מפלס הסלע בשטח החפירה משתפל במתינות לצפון, והוא מיוחס לחבורת הר הצופים, המאופיינת בסלע קירטון קשה מעורב בצור (נארי) המכסה סלע קירטון רך. טרם החפירה נערך חישוף בכלי מכני. בחפירה נחשפו מדרום-מערב לח'אן שער הגיא קבר חצוב, מחצבה, שני בורות מים, מערכת איסוף נגר עילי, קירות של מדרגות עיבוד, מערה וחציבות (איור 2).

הח'אן נבנה בשנת 1873 על ידי נציב ירושלים העות'מאני, והוא חולש על צומת דרכים חשוב בין ירושלים ליפו (כיום כביש 1) ועל הדרך המובילה לשפלת יהודה (כיום כביש 38). בשטח הח'אן נחפרו בעבר שתי מערות אחסון, ששימשו את יושבי הח'אן בתקופה העות'מאנית; המערות ביטלו חללים קדומים יותר כגון בור מים ומערת קבורה (גרינהוט 2004). בח' חרסיס שמצפון לח'אן נחפרו ונסקרו מערת אחסון, קירות של מדרגות עיבוד וחציבות שהיו חלק מהעורף החקלאי של דיר איוב הסמוכה. החרסים שלוקטו בח' חרסיס מלמדים על פעילות אנושית בתקופה הפרה-היסטורית ובתקופות הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית, הממלוכית והעות'מאנית (עין מור 2010; קגן 2012; לנדס-נגר 2013; מוניקנדם-גבעון 2013). בח' ח'אתולא שממערב לח'אן נחשף כבשן סיד מן התקופה העות'מאנית (רדשקובסקי 2015) והתגלו ספלולים רבים וחציבות (Grosman and Goren-Inbar 2007).

 
קבר חצוב. בחלק הדרומי-מזרחי של שטח החפירה התגלתה חציבה מלבנית (20L; 1 × 2 מ'; איור 3), וסביבה מגרעת רדודה שנועדה כנראה להנחת אבן כיסוי. נראה כי זהו קבר ארגז חצוב מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית (המאות הד–הז' לסה"נ; אבני תשנ"ז:28–29: טיפוס 3.1). החציבה לא נחפרה ולכן לא ניתן לשלול את היותה כניסה לחלל תת-קרקעי כלשהו (מקווה, מערה), בדומה למסדרון חצוב מהתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית (המאות הב'–הז' לסה"נ), שהתגלה בקרבת מקום והוביל למערת קבורה (גרינהוט 2004).
 
מחצבה. התגלתה מחצבה רדודה (6L; 5 × 5 מ', 1 מ' עומק; איור 4), ובה סימני חציבה המלמדים על שיטת החציבה ועל מידות האבנים שנחצבו (0.5 × 0.6 × 1.5 מ' בממוצע). נראה כי המחצבה המשיכה מערבה ונפגעה בבניית הח'אן ובור המים הצמוד לו (17L, להלן).
 
בור מים. צמוד לח'אן נחשף בור מים מלבני (17L; 3 × 10 מ', כ-5 מ' עומק), שחלקו העליון נבנה וחלקו התחתון נחצב בסלע; פתח הבור נקבע בצדו הצפוני-מזרחי. מי הגשמים הוזרמו במרזבים היורדים מגג הח'אן למשטח מטויח שניתב אותם לבור (איור 5). ליד בור המים נחשף בור שיקוע. בתעלת היסוד של הבור (4L) התגלתה לבנה מבית החרושת מוצא (איור 6), שפעל בשנים 1880–1882 ו-1900–1920 לסה"נ, המתארכת את בניית הבור לשנות ה-80 של המאה הי"ט לכל המוקדם, כמה שנים לאחר בניית הח'אן.
 
בור מים חצוב ומערכת איסוף נגר עילי. התגלה בור מים חצוב (12L; 0.5 מ' קוטר, 1.3 מ' עומק צוואר הבור, כ-4 מ' עומק הבור), שהוזן במערכת איסוף נגר עילי (איור 7). במערכת שני בורות שיקוע חצובים (9L, 10L), תעלה רדודה חצובה (11L) שניתבה את המים לבור, וקיר של מדרגת עיבוד (19W) שנועד בין היתר לעצור את הסחף במדרון ולמנוע סתימה במערכת.
 
קירות של מדרגות עיבוד. התגלו שלושה קירות (18W, 19W, 23W; איור 8) שהושתתו על הסלע ונבנו מאבני שדה במגוון מידות. סביב הקירות התגלו חציבות רדודות, המנתבות את הנגר העילי למדרגות העיבוד.
 
מערה. בצפון-מערב השטח נחשפה מערה שמתארה מעוגל (16L; כ-3 מ' קוטר, כ-2 מ' גובה חשיפה; איור 9). דופנה המזרחית של המערה הושלמה בבנייה של אבנים מהוקצעות. בדופנה הצפונית פתח (0.5 × 1.0 מ'), שנבנה מאבני מזוזה ומשקוף מסותתים.
 
חציבות. התגלו חציבה מלבנית (1 × 2 מ', 0.5 מ' עומק); ספלול (22L; 0.3 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק; איור 10); חציבה סגלגלה (8L); סימני חציבה של גרעיני צור הדומים לאלה שזוהו באזור בעבר (21L; איורים 11, 12; Grosman and Goren-Inbar 2007); וחציבה מודרנית (13L) שבה הוסר סלע הקירטון הקשה במקלות דינמיט ונפגעה תעלה 11.
 
למרות היקפו המצומצם של שטח החפירה התגלו בו שרידים מגוונים של חקלאות ותעשייה, המוכרים מאזור ההר של ארץ ישראל. בשל השימוש המתמשך שנעשה במתקנים החקלאיים לאורךהתקופות קשה לקבוע את זמן בנייתם והשימוש בהם, וסביר כי פרק הזמן האחרון שבו נעשה בהם שימוש היה בתקופה העות'מאנית המאוחרת —זמן בניית הח'אן והשימוש בו. המערה שהתגלתה שימשה אולי לקבורה ולא ניתן לתארכה; מערת קבורה שפתחה דומה נחפרה בשטח בעבר ותוארכה לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית.