בחפירות נפתחו שלושה ריבועים סמוך לפינה הדרומית-מערבית של המצודה (איורים 2, 3): ריבוע אחד מחוץ למצודה מדרום ושני ריבועים בתוכה. החפירה הראשונה נערכה לשם בדיקת עומק השרידים הארכיאולוגיים בתוך המצודה ולשם תכנון הגישה לאתר מחוץ למצודה. החפירה השנייה נערכה כדי לחשוף את שער הכניסה למצודה, שמזוזותיו נחשפו בפעילות השימור במקום.
בשתי החפירות נחשפו השרידים הקדומים ממש מתחת לפני השטח. בתוך המבנה נחשפו שער המצודה ויסודות הקיר המערבי שלה. מחוץ למצודה התגלו שרידים מעטים מתקופות הברונזה המאוחרת והברזל 1, וכן שרידי מבנה המתוארך כנראה לתקופה הביזנטית המאוחרת או האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הח' לסה"נ).

 

תקופות הברונזה המאוחרת והברזל 1. בחלקו הדרומי של ריבוע החפירה שנפתח מחוץ למצודה מדרום נחשף חלקו הצפוני של בור אשפה גדול (L117,L116) שבו חרסים רבים, שעל חלקם סימני שרפה, שברים של לבני בוץ שרופות ואפר (איורים 4, 5). הבור חודר לתוך שכבת מילוי עבה (L110 ,L100) שבה נמצאו חרסים מעטים המתוארכים לתקופת הברונזה המאוחרת, בהם ידית כלי יבוא מטיפוס קערות החלב הקפריסאיות (איור 1:6). בבור האשפה נמצאו מעט חרסים מתקופת הברונזה הקדומה, בהם פערור (איור 2:6), ידיות מקופלות של קנקנים מתקופת הברונזה הביניימית (לא צוירו), אך בעיקר מתקופות הברונזה המאוחרת (איור 3:6, 4) והברזל 1, בהם צפחת ממורקת (איור 5:6) המעוטרת במעגלים חד-מרכזיים בצבע אדום ושבר קנקן דו-גוני (איור 6:6). עוד נמצא בבור שבר רגל של כלי בזלת, אולי קובעת (איור 7:6). החשיפה המצומצמת מקשה על הבנת השרידים, אך נראה כי זהו בור אשפה מתקופת הברזל 1. האפר, הכלים המפויחים ולבני הבוץ השרופות מאפשרים להציע כי אל הבור הושלכו שרידי מבנה שחרב בשרפה. בפעולות הניקוי נגרפו ודאי גם שברי כלים מתקופות קדומות.

 

התקופה הרומית. בתעלת יסוד (L118) של מבנה מהתקופה הביזנטית–האסלאמית הקדומה (להלן) נמצאו שבר גוף של קערת זכוכית שלה צילוע בולט, המתוארכת לתקופה הרומית הקדומה, ושבר ידית מזכוכית של פכית מן התקופות הרומית המאוחרת או הביזנטית (לא צוירו). שברי כלי זכוכית נוספים מתקופות אלו נמצאו בכמה מקומות בשטח (י' גורין-רוזן, מידע בעל פה), והם מייצגים תקופות התיישבות בתל, שמהן לא נחשפו שרידים אדריכליים בחפירות הנוכחיות.

 

התקופות הביזנטית המאוחרת או האסלאמית הקדומה. בריבוע שנפתח מחוץ למצודה נחשפו קטעי יסודות של שלושה קירות (W124 ,W107 ,W105), שנבנו אל תוך בור האשפה והמילוי שלצדו. מהקירות שרד נדבך אחד בלבד, כנראה חלקו הדרומי של חדר (כ-4.5 מ' רוחב). תיארוך הקמת המבנה אינו ברור. בתעלת היסוד של קיר 107 (L118) נמצאו שברי גוף אחדים של קנקני שק מרוכסים, שעליהם סימני משיחות צבע לבן (לא צוירו). קנקנים אלו אופייניים לסוף התקופה הביזנטית או לתחילת התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הח' לסה"נ). ההשתמרות הדלה של הקירות לא מאפשרת לקבוע כמה זמן שימש המבנה ומתי חרב. קירותיו חתוכים מצפון, ונראה כי נהרסו בעת בניית המצודה.

 

התקופה הממלוכית. לתקופה זו שייכת המצודה הבנויה בראש התל. בחפירה נחשפו חלקים נוספים מן המצודה, בהם חלקם התחתון של הקירות החיצוניים ושער כניסה הקוטע את הקיר המערבי במרכזו. קטעי הקיר מדרום ומצפון לשער (W127 ,W101 בהתאמה; איור 7) בנויים מאבני שדה גדולות. חלקם התחתון, עד לגובה אמצע שער הכניסה לערך, מסיבי מאוד (2.2 מ' רוחב), והם בנויים משני פנים של אבני שדה גדולות וביניהן ליבה מאבנים קטנות; חלקם העליון צר יותר (כ-1 מ' רוחב). רצועת סרקופגים משולבת בקירות המצודה בשימוש משני, ונראה כי אלו מסמנים את המעבר בין היסודות הרחבים המתרוממים מעל לגובה סף הכניסה לבין קירות מבנה העל הדקים יותר.
שער הכניסה (איור 8) בנוי כפתח מדורג: מזוזותיו החיצוניות תוחמות מגרעת בקיר (3.2 מ' רוחב, כ-0.8 מ' עומק) שבמרכזה פתח רבוע (1.7 מ' רוחב). השער והמזוזות בנויים מאבני גזית מסותתות היטב. מזוזות הפתח הונחו על סף אבן גדול (L141) בנוי משתי אבנים רחבות, שאליו ניגש ממערב מפלס אדמה מהודקת (L142) המונח על תשתית אבני שדה קטנות (L144). זהו ככל הנראה חלק מהדרך שהובילה אל השער ממערב. בשל שטח החפירה המצומצם לא התאפשר לברר את היחסים הסטרטיגרפיים במלואם, אך נראה שתשתית האבנים 144 קשורה לבניית השער, כנראה פילוס והסדרה של הפתח בקיר המערבי, שנעשה קודם לבניית השער עצמו, כלומר לפני הנחת הסף ובניית המזוזות. בשני צדי השער, מאחורי המזוזות, נמצאו שני שקעי פותה (איור 9) שמהן אפשר לשחזר דלת דו-כנפית שנפתחה כלפי פנים. בצד הפנימי של הדופן הצפונית של הפתח, כמטר מעל גובה הסף, נחשפה תעלה צרה וארוכה בנויה בתוך הקיר (L146; איור 10) — כנראה מגרעת להכנסת קורת עץ ארוכה לנעילת הדלתות מבפנים. מולה, בדופן הדרומית של השער, נתגלה שקע רבוע ששימש כנראה להכנסת קצה קורת הנעילה.
שברי כלי החרס ממפלס האדמה ומתשתית הריצוף מתוארכים לתקופה הממלוכית, למאות הי"ג והי"ד לסה"נ (איור 1:11, 2), והם מתארכים בברור את בניית השער לתקופה זו. עם זאת, אין בכך בכדי לתארך בוודאות את מועד בניית המצודה כולה; ייתכן שזו נבנתה קודם לכן, בתקופה הצלבנית, ורק השער שופץ בתקופה הממלוכית.
בשלב מאוחר, עדיין בתקופה הממלוכית, שופץ השער. מחוץ לו, משני צדדיו, נבנו שני קירות דקים, בנויים משורה אחת של אבני שדה מהוקצעות (W136 ,W131; איור 8) וביניהם הונח מפלס בנוי אבני שדה קטנות (L138 ,L137 ,L135) המוביל אל פתח, שכיסה את סף האבן וביטל אותו, ויצר מעין כבש המוביל הישר אל תוך השער.
מעל מפלס 137 נמצאה מפולת של אבני שדה ואבני גזית גדולות (L140 ,L134 ,L133), שחסמה את השער והמשיכה מעט מחוצה לו. האבנים מוטלות ללא סדר וביניהן מילוי אדמה ואבנים קטנות. זוהי כנראה תוצאה של התמוטטות קירות המצודה. בין אבני המפולת נמצאו שברים אחדים של אבני שחיקה מבזלת (לא צוירו) וחרסים המתוארכים לתקופות הממלוכית והעות'מאנית.
בין שברי כלי החרס מן התקופה הממלוכית שנמצאו במפלס החוסם את השער ובמפולות נמצאו קערות עשויות ביד (איור 3:11, 4), פכים עשויים באובניים (איור 5:11, 6), סירי בישול (איור 7:11) וקערות מזוגגות (איור 8:11–12). כן נמצאו שברי גוף של פכים מעוטרים עשויים באובניים (איור 13:11) ושל פכים וקנקנים מעוטרים עשויים ביד (איור 14:11–16). כן נמצאה צפחת עשויה בדפוס (איור 17:11). כלים אלו מתוארכים לסוף המאה הי"ג ולמאה הי"ד לסה"נ. תיארוך זה נסמך בעיקר על כלי הבישול, הקערות המזוגגות והצפחת, שכן את הכלים העשויים ביד והמצוירים קשה לתארך בוודאות. שבר אחד של קערה מזוגגת (איור 7:11) יכול אולי להיות קדום יותר, מסוף המאה הי"ב או מראשית המאה הי"ג לסה"נ. הקערות והקנקנים העשויים ביד היו נפוצים מאוד בתקופה הממלוכית, אך הפכים המצוירים וסירי הבישול העשויים ביד לא היו כה נפוצים, וסיר הבישול המזוגג והצפחת היו נדירים יחסית (ע' שטרן, מידע בעל פה).
עדויות לכמה שלבי בנייה מתקופות אלו התגלו גם בתוך שטח המצודה. בחפירה מדרום לשער, צמוד לקיר המערבי של המצודה, התגלו שרידים משני חדרים (איור 12). קרוב לפני השטח נחשפו שני קירות בנויים אבני שדה קטנות: אחד בציר מזרח–מערב (W106) ואליו ניגש מדרום קיר נוסף שכיוונו צפון–דרום (W123), והוא מקביל לקיר 101, הקיר החיצוני של המצודה.
הפן הצפוני של קיר 106 מטויח ובתחתיתו אפשר להבחין בהתעגלות של הטיח צפונה, כנראה נקודת החיבור לרצפת החדר. מתחת למפלס הרצפה מצפון לקיר 106 נחשף טור של שלוש אבנים גדולות (W119); האמצעית היא אבן פריכה, חלק ממתקן מיצוי. מדרום קיר 119 נחשף קטע קטן של רצפת טיח לבנה הניגשת אל אבן הפריכה ואל האבן שממערבה, משתפלת במתינות דרומה וממשיכה מתחת לקיר 106. בשל החשיפה המוגבלת אי אפשר לקבוע אם זהו מתקן שנחשף באתרו או שאבן הפריכה שימשה בשימוש משני, אך נראה כי זהו שלב בנייה קדום לקיר 106. במילויי האדמה מצפון לקיר 106 (L120 ,L111), שכיסו את מתקן הפריכה, נתגלו חרסים מן התקופה העות'מאנית, בהם קנקנים (איור 1:13), כוסות קפה (איור 2:13), פכים (איור 3:13), סירי בישול (איור 4:13) ומקטרות (איור 5:13) מן המאות הי"ח והי"ט לסה"נ. ייתכן שבשלב זה נחתכה רצפת החדר שניגשה במקור לקיר 106.
הן רצפת הטיח הלבנה הן הרצפה הניגשת לקיר 106 גבוהות במפלסן בכ-1.5 מ' מסף השער וייתכן לפיכך שמדרגות אחדות הובילו מהשער אל פנים המצודה.

 

עצמות בעלי החיים
לי פרי גל

 

בחפירת מערך הכניסה למצודת עפולה נחשפו עצמות בשטח קטן. מדגם העצמות מצומצם (35=N) אך מספיק להבנה כללית של האתר ושל אופי הכלכלה בו. הלוקוסים שמהם העצמות שייכים לשני שלבים מרכזיים בשימוש במצודה: התקופות הממלוכית והעות'מאנית. מספר העצמות המזוהה מכל תקופה קטן מכדי ליישם ניתוח כמותי של הנתונים או לערוך השוואה בין-תקופתית.
העצמות נאספו ביד ולא נשטפו. זיהוי העצמות הסתמך על האוסף המשווה של המעבדה לארכיאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה. כימות הממצא וזיהוי העצמות למין ביולוגי ולחלקי שלד נערך על פי פרוטוקול ממוקד הנסמך על אזורים דיאגנוסטיים (Davis 1992). מצב איחוי העצמות ומצב שחיקת השיניים נקבעו על פי האבר (Haber 2001) ושימשו לקביעת גיל החיות במותן. כן תועדו סימנים טפונומיים כגון סימני חיתוך (Seetah 2006), פתולוגיות (Baker and Brothwell 1980; Bartosiewicz 2008), לעיסת טורפים (Fisher 1995), שרפה (Stiner et al. 1995), פגעי מזג אוויר (Behrensmeyer 1978) ודפוס שבירת העצם (Villa and Mahieu 1991). נתונים מטריים נאספו עבור העצמות האינדיקטיביות במידת האפשר (Driesch 1976; טבלה 1).
 

 טבלה 1. סיווג חלקי השלד על פי טקסון וחלק עצם על פי שיוך תקופתי

תקופה
לוקוס
סל
טקסון
עצם
GB
Bd
Bp
Glpe
GL/L
ממלוכי
135
1134
צאן
קרן
 
 
 
 
 
ממלוכי
135
1134
צאן
מטפוד
 
 
 
 
 
ממלוכי
145
1174
צאן
טיביה
 
32.6
 
 
 
ממלוכי
145
1174
צאן
אצבע-1
 
 
 
 
53.9
ממלוכי
143
1146
צאן
הומרוס
 
 
 
 
 
ממלוכי
139
1141
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
 
ממלוכי
130
1118
סוסי
אצבע-1
 
27.6
34.5
 
61.8
ממלוכי
130
1118
סוסי
אצבע-2
35.5
27.1
31.8
 
29.9
ממלוכי
130
1118
סוסי
אצבע-3
 
 
 
 
 
ממלוכי
130
1118
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
38.2=m3
ממלוכי
132
1126
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
 
ממלוכי
132
1126
צאן
אצבע-1
 
 
 
 
 
ממלוכי/עות'מאני
133
1129
צאן
אצבע-1
 
 
 
 
43.9
ממלוכי/עות'מאני
140
1145
צאן
הומרוס
 
 
 
 
 
לא ידוע
111
1043
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
 
לא ידוע
111
1054
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
24.6=dp4
לא ידוע
111
1054
צאן
רדיוס
 
 
 
 
 
לא ידוע
114
1052
בקר
מטפוד
 
 
 
 
 
לא ידוע
120
1051
צאן
מטטרסל
 
 
23
 
 
לא ידוע
120
1051
בקר
אצבע-1
 
 
29.5
 
 
לא ידוע
120
1051
בקר
אצבע-2
 
 
 
 
 
לא ידוע
103
1021
צאן
פמור
 
 
 
 
 
לא ידוע
103
1021
צאן
מטפוד
 
35.4
 
 
 
לא ידוע
108
1054
תרנגול
טיביוטרסוס
 
22.6
17
 
92
לא ידוע
110
1036
בקר
אצבע-3
 
 
 
 
 
לא ידוע
110
1036
תרנגול
פמור
 
 
16.2
 
74.6
פני שטח
128
1105
צאן
אצבע-2
 
 
 
 
 
פני שטח
128
1105
צאן
אצבע-1
 
 
 
 
 
פני שטח
125
1128
בקר
לסת תחתונה
 
 
 
 
 
פני שטח
125
1128
בקר
אסטרגל
 
 
 
 
 
פני שטח
125
1128
צאן
לסת תחתונה
 
 
 
 
28.5=m3
פני שטח
125
1128
צאן
רדיוס
 
41.6
 
 
 
פני שטח
125
1128
צאן
קרן
 
 
 
 
 
פני שטח
125
1113
סוסי
אצבע-1
 
 
53.8
 
82
פני שטח
125
1113
בקר
אצבע-1
 
 
 
 
25.1

מבין 35 העצמות המזוהות תשע עצמות נמצאו בפני השטח, ואלה שייכות לצאן, לבקר ולסוס; 12 עצמות מתוארכות לשלב הממלוכי, ובהן צאן, סוסים/חמורים; ושתי עצמות צאן הגיעו מלוקוס ממלוכי/עות'מאני. לא התאפשר לקבוע בברור את השיוך התקופתי לגבי שאר העצמות, אך הן כוללת את מגוון החי המצוין לעיל, וכן עצמות תרנגול. בתקופות הממלוכית והממלוכית–העות'מאנית מגוון החי כולל אחוז גבוה של צאן (79%) ואחוז נמוך של סוסיים (21%; המייצגים יחדיו פרט אחד). בקר נעדר מהמכלול התקופתי. עצמות הצאן מהתקופות הממלוכית והממלוכית–עות'מאנית כוללות הן עצמות גפיים בעלי ערך תזונתי גבוה (הומרוס, טיביה) הן חלקי גולגולת ואצבעות, הנחשבים שאריות שחיטה (Hellwing and Gophna 1984). בעצמות הסוסיים אצבעות בלבד: שלוש האצבעות (B1118 ,L130) שייכות בסבירות גבוהה לאותו סוס/חמור צעיר (איור 14). גודל המדגם אינו מאפשר לשרטט בברור את התפלגות גילאי המוות, אך כיוון שכ-50% מעצמות הצאן במכלול אינן מאוחות, כלומר שייכות לפריטים צעירים שטרם סיימו את צמיחתם הגופנית, ומדגם השיניים של הצאן כולל שיני חלב (dp4) ושיניים טוחנות עם שחיקה מועטה של האמייל, אפשר להניח כי מכלול עצמות הצאן מלמד על עדר שבו פרטים צעירים, אשר חלקם נשחטו לפני לגיל שנתיים. מאפיין טפונומי הבולט בעצמות בעלי החיים במכלול הממלוכי הוא אחוז העצמות שנשברו בעודן טריות (4=N, כ-80%), כלומר במועד הקרוב לשחיטת החיה וככל הנראה כחלק מהכנתה וצריכתה, לעומת אחוז העצמות שנשברו לאחר שהתייבשו (1=N, כ-20%). על שטח הפנים של שתי אצבעות, של סוס ושל בקר, נצפו פליאופתולוגיות מסוג Exostosis האופייניות לבהמות משא ועבודה ונגרמות מסחיבת משא כבד. סימן חיתוך נמצא על עצם יחידה: הומרוס דיסטלי של כבש צעיר מהקשר ממלוכי–עות'מאני (B1145 ,L140). פגעי מזג אוויר ניכרו על שלוש עצמות בלבד מהקשר ממלוכי, מהן ניכר סימן נשיכת כלב על חלקה הפרוקסימלי של עצם רדיוס של צאן.
מכלול עצמות בעלי החיים מהאתר קטן מכדי להגיע למסקנות מהימנות על כלכלת הבשר ועל דפוס ניהול משק החי בתקופות הממלוכית ו/או העות'מאנית במצודה. אולם אפשר לקבוע בוודאות יחסית שעיקר כלכלת הבשר התבסס על צאן, והבקר כנראה לא שימש מרכיב מרכזי, שכן שרידי הבקר מגיעים מהקשרים של פני שטח בעיקר וכלל אינם מיוצגים במכלול הממלוכי. נוכחות הסוסיים במכלול מעידה על שימוש בהם לצורכי עבודה, משא ורכיבה, והפתולוגיות על חלק מעצמותיהם מחזקות הנחה זו. פגעי מזג האוויר המעטים יחסית והעצם היחידה שנשברה לאחר שהתייבשה מעידים על הטמנת העצמות באדמה במועד קרוב לשימוש, ככל הנראה עוד בזמן הפעילות באתר.

בפסגה הדרומית של תל עפולה נחשפו שרידים מן התקופות הברונזה המאוחרת, הברזל 1, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה, הממלוכית והעות'מאנית. שרידים מתקופות אלו נחשפו כבר בעבר בחפירות שנערכו בתל. השרידים מן התקופות הקדומות התגלו בריבוע חפירה אחד, ובשל שטח החשיפה המצומצם אין בהם כדי להוסיף מידע רב על אופי היישוב בתקופות אלו.
מרבית הממצאים קשורים למצודה הבנויה בראש התל. בחפירה נחשפו חלקים מן המצודה והתבררו פרטים רבים על תכניתה המקורית. שער המצודה נחשף באמצע החזית המערבית. תכנית המבנה ועובי קירות היסוד מלמדים שהייתה זו מצודת מגדל רבועה שהתנשאה לגובה רב. כיוון שפנים השער לא נחפר לא ברור אם הקירות העבים שנחשפו התנשאו מעל לגובה הרצפה או שמהשער הוביל גרם מדרגות מעלה אל רצפת הקומה הראשונה.
החפירה המצומצמת לא פתרה את שאלת תאריך בניית המצודה. שברי כלי חרס מן התקופה הממלוכית, שהתגלו מתחת לרצפת השער, מתארכים את בנייתו לתקופה זו, אך ייתכן שהמצודה עצמה נבנתה קודם לכן, בתקופה הצלבנית, ורק השער שופץ מאוחר יותר.
מצודות ממלוכיות מוכרות ממקומות שונים מחוץ לגבולות ישראל, כגון מגדל האריות בטריפולי, אך בארץ טרם נמצאו מצודות שנבנו על ידי הממלוכים. זוהה רק שימוש חוזר במצודות צלבניות קדומות, למשל במצודות בצפת (דמתי תשס"ג:144–145) ובקאקון (דר ומינצקר 1990). תכנית המצודה ומראיה — מצודת מגדל מרובעת שנעשה בה שימוש בסרקופגים רומיים בשימוש משני לבנייה ולעיטור — מזכירים מאוד את המצודה הצלבנית בציפורי. מהשוואה לשערי מצודות ממלוכיות וצלבניות אחרות — המצודות הצלבניות בציפורי ובהונין, או מגדל האריות הממלוכי בטריפולי — אפשר לשער כי מעל השער הרחב ניצבה קשת מחודדת שנישאה מעל המזוזות החיצוניות. משקוף הפתח הפנימי לעומת זאת היה ישר, עשוי אבן מונוליתית אחת. מעל המשקוף הייתה ככל הנראה קשת הקלה שטוחה (איור 15).