × 60 מ'). זאת ועוד: הממצא הקרמי שנתגלה בעונה זו בהקשר ארכיאולוגי נקי לצד המכלול מאפשר את תיארוך הקמתו וראשית השימוש בו לחלקה המאוחר של תקופת הברזל (שלהי המאה הז' – ראשית המאה הו' לפסה"נ). דומה כי האזורים הטקסיים של המכלול כללו אולמות אירוח גדולים, וככל הנראה גם מתקן מטויח.
 
התקופה הרומית הקדומה: בית כנסת
אחת התגליות החשובות בעונת 2016 היא מבנה מרשים שנחשף בריבועים D4b6–7 במהלך הניסיון לאתר את הפינה הצפונית-מערבית של המכלול מתקופת הברזל 2ג'. את הקירות מתקופת הברזל חתך מבנה מלבני; חלקו המערבי נחשף במלואו (איור 8). המבנה (8.5 מ' אורך לפחות), תחום בארבעה קירות (רק שלושה נחפרו: W2063–W2061). בסיס עמוד מלבני, שתמך כנראה בתקרה, נמצא סמוך למרכז המבנה, ושקע מעוגל נחצב בסלע האם לצד הקיר הצפוני (W2061).
המבנה נבנה בקצה הדרומי-מערבי של בית החווה, שהוקם על ידי תושבים יהודים על כיפת התל הגבוה במהלך המאה הא' לסה"נ, קודם למרד הגדול, וניטש זמן קצר לאחר מרד בר כוכבא במאה הב' לסה"נ. הממצא, בעיקר קערות בישול, קנקנים ונרות גליליים וכמה שברים של כלי מידה מאבן, מעיד על זמנו של המבנה. שלושה מטבעות מהמאה הא' וראשית המאה הב' לסה"נ מאששים תאריך זה.
טיפוס זה של בית כנסת אינו נפוץ בארץ, ולכן גילויו ביישוב קטן כמו תל רכש נושא חשיבות רבה. בית הכנסת אינו פונה לעבר ירושלים, תכונה אופיינית לבתי כנסת שהוקמו קודם למרד בר כוכבא. דומה שהקבלות לתכניתו אפשר למצוא באתרים כמו מגדל, קריית ספר וגמלא. נראה כי בית הכנסת הוקם בתל רכש בשל המרחק הרב בין האתר לבין בתי כנסת באזור. בית הכנסת יתרום לפיכך להבנת החיים הדתיים והתרבותיים של התושבים ביישובים קטנים בגליל התחתון בפרק הזמן שבין שתי המרידות.