שטח A (איור 2). במערב השטח נחשפו מדרגות חצובות (113L; איור 3) היורדות מערבה, בכיוון הפוך לאפיק נחל באר שבע. ממזרח להן נתגלה בור אשפה (112L; איור 3) ומדרום לו נתגלה מוקד (109L; איור 4). בחתכי בדיקה כ-50 מ' מדרום לשטח A נתגלו בורות חצובים גדולים (10–15 מ' אורך, 6–7 מ' עומק; לא בתכנית), שימושם אינו ברור. אין סימני בנייה או שימוש בטיח בדופנות הבורות. בור אשפה 112 הכיל שברי כלי חרס מתקופת הברזל 2 (לא צוירו); חרסים נוספים מתקופה זו ומהתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ) נמצאו בשטח A ובבורות החצובים שמדרום לו. אפשר שמקור הממצא הקרמי במבנה או ביישוב סמוך, הקשור לתל באר שבע המרוחק כקילומטר אחד ממזרח לחפירה.

 

שטח B (איור 5). ממזרח לשטח B הובחנו על פני השטח כמה קירות של מבנים (לא נחפרו); שטח פתוח (206L) שנחשף בחלקו הדרומי של שטח B שימש אולי חצר למבנים אלה. משטח 206 מוליכות מדרגות (208W; איור 6), שנבנו מלוחות אבן, אל לפחות שלושה חללים תת-קרקעיים, מהם נחפר אחד במלואו (225L). ממזרח למדרגות 208 נמצא קיר תמך (209W; איור 6). לא ידוע אם היה לו קיר מקביל מהעבר השני של המדרגות.

חלל תת-קרקעי 225 (7.45 × 10.00 מ', כ-5 מ' עומק; איור 7) חצוב בתלכיד החלוקים הקשה; מִתארו אגסי ובתוכו, בתוך שקע, התגלו שרידי מוקד (245L). בחלקו הדרומי נחשפו שלושה תנורים בנויים (221L–223L; איור 8), בנויים על מפולות של תקרת החלל התת-קרקעי שהתמוטטה, ומלמדים שהשימוש בחלל זה נמשך גם לאחר ההתמוטטות. תנור נוסף נחשף בחתך. במרכז החלל התת-קרקעי 225 נבנה קיר (205W; איור 9), אולי לתמיכה בקירוי חדש. נראה כי בעקבות בנייתו הועתקו התנורים לחלק הצפוני-מזרחי של החלל, שם התגלו שישה תנורים (224L, 228L, 230L, 232L, 239L, 240L; איור 10). לידם נמצאו כלי בית המלמדים שהתנורים שימשו לבישול. בחלקו הצפוני של החלל התגלה מעבר בין שני קירות (215W, 216W; איור 7) המוליך אל חלל תת-קרקעי נוסף (246L; 5 × 10 מ' לפחות) שנמצא מחוץ לתחום החפירה. בחתך שנערך לרוחבו התברר כי תקרתו והקיר הצפוני שלו התפוררו והחלל יצא כנראה מכלל שימוש.

לאחר החפירה נחשף מצפון-מזרח לחלל 246 חלל תת-קרקעי נוסף שעל רצפתו הצטברה שכבת סחף (כ-1 מ' גובה). ייתכן שהכניסה לחלל זה, שנחסמה בשלב כלשהו, הייתה מחלל 246.

 בחלל תת-קרקעי 225 וליד גרם מדרגות 208 נמצא מכלול כלי חרס האופייני לחיי יום-יום ובו קערות דגים (איור 1:11, 2), קערות (איור 3:11–8), שבר של קערה מגארית (איור 9:11), סירי בישול (איור 10:11–12), קנקנים (איור 13:11–15), קנקנית (איור 1:12), פכיות (איור 2:12–5), אונגנטריום (איור 6:12) ונר (איור 7:12). כמו כן נמצאה ידית אמפורה שעליה טביעת חותם (איור 1:13; להלן), שמקורה ברודוס, ושבר של קנקן נושא סיומת(?) של כתובת חרותה (איור 2:13). ידית האמפורה נמצאה ליד גרם מדרגות 208, אולי התגלגלה לכאן מהאזור הפתוח 206.

 

ידית של אמפורה רודית
דונלד צבי אריאל

בחפירה התגלתה ידית אמפורה שמקורה ברודוס, ובחלקה העליון טביעה מלבנית, הנושאת שם ביוונית Εὐτάκτου (של יוטקטוס; ר' איור 1:13). מתחת לשם מופיע ינשוף, האוחז ברק בציפורניו. ראש הינשוף מחלק את השם לשני חלקים ומפריד בין שני חצאי הכתובת. ינשוף וברק הם שני סמלים מוכרים היטב ממטבעות מאתונה וממטבעות אחרים מהתקופה ההלניסטית. סמלים אלה מופיעים על ידיות טבועות של אמפורות מרודוס רק בהקשר ליצרן יוטקטוס. יצרן אחר, דיוניסיוס, השתמש בקומפוזיציה דומה, שבה הינשוף אוחז קדוקיאוס בציפורניו. יורנס (Jöhrens 2001:418, No. 197) סבר ששני יצרנים אלה עבדו בתקופות דומות, ואולי בבית יוצר אחד; הטביעה של דיוניסיוס נמצאה במכלול בפרגמון והיא קדומה לשנת 180 לפסה"נ, ולכן הסיק יורנס שגם יוטקטוס פעל בתקופה זו. קנקרדס-סנול טענה שיש אולי לתארך את תקופת פעילותו של יוטקטוס לתחילת המאה הא' לפסה"נ (Cankardes-Senol2007:36). נראה שהיא ביססה את הערכתה על גילוי ידית דומה בחפירות באלבה פוקנס (Diez 1980: Pl. 4:12) שבאברוצו (מרכז איטליה), שם מתוארך המכלול לסוף המאה הב'–תחילת המאה הא' לפסה"נ.

 

אפשר שהשרידים שהתגלו בחפירה הם חלק מאתר-בת של יישוב גדול ששכן בתל באר שבע (אהרוני תשל"ט:224, ציור 10). על היישוב בתל באר שבע יש מידע מועט בלבד, אך ידוע שהיה בו מקדש (אהרוני תשל"ד:84; הרצוג 142:1992). נראה שאתרי-בת שימשו עורף חקלאי ליישוב בתל באר שבע, ושהשטחים החקלאיים השתרעו ממערב ליישובים שהוקמו לאורך נחל באר שבע.

ייתכן שהחללים התת-קרקעיים שימשו מרתפי אחסון, בתי מלאכה ואולי מגורי קיץ למבני-על. לפי הממצא יש לתארך את השרידים לתקופה ההלניסטית. חללים תת-קרקעיים מתקופה  זו מוכרים גם במרשה (קלונר תשנ"ו:8–11). בנגב ידועים יישובים נוספים מהתקופה ההלניסטית: תל שבע (אהרוני תשל"ט:224), תל עירא (Fischer and Tal 1999), תל ערד (אהרוני 1271:1992; הרצוג 249:1997–250), חורבת עוזה (בית אריה 1158:1992) ותל ניצנה (Baly 1962). בעבדת ובחלוצה נמצאה קרמיקה הלניסטית (נגב 1051:1992), וצפונה יותר נמצאו שרידים מתקופה זו בתל חסי (פרגו 522:1992) ובמרשה (קלונר תשנ"ו:8–11).