בחודש אוגוסט 2017 נערך סקר פיתוח בשטחים חקלאיים של היישובים גן הדרום וגן יבנה (רישיון מס' 787/2017-S). שטח הסקר משתרע באתרי העתיקות גן הדרום וחורבת משולם. אתר גן הדרום משתרע בגבעה נמוכה ובה שרידי יישוב נרחב, הכוללים אבני בנייה מכורכר, שרידי מתקנים וחרסים המתוארכים למן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית (ברדה וזבנוביץ 2005). באתר חורבת משולם, המרוחק כ-1.5 ק"מ מדרום-מערב לשטח החפירה (איור 1: 3384-A), נחפרו בעבר שרידי מתקן המתוארך לתקופות הרומית–הביזנטית (קניאס 2006). בשטח הסקר שבאתר גן הדרום אותרו שרידים אדריכליים, ובהם אבני כורכר, חלקן מסותתות, שראשיהן מבצבצים על פני השטח, אולי שרידי מבנה, וכן נמצאו חרסים רבים, המתוארכים ברובם לתקופה הביזנטית, ובהם שברים של טבון, קנקנים וקדרת בישול, ובמקצתם לשלהי התקופה הרומית–ראשית התקופה הביזנטית. בעקבות סקר הפיתוח נערכו בדיקות בשטח זה, ונחשפו שרידים של קירות ומפלסי חיים קדומים, שבעקבותיהם נערכה חפירה זו.
במרחק כ-7.5 ק"מ מצפון-מזרח לחפירה נמצא תל יבנה, שהיה מיושב למן תקופת הברונזה התיכונה ועד ימינו. בסביבה שבין תל יבנה לגן הדרום נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות רבות; יוזכרו אחדות הקשורות לממצאי החפירה בגן הדרום (איור 1). כ-6 ק"מ מצפון-מזרח לחפירה נמצאו שרידים מן התקופה הביזנטית (איור 1: 8128-A, 8174-A) וסמוך להם נחשף מכלול כבשנים לצריפת כלי חרס מהתקופה הביזנטית (ינאי תשע"ג). כ-5 ק"מ מצפון לחפירה, בחולות יבנה, נמצאו שרידים מן התקופה הביזנטית, וכן בורות אשפה ומוקדי שרפה מן התקופה הממלוכית (גורזלזני וברקן 2006; איור 1: 3858-A; 3731-A), ובאתר סמוך, ט'הראת אל-ח'ראב, נמצאו שרידים אדריכליים מהתקופה הביזנטית (גולן 2019; איור 1: 7964-A). כ-8 ק"מ מצפון-מזרח לחפירה נחשף אזור תעשייה מן התקופה הביזנטית וכן בורות אשפה מהתקופה הממלוכית (איור 1: 8184-A). כ-8 ק"מ מדרום-מזרח לחפירה נחשף אזור תעשייה מן התקופות הרומית–הביזנטית וכן נמצאו שרידי חווה מהתקופה הממלוכית (ארבל 2011; איור 1: 5979-A). כ-6 ק"מ מדרום-מזרח לחפירה נמצאו שרידים שזמנם למן התקופות הרומית–הביזנטית ועד התקופה העות'מאנית (גולן 2012; איור 1: 6198-A). כ-4 ק"מ מצפון-מזרח לחפירה, באתר בשית, נמצאו שרידים מן התקופות הצלבנית והממלוכית (קניאס 2004; קניאס 2006; אלעד 2017; איור 1: 7656-A, 3126-A). כ-2 ק"מ מצפון לחפירה, באתר ח' א-צייאח, נמצאו שרידי תעשייה מן התקופות הרומית–הביזנטית (נדב-זיו 2015; איור 1: 7134-A). כ-2.5 ק"מ מצפון-מערב לחפירה התגלו שרידי ח'אן מהתקופה הממלוכית שלא נחפר, וסמוך לו ממערב נחשפו שרידים מן התקופות הרומית–הביזנטית (דגוט 2014; איור 1: 3387-A, 4412-A, 5866-A, 6384-A). כ-4.5 ק"מ מדרום-מערב לחפירה נחשפו שרידים של אזור תעשייה מן התקופות הרומית–הביזנטית (טליס 2010; איור 1: 4778-A). כ-3 ק"מ מדרום לחפירה, באתר ברקה, נחפרו שרידי כנסייה מהתקופה הביזנטית, המזוהה על פי כתובת ככנסיית יוחנן הקדוש, שנוסדה בשנת 511 כבזיליקה מעוטרת בפסיפסי כתלים ורצפה (שיאון ואחרים 2010; איור 1: 5253-A), וכן נמצאו שרידים של בתי יוצר לקנקני עזה. באתר ברקה נערכו חפירות רבות נוספות, ובהן נחשפו בעיקר שרידים מן התקופה הביזנטית (בן-ארי 2012, ושם הפניות; איור 1: 6300-A).
 
נחפרו 247 ריבועים (6.1 דונם; איור 2), ונחשפו בהם שרידי בנייה מחמש תקופות: הרומית (המאות הב'–הג' לסה"נ), הביזנטית (המאות הד'–הו' לסה"נ), הצלבנית (המאות הי"ב–הי"ג לסה"נ), האיובית (המאה הי"ב–הי"ג לסה"נ) והממלוכית (המאות הי"ד–הט"ו לסה"נ).
 
התקופות הרומית והביזנטית. מן התקופה הרומית נחשפו הצטברויות ארכיאולוגיות, ובהן חרסים וזכוכית. מן התקופה הביזנטית זוהו כמה שלבי בנייה. נחשפו שרידים קדומים המעידים כי במאות הד'–הו' לסה"נ התקיים במקום בית חווה או מנזר (26.5 × 29.5 מ' שטח כולל; איור 3), ובו קפלה (5.0 × 9.4 מ'; איור 4) מרוצפת בפסיפס המעוטר בדגמים צמחיים וגיאומטריים שניכר כי נעשה בהשקעה רבה, מסדרון היקפי, אולמות/חדרים, חצר מרוצפת באבנים, וכן שרידים של לפחות ארבעה מתקנים חקלאיים, כנראה גתות (איורים 5–8). באותה העת שימש המקום גם עורף חקלאי ואזור תעשייה (כ-17.6 × 26.5 מ' שטח כולל; איור 9); עדות לכך היא גת משוכללת שנחשפה כ-120 מ' מדרום לבית החווה/המנזר, ובאחד מבורות האיגום שלה נבנה בשלב משני כבשן לכלי חרס (איור 10).
 
ימי הביניים. נמצאו עדויות להתיישבות כפרית (כ-40 × 155 מ' שטח כולל) בתקופות הצלבנית והאיובית/ממלוכית, במאות הי"ב–הט"ו לסה"נ. השכבה של ימי הביניים נמצאה בעומק של 0.3–0.5 מ' מפני השטח ומתאפיינת במגוון בורות ובמפלסים של אבנים קטנות — תשתיות, רצפות או משטחי עבודה — שכיסו חלק מן השרידים מן התקופה הביזנטית, ובעיקר את השטח הצפוני שבו נמצא מכלול בית חווה/מנזר. ברוב השטח זוהה יישוב חד-שכבתי, ובמקום אחד נמצאו שתי שכבות של התיישבות: בשכבה התחתונה — טבון ומפלסי חיים, ובשכבה העליונה, הגבוהה כדי 0.7 מ' — תשתית רצפה עשויה ממקבצי אבנים. הכפר מהתקופות האיובית/הממלוכית כולל שרידי מבנה ובו לפחות ארבעה חדרים (איור 11), שנבנה בשטח הגבוה של האתר, ולמרגלותיו נמצאו שרידים של מפלסי חיים (איור 12), הכוללים ריצוף אבנים, טבונים/תנורים רבים (איורים 13, 14) ומגוון טיפוסים של בורות (ר' למשל באיורים 15, 16). סמוך לחלק מהטבונים נמצאו אבני רחיים ובורות (איורים 12, 13).חלק מן הטבונים נמצאו שלמים, ונלקחו מהם דגימות. כלהחומר מהטבונים סונן ונשלח לבדיקה; נמצאו בהם עצמות בעלי חיים ומעט חרסים. נראה כי הטבונים הם מהשלב המאוחר של ימי הביניים. עקב הפעילות החקלאית המאוחרת בשטח, רוב הבורות נמצאו ללא הקשר אדריכלי וללא קשר ברור למפלס חיים כלשהו. ברור כי הבורות שייכים לשכבות של ימי הביניים, וחלקם חתכו את השכבה מהתקופה הביזנטית. דוגמה לכך אפשר לראות ברצפת הפסיפס של הקפלה, שנחפרו בה שישה בורות במגוון גדלים ועומקים, ונראה כי שימשו למגוון מטרות. כמו כן נמצאו בורות שנחפרו במפלס האבנים שכיסה את רצפת הקפלה; חלקם נחפרו עד לרצפה ולא פגעו בה, וחלקם חתכו את הרצפה (ר' למשל באיור 16). הממצא מהבורות בכל השטח סונן וחלק נלקח לפלוטציה. בחלק מהבורות נמצאו הרבה זרעים, בחלק נמצאו עצמות בעלי חיים, חלקן שרופות, וכן נמצאו שברי טבונים, מפלסי אפר, חרסים, מטבעות ועוד. ניתוח הממצא מן הבורות יוכל אולי להבהיר את מהותם. רוב הממצא הקרמי מתוארך לפרק זמן שמתחיל במאה הי"ב ונמשך עד המאה הי"ד לסה"נ, ולכן קשה כרגע לתארך את ההתיישבות לתקופה מסוימת. ייתכן כי לאחר ניקוי המטבעות וזיהוים אפשר יהיה לתארך את המכלולים ביתר דיוק.