בחודש דצמבר 2017 נערכה חפירת בדיקה במתחם הצפוני-מערבי של האמפיתיאטרון בבית גוברין (הרשאה מס' 8150-A; נ"צ 189960/612930; איור 1), בשטח המיועד לסלילת שביל הנגשה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון הרשות להגנת הטבע, נוהלה על ידי ו' ליפשיץ בסיועם של א' אלג'ם (צילומי אוויר, שרטוט ומדידות), ס' גנור (גילוי מתכות), י' אלעמור (מנהלה), י' ווסל (עיבוד דוח), א' פרץ (בדיקות מקדימות), ת' וינטר (זכוכית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס) ד"צ אריאל (נומיסמטיקה) וכן י' עבאדי-רייס ופ' בצר (ייעוץ).
בית גוברין זוהתה לראשונה על ידי גרן בשנת 1863 והחפירות הראשונות נערכו על ידי וינסן ובית הספר הצרפתי במהלך שנות ה-20 של המאה הכ'. במרוצת השנים, למן שנות ה-80, נערכו סקרים רבים באזור: סקר דרכים, סקר מפעלי המים וחפירות בשטח העיר.
משנות ה-90 נערכו חפירות נרחבות בשטח הצפוני של העיר שבמהלכן נחשפו רק כ-4% משטח העיר המשוער. האמפיתיאטרון זוהה לראשונה בשנת 1981 בסקר שערך ע' קלונר (Kloner and Hübsch 1996:86). במתחם האמפיתיאטרון נערכו חפירות בדיקה אחדות במהלך שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 נוקה אזור הזירה והמושבים (קלונר, הובש וכהן 48:2007). קירותיו ההיקפיים של האמפיתיאטרון השתמרו כמעט בשלמותם ואילו יציעי המושבים פורקו במהלך השנים. האמפיתיאטרון של בית גוברין הוא מבנה שעשועים ייחודי ביחס למבני שעשועים אחרים מטיפוס זה בארץ, בשל מצב השתמרותו הטוב ובכך שלא הוסב להיפודורום כפי שנעשה באמפיתיאטראות אחרים כגון בית שאן, גרש, שכם וקיסריה (איור 2; קלונר, הובש וכהן 48:2007). הרקע להקמתו מוסבר בהצבת הלגיונות הרומיים באזור לאחר מרד בר כוכבא, ותהליך העיור המזורז של האזור שנבע מכך. במהלך המאה הב' לסה"נ החלה העיר לכלול מאפייני עיר רומית, בהם הקמת מבני ציבור רבים כגון בית מרחץ אימפריאלי ממזרח לאמפיתיאטרון (קלונר, הובש וכהן 57:2007).
נפתחו שלושה ריבועים במקביל לקיר (W440) בציר צפון-מזרח–דרום-מערב (איורים 3, 4). השטח שנחפר תועד חלקית כ'שטח 250' (קלונר ואסף תשנ"ד), שכלל את כל האזור המקיף את האמפיתיאטרון. בחלק המערבי, במפגש בין קירות W421 ו-W440 ההיקפיים של האמפיתיאטרון, מתאר קלונר מגדל שהובילו אליו מדרגות (W536; ר' Kloner and Hübsch 1996:98). במפגש הקירות נפתח ריבוע חפירה ונחשף מפלס של מפולות מסיביות (L800) של אבנים גדולות (0.9 × 1.1 מ' גודל אבן ממוצעת). בשכבת המפולות נמצאו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית. לאחר הסרת המפולות נחשף מפגש הקירות (1.2 מ' עומק מפני השטח; איור 5). הפינה בנויה מאבני גזית גדולות עשויות גיר, משתלבות זו בזו, ביניהן הובחן חומר מליטה אפור ואבנים קטנות. על גבי ראשי הקירות התגלו קערית (איור 4:6), שתי קערות (איור 5:6, 6) וקנקן (איור 7:6) המתוארכים לתקופה העות'מאנית המאוחרת.
עשרה מטרים מצפון-מזרח לריבוע הפינתי נחפר ריבוע נוסף במטרה לזהות קיר הנראה בתכנית מחפירות קודמות. התגלה קיר (W803) שראשו נחשף בחפירות קודמות (3.5 מ' אורך, 0.7 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה השתמרות), בנוי מאבני שדה בגודל בינוני שחוברו יחדיו באדמה מהודקת ובאבנים קטנות. נראה כי הקיר מאוחר לקיר 440 של האמפיתיאטרון, על פי חיבורו לקיר בנדבכיו העליונים בלבד (איור 7). סביב הקיר לוקטו כלי חרס מתקופות שונות והתגלו שפכים בני זמננו (L801). ממערב לקיר, בעומק כ-0.5 מ', התגלתה שכבת מילוי ארכיאולוגית (L804) ובה חרסים מהתקופה הביזנטית בלבד, בהם קערה LRC (איור 1:6) ושני פכים (איור 2:6, 3). אלה מתארכים את שלב בניית הקיר לתקופה הביזנטית.
שבעה מטרים מצפון-מזרח לריבוע המרכזי נפתח ריבוע חפירה נוסף במטרה לזהות קיר הנראה בתכנית מחפירות קודמות. נחשף בדל קיר קטן (W806; אורך 0.9 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.27 מ'; איור 8), סביבו נמצאו שפכים בני זמננו (L805) וכן כלי חרס מתקופות שונות.
כלי הזכוכית
תמר וינטר
בממצא הזכוכית ארבעה שברי כלים שנמצאו יחדיו בשכבת מילוי (L804), שהכילה כנראה חומר מעורב. בין השברים זוהו שפה מעוגלת של בקבוק שלו פה או צוואר חרוטי (איור 1:9), האופייני לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית ובסיס טבעת של כוס או פך (איור 2:9), האופייני לתקופה הרומית. בסיס גדול, שחוט עבה מלופף סביב היקפו (איור 3:9), תמך בכוס, בפך או בנר, ומייצג גרסה גדולה במיוחד של בסיס מטיפוס זה, האופייני לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית הקדומה. בסיסים דומים התגלו למשל בירושלים (
Crowfoot and Fitzgerald 1929: Pl. XXI:7;
כצנלסון 2006: איורים 4, 5), באשקלון ובסביבתה (בשכונת נווה ים:
סרי 2012; בכביש 3:
אייזנברג-דגן 2016), וכן בקרניס שבצפון-מזרח מצרים (
Harden 1936: Pls. XVI:464, 465; XX:788). הידית (איור 4:9) שייכת לפך גדול, ייתכן מהתקופה האסלאמית הקדומה.
מטבעות. זוהו שלושה מטבעות: האחד מתוארך לשנים 364–375 לסה"נ (ר"ע 152789); השני מתוארך כללית למאה הד' לסה"נ (ר"ע 152790); והשלישי מתוארך לשנים 645–670 לסה"נ (ר"ע 152791). זיהוים של שני מטבעות נוספים לא התאפשר, אך על פי צורתם ניתן להעריך כי גם הם מהמאה הד' לסה"נ. כל המטבעות ממאה הד' לסה"נ נמצאו ב-L801 ו-L804, צמוד לקיר 803 המאוחר. מקורו של המטבע מ-645–670 לסה"נ מ-L805.
בחפירה נחשפה הפינה המערבית של מתחם האמפיתיאטרון. המגדל שקלונר משער את קיומו נהרס כנראה במהלך התקופה העות'מאנית. ייתכן שהפעילות המודרנית בהכשרת האמפיתיאטרון למבקרים פגעה בקירות המאוחרים מצפון למתחם האמפיתיאטרון. הקירות, ששרידיהם התגלו במהלך החפירה, נבנו בתקופה מאוחרת לבניית המתחם, ככל הנראה בשלב הביזנטי, כאשר מתחם האמפיתיאטרון שימש מתחם השוק העירוני (
קלונר, הובש וכהן 56:
2007).
קלונר ע' ואסף א' תשנ"ד. בית גוברין - 1992. חדשות ארכיאולוגיות קא-קב:99–102.
קלונר ע', הובש א' וכהן מ' 2007. האמפיתיאטרון הרומי בבית גוברין. קדמוניות 48:133–57.
Crowfoot J.W. and FitzGerald G.M. 1929. Excavations in the Tyropoeon Valley, Jerusalem, 1927 (PEFA V). London.
Harden D.B. 1936. Roman Glass from Karanis: Found by the University of Michigan Archaeological Expedition in Egypt, 1924−1929 (University of Michigan Studies, Humanistic SeriesXL1). Ann Arbor.
Kloner A. and Hübsch A. 1996. The Roman Amphitheater of Bet Guvrin: A Preliminary Report on the 1992, 1993 and 1994 Seasons. 'Atiqot 30:85–106.