בחודש מאי 2018 תועדה באר ברחוב ניצן באור יהודה (188038-551/659139-275; איור 1), לקראת הקמת שני גני ילדים. התיעוד, מטעם רשות העתיקות, נערך על ידי א' בושנינו (צילום שטח), בסיוע האדריכל ג' גורדון, ר' חדוותי (המועצה לשימור אתרים), י' ברשק (ארכיון צילומים), א' דגוט (GPS) וא' איילון (ייעוץ).
אור יהודה הוקמה בשפלת לוד, בעמק הפשט של נחל איילון, כקילומטר אחד מצפון לנחל איילון וכ-11 ק"מ ממזרח ליפו. הקצה הדרומי-מזרחי של היישוב הוקם על שרידי הכפר הערבי ענא (איור 2), שנהרס לאחר שנכבש במלחמת השחרור ותושביו פונו; הכפר ענא מזוהה עם אונו העתיקה, היא ככל הנראה "בקעת אונו" הנזכרת בספר נחמיה (ו:2). בסביבתה של אור יהודה נערכו סקרים וחפירות רבות, שחשפו שרידים מן התקופות הכלקוליתית, הברונזה הקדומה, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה והעות'מאנית, ובהם שרידי יישוב, שרידי מבנים, קברים, סרקופגים, כבשנים לייצור כלי חרס ופסולת ייצור, מתקן לאחסון, מתקן מטויח ובור אשפה (שיאון ורפיואנו 2010; וולינסקי וארבל 2015, ור' שם הפניות).
הבאר (3 מ' קוטר, 12 מ' עומק; איור 3) דופנה עד לתחתיתה באבני כורכר מסותתות. ממתקן השאיבה שרדו גלגל שיניים, המקום שעליו ישבה הממסרת, שלושה מוטות ברזל עגולים (שטנגות) ושלושה מיסבים; במתקן תמכו קורות פלדה (ריילסים). את המתקן הניע מנוע שהוצב מחוץ לבאר. הוא הפעיל גלגל התנעה גדול, וזה חובר לממסרת באמצעות מוט ברזל עגול. הממסרת הורכבה משני גלגלי שיניים שהניעו שלושה מוטות ברזל עגולים (שטנגות), שהגיעו עד לתחתית הבאר. באמצע אורכו של כל אחד מן המוטות חובר מיסב, שהפך את התנועה הסיבובית של גלגל השיניים לתנועה אנכית של המוט. כל אחד ממוטות הברזל והמיסב שלו יצרו יחידה נפרדת, שפעלה באופן עצמאי מהשתיים האחרות.
הבאר היא כנראה אחת מכמה בארות אשר פעלו בפרדסים של כפר ענא. משאבות מטיפוס המוטות (שטנגות) נכנסו לשימוש בארץ ישראל באמצע שנות ה-90 של המאה הי"ט לסה"נ.