בחודש אוקטובר 2004 נערכה חפירה סמוך לח' א-נצראני (הרשאה מס' 4256-A; נ"צ — רי"ח 19120-378/59652-900; רי"י 14120-378/09652-900), בתוואי המיועד לבניית גדר ההפרדה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון משרד הביטחון, נוהלה על ידי מ' היימן (צילום), בסיוע נ"ש פארן, ס' טליס וא' פרץ (ניהול שטחים) וא' האג'יאן (מדידות).
החפירה נערכה בשלושה שטחים הפרוסים לאורך כ-400 מ' בוואדי ועל המדרון שמצפון לו. התגלו גתות ומתקנים חקלאיים, קירות טרסה, ערמות סיקול ומערה חצובה. נראה כי הנקודות שנחפרו לאורך תוואי הדרך אינן חלק ממערכת חקלאית אחת בשולי יישוב מסוים אלא אוסף מקרי של מתקנים שמוקמו בשולי החורבות הסמוכות כגון ח' א-נצראני, גבעת מרשם וחורבת בניה. החרסים שנאספו על פני השטח ובחפירה תוארכו לתקופות הברזל והביזנטית.
שטח א' נמצא באפיק הוואדי וזוהו בו קירות טרסה אחדים. אחד מהם (כ-80 מ' אורך, 0.80–1.15 מ' רוחב, 2.4 מ' גובה) נחפר בשני קטעים:
קטע ראשון (W102; כ-8 מ' אורך, 0.4 מ' גובה; איורים 1, 2) נחפר במרכז הוואדי, במקום שבו נמצאה פרצה בקיר הטרסה. התברר שהקיר בנוי פן אחד של אבנים גדולות (עד 0.8 מ' אורך) בכיוון מורד הוואדי ופן שני של אבנים קטנות יותר בכיוון מעלה הוואדי. הרווח בין שתי שורות האבנים מולא באבנים קטנות ועפר. מעל לקיר המקורי נמצא מילוי (כ-0.5 מ' גובה) של אבנים במגוון גדלים שנועד לסכור את הפרצה ולמנוע סחף קרקע. מתחת לבסיס הטרסה נמצאה שכבת לס (כ-1 מ' עומק).
קטע שני (W105; איור 3) נחפר במפגש של קיר הטרסה עם קיר אחר (W106) שנבנה לאורך גדת הוואדי. גם בקטע זה בנוי קיר הטרסה משתי שורות אבנים, כמו בקטע 102. קיר 106 כולל שלב קדום (כ-0.5 מ' גובה) שעליו גובבו אבנים נוספות בתקופה מאוחרת. בחפירה נמצאו שברי גוף של כלי חרס שלא ניתן היה לתארכם.
בשטח ב', כ-400 מ' מצפון לשטח א', התגלו מערה חצובה, גת ושתי ערמות סיקול.
המערה (לוקוס 301; 4×6 מ', כ-1.7 מ' עומק; איורים 4–6) חצובה בסלע וחלק מתקרתה קרס. בפתח המערה (כ-0.5 מ' רוחב) לא נמצאו שרידי בנייה או מדרגות. אדמת סחף ופסולת בת זמננו הצטברו מעל סלע האם באזור הפתח (כ-0.4 מ' עובי) ובפנים המערה (לוקוס 304; כ-0.7 מ' עובי). במהלך החפירה נוקה גם השטח שמעל חלק התקרה שקרס (לוקוס 302). נמצאו חרסים סחופים שלא ניתן לתארכם וכן חרסים מתקופות הברזל והביזנטית. מערות כגון זו שכיחות באזור, שימשו למגורים עד לפני כ-60 שנה ואחר כך שימשו דירים לצאן.
הגת חצובה בסלע וכוללת משטח דריכה (לוקוס 401; 2.4×2.4 מ', כ-0.2 מ' עומק; איורים 7, 8) ושתי תעלות חצובות (כ-0.3 מ' אורך, כ-8 ס"מ רוחב) המוליכות אל בור איגום (לוקוס 409; 1.0×1.4 מ', כ-1.3 מ' עומק). ברצפת בור האיגום פתח לחלל תת-קרקעי חצוב בסלע (לוקוס 411; 1.8×2.6 מ', 1.4 מ' עומק), אולי בור מים. מעל חלל
411, סמוך לבור האיגום, נחצב ספלול (0.7 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק).
סמוך לגת 401 התגלתה ערמת סיקול (3×7 מ', כ-0.5 מ' גובה) ובמרכזה נחפר ריבוע (כ-2×2 מ'). הערמה בנויה מאבני גוויל (עד כ-0.2×0.2 מ') שהונחו על גבי סלע האם.
התגלתה ערמת סיקול נוספת (3×9 מ', כ-0.5 מ' גובה; איור 9) וגם במרכזה נחפר ריבוע (כ-2×2 מ') עד לסלע האם.
בשטח ג', בין שטח א' לשטח ב', כ-200 מ' מצפון לקיר 102, במחצית גובה המדרון, נחשפו גת חצובה בסלע ושוקת.
לגת משטח דריכה מרוצף בפסיפס (לוקוס 202; כ-4×4 מ', כ-0.5 מ' עומק; איורים 10–12). מדרום וממזרח למשטח הדריכה הוחלק הסלע לכדי משטח (לוקוס 201; כ-3×4 מ') היורד בשיפוע מתון אל משטח הדריכה. בדופן המזרחית של משטח הדריכה חצובה תעלה (0.5 מ' אורך, 0.1 מ' רוחב) המוליכה לבור סינון (לוקוס 207; כ-0.5×0.5×0.5 מ') שברצפתו חצוב בור שיקוע (0.1 מ' קוטר, 8 ס"מ עומק). מבור הסינון מוליכה תעלה חצובה (0.3 מ' אורך, 8 ס"מ רוחב) לבור איגום (לוקוס 203; כ-1×1 מ', כ-1.5 מ' עומק) שברצפת הפסיפס שלו בור שיקוע (0.15 מ' קוטר, 0.1 מ' עומק). בבור האיגום נמצאו שני שברים של עמוד אבן (0.3 מ' קוטר; איור 13), אחד מהם נעוץ ברצפת הפסיפס. נראה שזהו שבר אבן מעגלה שהושלך לבור האיגום לאחר שהגת יצאה משימוש. גתות עם מעגלה תוארכו בעיקר לתקופה הביזנטית, אך ייתכן שהופיעו כבר בתקופה הרומית (ד' עמית וי' ברוך, 2007, גתות עם מעגילות אבן בדרום הר חברון, מחקרי יהודה ושומרון טז: 299–322).
בקרבת הגת נמצאה שוקת חצובה בסלע (לוקוס 205; 1.3 מ' אורך, 0.3 מ' רוחב, כ-0.1 מ' עומק; איורים 14, 15) המשולבת בקיר טרסה מעוגל (5 מ' אורך, 0.5 מ' רוחב). בחפירת הגת והשוקת לא נמצאו חרסים אך סביבם נמצאו פזורים חרסים מהתקופה הביזנטית.