התקופה ההלניסטית. חרסים מן התקופה ההלניסטית נתגלו בכל שטח החפירה, לרוב במילויים המעורבים בחרסים מתקופות מאוחרות יותר.

במערב שטח החפירה, נחשף מפלס של אבנים (L110) שסידורן אינו ברור. מעל המפלס (L118) ובחתך בדיקה שנחפר מדרום לו (L126) נמצאו חרסים המתוארכים למחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ: קערות מקומיות (איור 5:4, 6), קערת יבוא כדורית מחופה (איור 8:4), קערת יבוא מעוטרת (Ionian bowl; איור 9:4), בסיס קערה חצי כדורית (איור 11:4) וקנקן שק (איור 6:5).
במרכז השטח נחפר חתך בדיקה קטן, ונמצאה בו אבן של רחיים אולינטיות (L144). מעל לאבן הרחיים ומתחתיה נמצאו שברי כלי חרס, בהם קערה (איור 7:4) מהמאה הב' לפסה"נ; קדרה (איור 3:4), קדרה ביתית (איור 4:4) ואמפורה (איור 4:5), המתוארכים למאות הג'–הב' לפסה"נ; ובסיס של פכית כישור (איור 7:5) המתוארכת למאות הד'–הג' לפסה"נ. סביב אבן הרחיים לא נמצאו חרסים מתקופות אחרות.
סמוך לקיר מן התקופה העבאסית (W142, להלן), במפלס נמוך ממנו (L141), נמצאו חרסים מן המאה הב' לפסה"נ, ובהם קערת דגים מיובאת, מחופה שחור (איור 1:4), וקנקן (איור 3:5). בין הכלים נמצאו עצמות בקר, כבש וחזיר, כולן שרופות (נספח 1); עצמות החזיר מעידות כי האוכלוסייה לא הייתה יהודית.
בבור אשפה מן התקופות הביזנטית-האסלאמית הקדומה (להלן) נמצא שבר של קנקן שק (איור 5:5), המתוארך למחצית השנייה של המאה הב' לפסה"נ. במילויים מעורבים נמצאו קערת דגים מקומית (איור 2:4), קערת טרה סיגילטה (איור 10:4), סיר בישול (איור 1:5) וסיר בישול כדורי (איור 2:5), המתוארכים למאות הג'–הב' לפסה"נ.
 
התקופה הביזנטית. בכמה מקומות סמוך לשרידי הבנייה מן התקופה העבאסית (להלן) נמצאו חרסים מן התקופה הביזנטית.
במפלס (L134 ,L133) שנתגלה ממזרח לקיר מן התקופה העבאסית (W107) נמצאו חרסים המתוארכים למאות הד'–הה' לסה"נ (לא צוירו). ייתכן שהיה כאן בור אשפה בן התקופה, שעליו הוקם המבנה העבאסי. אם זהו אכן בור אשפה, הוא מצטרף לבורות אשפה שנחפרו בעבר על ידי איילון מעברו השני של רחוב דרך קדומים. במפלס חרסים מהודק (L132; איור 6) שנתגלה בדרום שטח החפירה, אף הוא מתחת לקיר מן התקופה העבאסית (W109), נמצאו קדרות בישול (המאות הד'–הו' לסה"נ; איור 1:7, 2), קנקני שק (המאה הו' לסה"נ; איור 6:8, 7), קנקני עזה (המאות הה'–הו' לסה"נ; איור 2:9) ונר (המאות הו'–הז' לסה"נ; איור 8:9). בין החרסים נמצאו שבר פסולת של כבשן זכוכית (גורין-רוזן, להלן; ר' איור 8:17) ועצמות בקר וצאן, שעל חלקן סימני חיתוך וחלקן שרופות (נספח 1). דומה כי ממצאים אלה, לצד בורות האשפה שנתגלו מעבר לרחוב, מעידים כי האזור שימש אתר להשלכת פסולת מחוץ ליישוב הקדום.
במילויים נוספים שנחפרו סמוך לקירות המבנה העבאסי נמצאו חרסים המתוארכים למאות הו'–הז' לסה"נ, בהם קערה (איור 3:7), סירי בישול (איור 4:7, 5), קנקני שק (איור 1:8–5), קנקן עזה (איור 1:9), צפחת (איור 3:9), מכסה של קדרת בישול (איור 4:9) ונרות שומרוניים (איור 5:9–7), הדומים לנרות שנתגלו בבורות האשפה שחפר איילון. לצד החרסים נמצאו שני שברים של כלי זכוכית (גורין-רוזן, להלן; ר' איור 1:17, 4, להלן) ושברים של כבשן לייצור זכוכית (גורין-רוזן, להלן; ר' איור 6:17, 7) המתוארכים לפרק זמן זה. בבור האשפה משלהי התקופה הביזנטית – התקופה האסלאמית הקדומה (להלן) נמצאו שברי גוף של כלים ביזנטיים (לא צוירו) וכן שברים של קנקני שק (איור 8:8, 9) המתוארכים למאות הה'–הז' לסה"נ.
 
שלהי התקופה הביזנטית – ראשית התקופה האסלאמית הקדומה. בור אשפה שמתארו סגלגל (L124 ,L115–L113; כ-3.3 × 4.5 מ', כ-1.2 מ' עומק; איור 10) נחפר באדמה שחורה שמתחתיה אדמת חמרה. הבור מולא בעיקר באדמה שחורה, שמעורבת בה כמות לא גדולה של חרסים ושברי זכוכית, שזמנם למן התקופה ההלניסטית עד ראשית התקופה האסלאמית הקדומה (לממצא מן התקופות הקדומות, ר' לעיל). בין הכלים המתארכים את שלב השימוש האחרון בבור יש למנות סיר בישול (איור 5:11) מן המאות הז'–הח' לסה"נ ובקבוק או גביע יין מזכוכית שתאריכו דומה (גורין-רוזן, להלן; ר' איור 2:17).
במילויים שנחפרו לצד קירות המבנה העבאסי נמצאו חרסים המתוארכים למחצית השנייה של המאה הז' לסה"נ, בהם קדרות בישול (איור 1:11, 2), קערה מטיפוס FBW (איור 3:11), סיר בישול (איור 4:11) ופך/סיר (איור 6:11).
 
התקופה העבאסית. במזרח שטח החפירה נחשף בחלקו מבנה שזוהו בו חמישה חדרים (V–I; איורים 2, 3). מהמבנה נשתמרו רק היסודות, הבנויים על קרקע חרסיתית, בשתי שיטות: בנייה באבני גוויל ללא חומר מליטה (W146 ,W142 ,W128 ,W119 ,W109–W107) או בנייה מאבני חצץ מהודקות באדמה (W151 ,W150 ,W123; ר' למשל באיור 12). קירות חדר I אינם מתחברים לקירות שאר החדרים, אך סביר להניח כי מדובר במבנה אחד.
בצפון המבנה שתי שורות של חדרים: צפונית (חדר V) ודרומית (חדרים IV–II). קיר 123 משותף לחדרים שבשורה הדרומית; זוהה בו פתח שבפן הדרומי שלו אומנות, אולי יציאה לחצר. בבדיקות שנעשו מדרום לקיר 123 לא נמצאו שרידי בנייה, ונראה על כן שהיה זה קיר חיצוני למבנה. לאחד הקירות (W128) יסוד עמוק יותר, המלמד אולי כי שימש קיר תומך לקומה שנייה. ייתכן שמגוון סגנונות הבנייה מעיד על כמה שלבי בנייה, אך אי אפשר לקבוע זאת על סמך השרידים שנותרו. כ-0.2 מ' ממערב לקיר 128 נחשפה אבן מהוקצעת (B1100; כ-0.25 × 0.35 מ'; איור 13), שעל פניה ארבע שקערוריות עגולות, ובין שתי הצפוניות חצוב צלב או משפך. האבן נמצאה מונחת על גבי אבני גוויל קטנות. צמוד לאבן מצפון נחשף קנקן תמים (איור 4:14) — קנקן שק מעוטר בסירוק גלי (קנקן זיר). אם האבן היא חלק מהקיר, היא הונחה במקומה בשימוש משני והקנקן שימש כנראה לאחסון תת-קרקעי. אם האבן אינה חלק מהקיר, ייתכן ששימשה מתקן כלשהו עם הקנקן. אפשרות נוספת היא שהאבן היא חלק ממתקן ששולב בגומחה בקיר. מכל מקום, אי אפשר לקבוע אם זהו מתקן ביתי או מתקן תעשייתי. עיקר הממצא המתייחס למבנה נתגלה בשלושה חתכי בדיקה שנחפרו סמוך לקירות, מגובה ראשי הקירות ועד לאדמה סטרילית. בחתכי הבדיקה נמצא מגוון חרסים מן התקופות שלמן ההלניסטית (לעיל) ועד העבאסית: קערה מטיפוס FBW (איור 1:14), קדרה מעוטרת בסירוק גלי (איור 2:14) וקנקן שק גלילי (איור 3:14).
 
ממצא מתכות. על פני השטח נתגלו ארבעה מטבעות, מהם זוהו שלושה: מטבע שחוק מן המאות הד'–הה' לסה"נ (ר"ע 158786); פוליס של הקיסר מאוריציוס טיבריוס (582–602 לסה"נ; ר"ע 158787) ממטבעת ניקומדיה; ומטבע ממלוכי (?; ר"ע 158788). עוד נתגלו שבר צמיד מעוטר (איור 1:15), המתוארך לתקופה העות'מאנית על פי צמיד דומה שנמצא במהלך פיקוח בבית קברות מהתקופה האסלאמית המאוחרת בביר טריף (איור 2:15), וכן תחמושת מודרנית (להלן).
 
ממצא תחמושת
אסף פרץ
 
נתגלו ארבעה פריטי תחמושת (איור 16): תרמיל של כדור אקדח, תרמיל של כדור רובה ושני קליעים. תרמיל האקדח (9 מ"מ קוטר; איור 1:16) יוצר על ידי התעשייה הצבאית ההונגרית (Fegyver és Gépgyár), בעיר בודפשט (BP), ונועד לשימוש באקדח 'פרומר סטופ', כפי שמצוין בקיצוריםF  ו-P (כFrommer Pistzoly; White and Munhall 1963:104, Item 880). תרמיל הרובה (איור 2:16) לא נורה, והשתמרותו גרועה. עם זאת, מידותיו של בסיס התרמיל והכיתוב שהשתמר — 2/17 — מעידים כי זהו תרמיל רובה בקוטר 7.92 × 57.00 מ"מ מתוצרת גרמניה, שיוצר בחודש פברואר 1917 (White and Munhall 1963:84, Items 691, 692). אחד משני הקליעים שנמצאו לא ניתן למדידה או לזיהוי (איור 3:16).הקליע השני (10.4 מ"מ קוטר, 11 גר'; איור 4:16), שהשתמר בחלקו, שייך כנראה לתחמושת בריטית מסוג וובלי 442 (10.5 × 17.0 מ"מ). תרמילים דומים נמצאו בחפירות ברחבי הארץ (לדוגמה, יקואל 2016: איור 4:9, 5).
פריטים אלה אינם מקריים בכפר סבא: במשך קרוב לשנה במהלך מלחמת העולם הראשונה ניצבה כפר סבא בקו החזית שבין צבאות האימפריה העות'מאנית והאימפריה הבריטית. כפר סבא נכבשה על ידי כוחות הצבא הבריטי בשלבי הפתיחה של קרב מגידו, בפריצה הבריטית באזור השרון, על ידי גדוד הפונג'בים ה-27 שהשתייך לדיוויזיה השלישית (Lahore). בתיאור המערכה צוין שכוחות הגדוד תפסו את כפר סבא בשעה 07:12 ב-19/09/1918, ולאחר מכן המשיך הגדוד לכיוון קלקיליה (Falls 1930:477).
מקורם של הפריטים האלה הוא אם כן בלחימה שהתרחשה באזור. תרמיל האקדח שימש אולי קצין אוסטרו-הונגרי או עות'מאני, והקליע הבריטי יכול היה לשמש בשני הצבאות, כיוון שתחמושת זו הייתה זמינה גם בשוק האזרחי. לכן, קצין עות'מאני, שנדרש לקנות את אקדחו, יכול היה לרכוש אקדח בריטי בקוטר זה. תרמיל הרובה היה מרכיב סטנדרט בתחמושת של הצבא הגרמני, והגיע לשימוש הצבא העות'מאני עם הסיוע שהתקבל מגרמניה במהלך המלחמה.
 
ממצא זכוכית
יעל גורין-רוזן
 
נמצאו 25 שברים, מהם זוהו 18, רובם קטנים ובמצב השתמרות גרוע. נבחרו חמישה כלי זכוכית (איור 1:17–5) המייצגים טיפוסים מוכרים ונפוצים, המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולתקופה האסלאמית הקדומה. עוד מוצגים שלושה שברים של פסולת מתעשיית זכוכית (איור 6:17–8). פסולת זכוכית וגושי זכוכית גולמית נמצאו גם בחפירות הצלה קודמות באתר (בירמן 2006).
הכלים המייצגים את התקופה הביזנטית המאוחרת הם קערה מזכוכית בגוון כחלחל-ירקרק בהיר, ששפתה מקופלת חוצה ומעוטרת בארבעה חוטים כחולים בתוך הקיפול (איור 1:17). לצד הקערה נמצא בסיס טבעתי חלול מזכוכית בגוון ירקרק בהיר מכוסה בליה כסופה (איור 3:17), שאפשר שהשתייך לקערה מטיפוס זה. בסיס טבעתי חלול נוסף, מוגבה מעט, העשוי מזכוכית בגוון ירקרק-צהבהב מכוסה בליה כסופה וססגונית (איור 4:17), השתייך אולי לקערה כזו או לקערה פשוטה שלה שפה מקופלת חוצה וחלולה; לפי טיב החומר אפשר לשייכו לפרק זמן זה. שפה נוספת (איור 2:17), שנמצאה בתוך בור האשפה, מייצגת גביע יין או בקבוק גדול ששפתו נוטה חוצה, מעובה ומעוטרת בחוטים: חוט ירוק-זיתי שחומם פנימה, ומתחתיו חוטים דקים בגוון טורקיז הבולטים על הדופן העבה למדי. השילוב בין גוון כלי כחלחל-ירקרק בהיר ועיטור בחוט טורקיז אופייני מאוד לשלהי התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האסלאמית. ייחודו של שבר זה בחוט הנוסף בגוון ירוק-זיתי שהוסף על קצה השפה וחומם בשלב מוקדם, לפני הוספת חוטי הטורקיז הבולטים על פני הכלי. בקבוק נוסף (איור 5:17) מייצג את אחד הטיפוסים האופייניים ביותר לתקופה האסלאמית הקדומה — בקבוק ששפתו מקופלת פנימה ומעובה, וצווארו עשוי רכסים אופקיים. הבקבוק, בגוון ירקרק-כחלחל, מתאפיין בדופן עבה למדי. בקבוקים כאלה מוכרים מחפירות רבות ברחבי הארץ, למשל ברמלה (Gorin-Rosen 2010:233–235, Pl. 10.6:7, ור' שם הפניות נוספות).
פסולת התעשייה המובהקת ביותר היא שברים מתחתית כבשן, שכמותם נתגלו באתר שניים (איור 6:17, 7). שבר מס' 6 מורכב משכבת זכוכית ירקרקה-כחלחלה, שאל חלקה התחתון צמוד חומר שהצטבר בתחתית הכבשן. אופן השבירה של הזכוכית בחלק העליון (איור a6:17) והחתך של הפסולת (איור 17:b6) אופייניים מאוד לכבשנים שיוצרה בהם זכוכית גולמית. שבר מס' 7 מורכב אף הוא משכבת זכוכית על גבי פיסה מתחתית הכבשן ושכבת הפסולת. הזכוכית בשבר זה התעוותה בחום, עדות נוספת לתעשייה במקום. כבשנים שבהם שרדו רצפות תא ההתכה, שעליהם שכבת זכוכית דקה נחשפו באפולוניה (Tal, Jackson-Tal and Freestone 2004) ובבית אליעזר (Gorin-Rosen 2000). שברים 6 ו-7 שייכים לסוג זה של כבשנים. עוד נמצא גוש פסולת (איור 8:17) שהוא חלק מלבנה עשויה מחומר מקומי שלתוכה חדרה זכוכית חמה. פסולת זו אופיינית אף היא לכבשנים שבהם הופקה זכוכית גולמית. נתז קטן מזכוכית גולמית נמצא בשטח החפור (לא צולם). פסולת הזכוכית נמצאה פזורה באתר, לא בתוך בורות הפסולת.
ממצא הזכוכית בחפירה מתווסף לממצאים קודמים שנתגלו באתר ותוארכו למן התקופה הרומית המאוחרת ועד התקופה האסלאמית הקדומה, לצד פסולת מתעשיית זכוכית (בירמן 2006).
 
סיכום
מהממצאים שתוארו לעיל ומממצאים מחפירות קודמות עולה כי באזור הייתה פעילות שהחלה בתקופה ההלניסטית ונמשכה בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. בחפירות שנערכו באזור עד כה לא נחשפה ארכיטקטורה הלניסטית, ונתגלו רק כלים ספורים מתקופה זו. אולם, כלי החרס ההלניסטיים הרבים שנתגלו בחפירה לא רק מקדימים את תיארוך האתר מן המאה הא' לפסה"נ למאה הג' ואולי אף למאה הד' לפסה"נ, אלא גם מרמזים כי היישוב ההלניסטי אינו מרוחק ממקום החפירה.
בורות הבדיקה שחפר איילון (תשל"ח:21; תשנ"ח:117), כבשני הזכוכית שנתגלו בקרבת מקום והדרך הקדומה מעידים על אזור תעשייה מחוץ לשטח היישוב בתקופות אלו. כ-400 מ' ממזרח לחפירה נתגלה כבשן לייצור כלי חרס המתוארך למאות הח'–הי"א לסה"נ (גורזלזני תשס"ט:83). ייתכן שזהו המשכו של אזור התעשייה שמדרום לתל.
המבנה מהתקופה העבאסית נבנה על מילוי מכוון, ובו חרסים ממגוון תקופות; המאוחרים בהם מתוארכים לתקופה העבאסית. אי אפשר לשחזר את שלבי הבנייה, אך ייתכן שהוא נבנה בכמה שלבים לאורך התקופה האסלאמית הקדומה. לסגנונות הבנייה השונים בתוך המבנה שני הסברים אפשריים. האחד הוא כי המבנה נבנה מקשה אחת, והבנאים השתמשו במגוון חומרי בנייה שהיו ברשותם. על כך מעידים הקירות, שעוביים אינו אחיד, אף שנבנו בסגנון אחד. ואכן, נראה כי הבנייה הייתה חפוזה ונועדה לענות על צרכים מידיים. אפשרות שנייה היא כי ההבדל בין שיטות הבנייה מעיד על מבנים שונים, שעם הזמן חוברו זה לזה. בכך יש הסבר לשוני בין הקירות שנבנו משתי שורות של אבנים ואלה שנבנו שורת אבנים אחת. מכיוון שהמבנה ממוקם באזור תעשייה, סביר כי לא שימש למגורים. בעת העתיקה היה מקובל לבנות מבנים שלא שימשו למגורים, למשל חנויות, סמוך לדרכים ראשיות (איילון תשנ"ח:114). ייתכן שהמבנה שנחשף הוא עדות לכך.