שטח  A(איור 3). נחשפו שרידי מבנה (15 מ' אורך), ובו שלושה חדרים (L104–L102), שנבנו בציר צפון-מערב–דרום-מזרח. קירות חדר 102 (W112 ,W110 ,W107; איור 4) כוללים יסודות רחבים שהושתתו על חול; הקיר הצפוני לא נחשף בחפירה. קירות החדר השתמרו לגובה נדבך או שניים. מעל קיר 112 נבנה בשלב מאוחר קיר מחיצה צר (W113), ובו נקבע פתח שהוליך אל חדר 103; קיר 113 השתמר לגובה 0.2 מ' מעל הרצפה. בתוך קיר 110, בקצהו המזרחי, נחשפו שלוש חוליות של צינור חרס, ששימש אולי לניקוז. החדר רוצף באריחי מלט רבועים בצבעים שחור ולבן (0.25 × 0.25 מ'), שהונחו בזווית של 45 מעלות ביחס לקירות; הם נתחמו בשתי שורות של אריחים בצבע חום-אדמדם, שהונחו לאורך הקירות. האריחים הושתתו על שכבת טיט לבן, שהונחה על שכבה של חול חום-אדמדם, שמעורבים בו אבני כורכר שבורות. מעל רצפת החדר, לאורך שוליה הצפוניים, נחשפו שרידי רצפת אריחים נוספת, בדגם אחר. אריחים מדגם זה נמצאו גם על סף הפתח בקיר 113. נראה כי אריחים אלה שייכים לשלב מאוחר יותר במבנה, שבו הוגבהה רצפת החדר ונקבע או רוצף הפתח בקיר 113. ממערב לחדר 102 נחשפה שורת אבנים (W120), שטויחה בטיח לבן; אפשר שהיא תחמה שטח שיועד לניקוז מים מהמבנה. ממערב לקיר 120 נחשף חול חום (L130), שמעורבים בו שברי כורכר ומעט שברי עצמות בעלי חיים ושברי כלי חרס מיובאים ומקומיים משלהי התקופה העות'מאנית (ר' נספח). רצפתו של חדר 103 עשויה מבטון מוחלק (0.1 מ' עובי). בין חדר 103 לחדר 104 הפריד קיר מחיצה צר (W132). חדר 104 רוצף באריחי מלט רבועים, רובם בצבע אפור ומקצתם בצבע שחור (0.25 × 0.25 מ'), שהונחו בדגם דומה לזה שבחדר 102; גם הם הונחו על תשתית של טיט לבן. מתחת לתשתית הרצפה נחשף חול, שמעורבים בו מעט שברים של עצמות בעלי חיים ושברי כלי חרס משלהי התקופה העות'מאנית, ובהם שברים קטנים של קערות מזוגגות ושבר של כלי ממשפחת כלי עזה השחורים (הם לא צוירו).

את המבנה כיסתה שכבה מהודקת של פסולת בניין (L101), שהכילה חול מעורב בסיד, אבני כורכר שבורות וממצאים רבים, המתוארכים בחלקם לשלהי התקופה העות'מאנית (המחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ) ובחלקם לימי המנדט הבריטי ומדינת ישראל. הממצא מהמאה הי"ט לסה"נ כולל רעפים ולבנים מלבניות שבהן חורים רבועים מתוצרת בית החרושת של האחים Roux במרסיי (ר' נספח: איור 1:7–4); לבנה של יצרן לא מזוהה ממרסיי (ר' נספח: איור 6:7); שברים של אריחי מלט צבעוניים מעוטרים בדגם צמחי (איור 5); מעט שברי כלי חרס מיובאים ומקומיים (ר' נספח); צמידי זכוכית (אונונה, להלן); אצבעון (ר' נספח: איור 8); ושלושה מטבעות ברונזה מימיו של הסולטן עבד אל-מג'יד (1839–1861), האחד בעריך של 5 פארה ממטבעת מצר והשניים האחרים בעריך של 10 פארה ממטבעת קוסטנטיניה. הממצא מהמאה הכ' לסה"נ כולל כלי Hard-Paste ופורצלן (ר' נספח), בקבוקי תרופות מזכוכית (אונונה, להלן) ומטבע של 10 אגורות מהשנים 1960–1972. שכבת פסולת הבניין נחתמה בבטון מוחלק, ששימש למעבר בין בתי השכונה, שחלקם משמשים למגורים עד היום.
ייתכן שהיסודות העבים של המבנה בשטח A ומעט אריחי המלט הצבעוניים שנמצאו בהריסותיו מעידים על קיומה של קומה נוספת במבנה. על סמך רצפת האריחים המאוחרת בשולי חדר 102, נראה כי יש לתארך את שלב הבנייה המאוחר במבנה לעשור שקדם להריסת המבנה.
 
שטח B. בחלק הצפוני-מזרחי של השטח נחשפו שלושה קטעי קירות (W136 ,W115 ,W108), שלא הצטרפו לתכנית אדריכלית ברורה, ובחלקו הדרומי-מערבי של השטח התגלה קטע קטן של מבנה שהשתמרותו גרועה. קירות 108, 115 ו-136 נבנו בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב (איור 6). קיר 108 נבנה על יסוד רחב (0.8 מ' גובה; איור 7), שהושתת על חול נקי מממצא; הקיר טויח בטיח לבן. קירות 115 ו-136 נבנו צמודים זה לזה. מן המבנה (איור 8) השתמרו שני קירות (W134 ,W133), התוחמים חדר, ושני קירות נוספים (W135 ,W122), שהקשרם בתכנית המבנה אינו ברור. צמוד לקיר 133 מפנים נבנה בשלב מאוחר קיר בטון (W121), שהפן הפנימי שלו טויח בטיח לבן. בחדר התגלתה רצפה עשויה מאריחי מלט רבועים אפורים (L119), שהונחו בדגם הדומה לזה שהתגלה ברצפות המבנה בשטח A. רצפה 119 ניגשת אל קיר 121. גם את שרידי מבנה זה כיסתה שכבה מהודקת של פסולת בניין (L118 ,L117 ,L106), שהכילה חול מעורב בסיד, אבני כורכר שבורות וממצאים, המתוארכים בחלקם למחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ ובחלקם לימי המנדט הבריטי ומדינת ישראל. הממצאים מהמאה הי"ט לסה"נ כוללים מעט שברי כלי פורצלן וכלי חרס מיובאים (ר' נספח). הממצאים מהמאה הכ' לסה"נ כוללים שברי כלי פורצלן (ר' נספח) ומטבע בעריך של 1 מיל שנטבע בשנים 1927–1946. בדומה לשטח A, גם כאן נחתמה שכבת פסולת הבניין בבטון מוחלק, ששימש למעבר בין בתי השכונה.
 
כלי זכוכית
בריג'יט אונונה
 
בחפירה נחשפו חמישה כלי זכוכית שלמים (איור 1:9–5) ושני שברים קטנים של צמידי זכוכית (איור 6:9, 7). כלי הזכוכית שייכים לקבוצת כלים מוכרת היטב ביפו משלהי המאה הי"ט והמאה הכ' לסה"נ. הצמידים מתוארכים למן התקופה הממלוכית ועד למאה הכ' לסה"נ.
כלים 1–4 הם בקבוקי תרופות, השייכים לקבוצת בקבוקים, כנראה הגדולה והמגוונת ביותר שיוצרה בשלהי המאה הי"ט ובמאה הכ' לסה"נ. מגוון זה יוצא דופן גם בצורות וגם במידות של הבקבוקים, ובקבוקי התרופות היו נושא לכמה מחקרים (למשל, Fike 1987). שלושה מהבקבוקים (1–3) עשויים מזכוכית ענבר. על בסיסם של שניים מהבקבוקים (2 ו-3) מוטבע הנפח, כפי שנהוג. לבקבוק 3 יש פקק מתכת. בקבוק 4 הוא מכל קטן עשוי מזכוכית לבנה אטומה, ולו פתח רחב. על בסיס הבקבוק נטבעה האות F, ועל הגוף נטבעה המילה PARIS; על הבקבוק יש שרידי מדבקת נייר.
כלי 5 הוא קסת דיו שלמה של חברת Waterman. על הבסיס השטוח של הכלי נטבעו ארבע שורות: WATERMAN; 2oz 6; RLCD NO; 808856. חברת העטים והדיו ווטרמן נוסדה בשנת 1884 בעיר ניו יורק, והיא יצרנית עיקרית של עטים נובעים עד היום. כלי דומה התגלה בחפירה ברחוב הצורפים ביפו (ארבל 2010).
פריטים 6 ו-7 הם שברים קטנים של צמידי זכוכית מטיפוסים שהיו נפוצים בתקופה הממלוכית והמשיכו לשמש בתקופה העות'מאנית ועד למאה הכ' לסה"נ (Shindo 2001). שבר 6 שייך לצמיד רב-גוני מפותל; צמידים אלה נעשו בפיתול של שני חוטים או יותר, האחד עבה והאחר דק, בצבעים שונים. שבר 7 שייך לצמיד בצבע יחיד מעוטר בפאות קטנות.
 
חפירה זו היא מהראשונות שנערכו בשכונות שנבנו מדרום לחומת העיר יפו בשלהי המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ, והיא מוסיפה מידע על חומרי הבנייה ופריטי היומיום שהיו בשימוש של תושבי השכונה. המבנים ששרידיהם נחשפו בחפירה נהרסו כנראה בשנות ה-70 של המאה הכ', במסגרת תכנית פינוי בינוי שהייתה חלק ממדיניות של התחדשות עירונית, ובה הרסו מנהל מקרקעי ישראל וחברת עמידר מעל אלף מבנים בשכונות עג'מי וג'באלייה ביפו (Goldhaber 2010:52–53).