החורבה שוכנת על גבעת הקירטון שממערב לכפר. בתחומה נמצאו פריטים ארכיטקטוניים, אבני בנייה, שרידי קירות, קברים חצובים ומערות. הממצאים ברובם לא מתוארכים. נוסף על אלה נמצא על פני השטח פיזור כלי צור מן התקופות הפליאוליתית התיכונה והאפיפליאוליתית.

 
בשטח האתר נערכה בעבר חפירה ארכיאולוגית (ירושביץ 2013 [5706-A]), ונחשף בה מפלס ארכיאולוגי עשיר בכלי צור המתוארכים לתקופות הפליאוליתית התיכונה והאפיפליאוליתית (איור 1).
בחפירות הנוכחיות נחפרו מערת קבורה מלבנית החצובה בסלע קרטון (הרשאה מס' 5689-A), וחצר המבואה של המערה ונחשפה אבן הגולל שבפתחה (הרשאה מס' 5976-A; איורים 2, 3). המערה תוארכה על סמך ממצא כלי החרס לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ).
 
תקרת המערה הוסרה בכלי מכני טרם החפירה מטעמי בטיחות, לאחר שחלקה נהרס בעת הכשרת השטח לסלילת הכביש. אל המערה הובילה מצפון-מערב חצר מלבנית (L108), חצובה בסלע גיר רך. בדופן המזרחית של החצר חצוב שקע בסלע (L112) שנסתם במהלך השנים באדמה המעורבת באבנים קטנות רבות. חלקה הצפוני של החצר נהרס בעבודות חפירה. בקצה הדרומי של החצר חצובה מדרגה (L109; מידות 1.1 × 0.5 מ'; 10 ס"מ גובה) המובילה אל פתח המערה.
בפתח המערה מותקנת אבן גולל (1.2 מ' קוטר; 0.25 מ' עובי; איור 4) הנעה מזרחה במסילה (0.5 מ' אורך). בחלקה החיצוני של המערה חצובה המסילה בסלע ובחלקה הפנימי בנויה היטב באבני גיר בינוניות. המעבר מהחצר אל חלל המערה היה דרך מסדרון חצוב (L102; כ-0.9 מ' גובה).
אל רצפת המערה (L104) הובילה מדרגה חצובה (L105; כ-0.25 מ' גובה). על הרצפה, צמוד לדופן המערבית, נמצא ארון קבורה מחרס (L107; מידות 1.77 × 0.50 × 0.25 מ'; איור 5), ללא מכסה ומלא אדמה. הארון לא נחפר.
בדופן הדרומית מול הכניסה חצוב משכב קבורה (L101) המוגבה מהרצפה בכ-0.4 מ'. משכב קבורה נוסף (L103) חצוב בדופן המזרחית ומוגבה מהרצפה בכ-0.2 מ'. בין שני המשכבים, בפינה הדרומית-מזרחית, נמצא בור חצוב (L106; מידות 1 × 1 מ'; 1 מ' עומק), ייתכן שנועד לאיסוף עצמות, אולם נראה כי לא נעשה בו שימוש, שכן לא נמצאו בו עצמות.
 
בממצא כלי החרס מהמערה ומהחצר היו קערות (איור 6: 1–4), סירי בישול (איור 6: 5–9), קנקנים (איור 6: 10–16) ושבר נר (איור 6: 17), המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ).
 
אף שהמערה נמצאה סגורה באבן גולל לא נמצאו בה כלי חרס וזכוכית שלמים ולא נמצאו בה עצמות אדם כלל. ארון הקבורה שנמצא לא נחפר ולכן אי אפשר לקבוע אם היא שימשה לקבורת יחיד, נשדדה בעבר או שכלל לא נעשה בה שימוש.
הממצא הקרמי מתארך את המערה לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הג'–הד' לסה"נ).
 
בסיומה של החפירה כוסתה המערה בבטון והכביש הוסט לכיוון צפון-מזרח.