האולם מקורה בחמישה-עשר קמרונות מחודדים, הסדורים בשלושה טורים, ונתמכים באומנות. באמצע האולם נבנו שני טורים של אומנות רבועות, בכל טור ארבע אומנות חופשיות ובקצוות של כל טור נבנו שתי אומנות אחוזות, האחת בקיר המזרחי (W2) והשנייה בקיר המערבי (W4). לאורך הקיר הדרומי (W3) נבנו שש אומנות אחוזות, ולאורך הקיר הצפוני (W5) נבנו שתי אומנות פינתיות רחבות במיוחד, וביניהן שתי אומנות אחוזות, גם הן גדולות מיתר האומנות באולם. בבנייתו של הקיר הצפוני שולבו אבנים בגדלים שונים ובסגנונות סיתות שונים (איור 2, חתך 3-3). קטע מהקיר הצפוני של האולם, בחלקו המזרחי התחתון, בנוי באבנים מסותתות בסיתות שוליים; אפשר שאבנים אלה הן חלק מקיר קדום ששולב בקיר הצפוני של האולם, או שאבנים אלה פורקו מקיר קדום ושולבו בשימוש משני בקיר הצפוני של האולם. ממזרח לקטע זה בקיר הונחו אבני בנייה רגילות, ללא סיתות שוליים, ובמעבר בין שני קטעי הבנייה נחשף מילוי של אבני שדה קטנות וביניהן טיח אפור. על סמך מידותיהן הגדולות של האומנות הבנויות בקיר הצפוני של האולם וכן על סמך שיטת בנייתו השונה מיתר הקירות, נראה שזמן בניית הקיר שונה מזה של יתר קירות האולם. עוד תועדו באולם שרידי בנייה המלמדים על שלב של בנייה מאוחרת, ובהם קירות או תמיכות שנוספו ליד האומנות החופשיות, קירות הנסמכים אל שתי האומנות המערביות האחוזות בקיר הדרומי של האולם וכן תמיכות שנוספו בין האומנה החופשית הדרומית-מזרחית לבין האומנה האחוזה הבנויה מולה בקיר המזרחי של האולם. בשלב מאוחר יותר נבנתה תעלה, שפרצה את הקיר הדרומי של האולם, ונמשכה סמוך לקירות שנבנו ליד האומנות המערביות של הקיר הדרומי.

 

השכבה המאוחרת. נחשף קיר (W1) בכיוון מזרח-מערב, הנסמך אל הקיר המזרחי של האולם. קיר 1 נבנה משני פנים של אבני גוויל קטנות וביניהן טיח אפור. הפן הדרומי של הקיר טויח בטיח אפור. בקצה המזרחי של הקיר נמשך הטיח ומצפה מגלש המשתפל למערב (לוקוס 100). נראה שקיר 1 והמגלש הם חלק ממתקן הקשור בנוזלים, שגם קרקעיתו מטויחת באותו טיח אפור. המגלש נבנה בנסמך לקיר המזרחי של האולם, לכן ברור שהמגלש וקיר 1 מאוחרים לקיר המזרחי.
 
השכבה הקדומה. נחשף הקיר המזרחי של האולם (W2). סמוך לאומנה האחוזה הצפונית שבקיר זה, בעומק של 4.15 מ' מראש האומנה, התגלתה רצפת טיח לבן (לוקוס 102; 0.95×1.00 מ' שטח חשיפה, 2 ס"מ עובי). הרצפה ניגשת לקיר 2 ולאומנה האחוזה בו. מדרום לאומנה התגלתה אבן, ובה שקע מוארך (0.22 מ' אורך, 8 ס"מ רוחב, 7 ס"מ עומק), ואפשר שזו אבן פותה. רצפה 102 ניגשת גם אל אבן זו. מדרום לרצפה 102 נחפר לעומק מילוי של אדמה כהה, וברור שקיר 2 נמשך אל מתחת לרצפה 102. נראה שבאולם היו שתי קומות, וכי רצפה 102 שייכת לקומה העליונה. לא נערכה חפירת בדיקה מתחת לרצפה ולכן אי אפשר לתארכה.
 

בחפירה התגלה ממצא קרמי שמקורו במילויים ולא בלוקוסים חתומים, ולכן אי אפשר לתארך את שרידי הבנייה שנחשפו. הממצא מתוארך ברובו לתקופה העות'מאנית (המאות הי"ז-הי"ט לסה"נ), וכולל קערות (איור 3: 7-1), ובהן קערה מיובאת מסין (איור 3: 1), קערה מקומית המחקה קערת יבוא מסין (איור 3: 2), קערה מזוגגת חום כהה על ירוק (איור 3: 4) וקערה מזוגגת ירוק (איור 3: 6), ספלונים (איור 3: 8, 9), קדרות (איור 3: 10, 11), פכים (איור 3: 21-12), ובהם פכים עם זיגוג חום על השפה (איור 3: 14, 15), פך מעוטר בחריתה על הצוואר (איור 3: 16) ושני פכים להם כתובת בערבית המברכת את השותה לרוויה (איור 3: 19, 20), מהם אחד הוא פך מסננת (איור 3: 19), שבר גוף מעוטר(איור 3: 22) ונר (איור 3: 23). כן התגלו בחפירה הרבה מקטרות עישון מחרס מהתקופה העות'מאנית (המאה הי"ז איור 4: 4-1; המאה הי"ח איור 4: 8-5; סוף המאה הי"ח וראשית המאה הי"ט איור 4: 12-9; והמאה הי"ט איור 4: 15-13). בחפירה התגלו שלושה שברים של כלי חרס המתוארכים לתקופה הממלוכית, ובהם שבר גוף של קערה מזוגגת בשחור ותכלת (איור 3: 7; Frit Ware), קדרה (איור 3: 11) וזרבובית של פך מעוטר בדיקור (איור 3: 21).